עודד קטש: "השחקנים הישראלים לא מקצוענים מספיק, ולא באשמתם"

מאמן הפועל ירושלים ונבחרת ישראל הרצה בבית הספר ליזמות במרכז הבינתחומי: "בשנותיי הראשונות כמאמן, לא הבנתי את כל המשמעויות ולא ייחסתי חשיבות לנראות". על ילדותו: "החיבור שלי לכדור נבע גם מהפרעת קשב וריכוז"

מערכת וואלה! ספורט
עריכת וידאו: ניר חן

בסרטון: עודד קטש וכוכבי פנאתינייקוס בפגישת מחזור

עוד בוואלה! NEWS

עודד קטש וכוכבי פנאתינייקוס בפגישת מחזור: "אתה היית שושבין הזכייה"

לכתבה המלאה

"בשנים הראשונות שלי כמאמן, לא הבנתי את כל הרבדים והמשמעויות בתפקיד, ולא ייחסתי חשיבות גדולה לנראות", מודה מאמן נבחרת ישראל והפועל ירושלים, עודד קטש. "בהמשך הבנתי שכאשר השחקן רואה אותי ראשון באולם, זה מייצר אצלו את החשיבות והמחויבות. אני יכול להכיל הפסד, כישלון ואכזבה, כל עוד השחקנים עשו את המיטב והתייחסו ברצינות הראויה. אני חושב שבסוף זה מביא תוצאות".

קטש התארח היום (חמישי) בסדרת ההרצאות "מאסטר-קלאס" בזום, לסטודנטים לתואר ראשון בבית ספר אדלסון ליזמות במרכז הבינתחומי הרצליה ולבוגרי התכניות ליזמות. "הדבר שהכי מעסיק אותי ולא נותן לי מנוחה הוא שהיום אני מאמן יותר טוב מלפני שנתיים או שלוש שנים, ובאופן הגיוני גם בעתיד אני אהיה יותר טוב מעכשיו", הוסיף. "מה שמטריף אותי הוא מה אני אדע בעוד ארבע שנים שאני לא יודע היום? זה הקסם".

קטש במהלך הרצאת הזום (צילום: המרכז הבינתחומי הרצליה)

המאמן מתח ביקורת על תרבות הספורט בארץ: "השחקנים הישראלים לא מקצוענים מספיק, אבל זה לא בגללם. החבר'ה הצעירים שאני מאמן בנבחרת ישראל הם בעלי אמביציה, תשוקה ומחויבות אדירה. אין שוני בין ילד שגדל בישראל, בארה"ב או בליטא. הבעיה היא מערכתית. אין פה תרבות ספורט רצויה המאפשרת לשחקנים להיות הכי טובים שהם יכולים.

"הבעיה הכי קשה היא מעמד המאמן. יש זילות במה שקורה, בשיח ובהתייחסות אליהם. חשוב להשקיע בילדים ובצעירים. מחקרים פסיכולוגיים מראים שילדים קטנים, שחוו חוויה שלילית עם מאמן בשנים הראשונות, עלולים להימנע מהפעילות בהמשך. מאמנים לא מתמקצעים באימון בגילים צעירים ולא מקבלים את המידע, ההשכלה או השכר הראוי".

קטש סיפר על הקשיים שחווה בצעירותו, לפני שהפך לכדורסלן מקצועני, וגילה כי עד גיל מאוחר יחסית הוא לא סבר שעתידו יהיה על המגרש. "לא גדלתי באווירה של ספורט, ולמשפחה שלי אין קשר לספורט, אבל אמא שלי מספרת שמהרגע שפגשתי את הכדור, לא עזבתי אותו. אני מאמין שהחיבור שלי עם הכדור נבע גם מהפרעות קשב וריכוז.

"פרצתי מאוחר, הייתי מאוד רזה וצנום עד גיל 16-15, לא ידעו כמה גבוה אהיה, ויכול להיות שזה נתן לי דרייב מסוים. עלינו להיות מאוד זהירים עם הספקות שאנחנו משדרים לשחקנים, לעובדים ואפילו לילדים שלנו, ולא לשים תקרות זכוכית לאנשים. אני הרגשתי את זה, ואני חושב שאם לא הייתה לי את האהבה הגדולה למשחק, הייתי מרגיש שאני לא מסוגל ולא יכול, ומפסיק לשחק".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully