בין קושי לתקווה: ספורטאים מספרים על חזרה לפעילות בימי קורונה

נגיף הקורונה הפתיע בעוצמתו והשפיע על כל השווקים והתחומים. עכשיו, כשאנחנו בהפוגה מסויימת, הספורטאיות והספורטאים מנסים להכניס את עצמם למצב תודעתי חדש, שיביא אותם לכבוש את הפסגות. אלה המחשבות שלהם בעניין ואיך הם מצליחים לשים את החששות בצד- עם מטרות ברורות מול העיניים

נעמה נוימן, אלופת ישראל באופני הרים ורוכבת בקבוצת טימישגב-ספשלייזד, היא גם ספורטאית טופ טים, פרויקט ייחודי לתמיכה בספורטאיות של הוועד האולימפי- היחידה לספורט הישגי, במסגרת אתנה, היחידה המקצועית לקידום ספורט נשים במכון וינגייט.

"המעבר מהשגרה אל הסגר וחוסר הוודאות של הקורונה היה חד ופתאומי", היא אומרת, "שבוע לפני הסגר עוד הייתי בתחרות הראשונה של השנה בחו"ל, יצאתי בכושר מעולה מהחורף והייתי מוכנה לגמרי, פיזית ומנטלית, לעונת 2020. במהלך הסגר היו שלבים מנטליים שונים ולא הכל הלך חלק. אבל מה שכל הזמן הוביל אותי היה המשפט 'when the time comes, I'll be ready'. המשפט הזה הקים אותי מהספה לכל אימון, במטרה אחת - להיות בכושר הכי טוב שאני יכולה כשנחזור לשגרת תחרויות".

היא מספרת גם על ההכנות המיוחדות שביצעה נבחרת אופני ההרים. "היו לנו 'מפגשים' שבועיים בזום עם נבחרת אופני ההרים, בהם ביצענו אימוני ליבה משותפים ושיחות על המצב. ברגע שאישרו לחזור לרכב בחוץ, זה לבד הרים את המוטיבציה בחמש רמות. כל כך שמחתי והערכתי כל רגע בחוץ, ברוח, בטבע. נבחרת הכביש מייד החלה באימונים שבועיים במתכונת מצומצמת ואני זכיתי להיות חלק מזה. האימונים האלה, שמתקיימים עד עכשיו, התגלו כפלטפורמה מדהימה שהכניסה את כולנו ישר ובקלות לשגרת אימונים אינטנסיבית וממוקדת. אני לא ממש מתעסקת במחשבה האם אני אצליח בתחרויות הראשונות או לא. אני רק כל כך רוצה לחזור להתחרות ולעשות את מה שאני הכי הכי אוהבת".

אמרי פרסיאדו, אלוף הארץ ב-100 ו-200 מטר, למד תואר באוניברסיטת ממפיס ונפגש עם הקורונה במהלך עונת הספורט במכללות. כיום משתייך לאגודת מכבי תל אביב.

"המעבר מהסגר לשגרה הוא לא פשוט פיזי וגם לא מנטלי. ההסגר הוציא את רובנו מכושר, ולמעשה חזרנו לנקודת אפס כמו לאחר פגרה. ההכנה לעונת התחרויות נחתכה בחצי לעומת עונה רגילה וזה אתגר מאוד גדול לספורטאים וגם למאמנים. באופן אישי אני נפגעתי משמעותית בגלל שתקופת ההסגר שלי התחילה מוקדם יותר עוד במכללות בארה"ב ולכן העונה הזאת עוד יותר מאתגרת. למרות הכל, כשאתלט נמצא מחוץ לאיזור הנוחות שלו, דברים מעניינים קורים".

אמרי לא מכחיש שמדובר בתקופה מאתגרת במיוחד: "כל התקופה הייתה הזויה מאוד, זה למעשה פעם ראשונה שהדור שלנו חווה משבר שכזה. הייתי בכושר שיא בחורף וכשהכל נעצר התבאסתי מאוד כי ידעתי שאני מסוגל לעשות דברים גדולים העונה. הייתה אי ודאות גדולה אם העונה בכלל תתחדש או לא וזה הקשה למצוא מקור למוטיבציה".

מיכל טוקר בת ה-19 עוסקת באתלטיקה קלה במקצוע הקפיצה במוט. בימים אלו היא משרתת בחיל החינוך ביחידת מורות חיילות ומשתייכת לאגודת מכבי תל אביב.

"אני יודעת שכל עולם הספורט חטף מכה חזקה בשל ההסגרים מנגיף הקורונה", היא אומרת, "במיוחד בשנה האולימפית, אבל אני רוצה להאמין שרוב הספורטאים השלימו עם המצב ובכל זאת עשו את המקסימום שלהם כדי להשאר בקו הכושר ולהמשיך לרדוף אחרי החלומות והשאיפות שלהם. הצלחתי להתמודד עם המשימה הזו והוצאתי מהסגר את המיטב.

"נכנסתי עם קצת חששות כמו כל ספורטאי לגבי עד כמה אימונים מאולתרים יהיו אפקטיביים, כמה קשה יהיה לשמור על התזונה ושעות השינה כאשר אין סדר יום והאם בכלל להתכונן לעונת תחרויות שלא ידוע אם תגיע. אבל ידעתי שיש לי עוד הרבה עבודה, עם או בלי עונת תחרויות, ולכן החלטתי להשאר חיובית ולהמשיך בכל הכוח. למרות שהמקצוע שלי הוא מאד טכני ואין שום דרך לדמות את הקפיצה, מצאתי מקומות יציבים בבית לתלות טבעות, לפרוש מזרן וכ, כל יום היה לי אימון לעשות, ולכל אימון הייתה מטרה. ובכל יום השגתי את המטרה.

"הייתה לי המון מוטיבציה להתאמן בכל הכוח כי מאד האמנתי שנוכל לחזור להתחרות בעונת הקיץ (והנה, צדקתי) והיה בי מין צורך בוער להוכיח את עצמי. עונת החורף האחרונה שלי לא הלכה כמתוכנן וזה קורה. התפרצות הקורונה מנעה ממני הזדמנות נוספת להתחרות וכך סיימתי את העונה בתחושת אכזבה והחמצה אבל יותר מהכול- רעב. הזמן בבית וחוסר היכולת לקפוץ במוט רק גרם לי להתגעגע יותר והרעב גבר. לא רק להתחרות אלא גם להתאמן עם הקבוצה שלי ולראות את כל צוות האיצטדיון, שתמיד עושה לי את היום, מה שעזר לי לתת מעצמי את ה-100 אחוז גם מחוץ לאיצטדיון".

רן שגיב בן ה-23 מתחרה בתחום הטריאתלון ובימים אלו הוא מתכונן לטריאתלון אשקלון שעתיד להתקיים ביום שישי הקרוב.

"הנחיתה לתוך הקורונה הייתה קשה במיוחד בשבילי", מספר שגיב, "נסעתי לסבב תחרויות ב-7 מדינות ברחבי העולם ותוך שבוע חזרתי לארץ, אחרי התרסקות קשה ברכיבה בתחרות הראשונה, לאחר שכל התחרויות הבאות כבר בוטלו - ישר לבידוד. בזמן הבידוד בעיקר רכבתי על הטריינר ועשיתי תרגילי כושר בתוך החדר. אני לא זוכר מתי הייתי כל כך לא אקטיבי כי בדרך כלל אני תמיד בתנועה במהלך היום. לאחר הבידוד, למזלי, יכולתי לחזור לשחות כל יום בבריכה במכון וינגיט וכמובן לצאת לרוץ ולרכב באוויר הפתוח, מה שהיה כל כך חסר לי.

"בהתחלה ניסיתי פשוט ליהנות מהחזרה ולעשות את מה שאני אוהב, אחרי שכל כך חיכיתי לזה, אך החזרה לכושר הייתה לא קלה. בכל זאת, ידעתי שיש לי מספיק זמן לחזור לעצמי ולכן הייתי רגוע. היום אני כבר בכושר מצוין ומוכן לחזור לתחרויות ברגע שיתחילו".

רן מספר על האימונים שהכניסו אותו בחזרה לגישה התחרותית: "היו לנו מספר תחרויות אימון שאירגן איגוד הטריאתלון עבור חברי הנבחרת בפלמחים ובכנרת והם בהחלט נתנו לנו להרגיש שוב אווירה של תחרות. ביום שישי הקרוב אני אתחרה בטריאתלון אשקלון, שזו תהיה התחרות הרשמית הראשונה לאחר הקורונה ותאפשר לנו הכנה טובה לקראת התחרויות הבינלאומיות כשאלה יצאו שוב לדרך".