הספורט הוא מראה של החברה כולה, שמשקפת את התופעות שמתרחשות בחיי היום יום. בעקבות גל המחאות בארצות הברית נגד גזענות, סקרתי כמה מחקרים בהם ניתן לראות בבירור את האפליה והגזענות במגרש הספורט על ידי נושאי משרה רשמיים. היתרון בספורט הוא שניתן לאמוד סטטיסטית את התופעות הפסולות הללו, מה שקשה עד בלתי אפשרי לעשות בתנאים אחרים, שלרוב אינם נצפים ולא ניתנים לאמידה סטטיסטית איתנה.
זה ידוע שאפליה על רקע חלוקה לקבוצות מהסוג "הם ואנחנו" היא תופעה אבולוציונית שהשתרשה בבני אדם ועזרה להם לשרוד (ולאחרים להיכחד) במשך ההיסטוריה. החלוקה הטבעית לקבוצות מתרחשת על בסיס דתי, לאומני, גזעי ואפילו השפה המדוברת. במחקר שפורסם בשנת 2008 במגזין Science, החוקרים הראו שאפילו צורות שונות על חולצות הספיקו כדי לחלק את האנשים לקבוצות שונות וליצור אפליה כנגד אנשים שנשאו צורה אחרת.
לפי גארי בקר, זוכה פרס נובל לכלכלה, אפליה וגזענות זה עסק יקר (מעבר לעובדה שזה לא מוסרי ומנוגד לחוק). הסיבה לכך היא, שאם יש קבוצה של עובדים שהיא יותר פרודוקטיבית, אך מסיבה כלשהיא לא זוכה לביקוש מחלק ממעבידים, שכרם הממוצע יהיה נמוך יותר, אבל הביצועים הממוצעים יהיו טובים יותר. לכן, מעסיקים שלא מעוניינים באפליה ישמחו להעסיק עובדים טובים יותר בשכר זול יותר. התאורייה הזו נבדקה בשנת 2000 על ידי כלכלן בריטי, סטפן זימנסקי, שאכן מצא שכמות גדולה יותר של שחקנים שחורים בקבוצות כדורגל אנגליות הביאה באופן סיסטמטי לביצועים טובים יותר ולמיקום גבוה יותר בטבלה.
כמובן שבטווח ארוך, תופעה כזו לא יכולה להתקיים, משום שקבוצות שמעוניינות באפלייה פשוט לא יכולות להתחרות לאורך זמן בהינתן אותה רמה של תקציבים. לכן, אנחנו רואים מעט מאוד קבוצות ספורט ברחבי העולם שמחרימות אוכלוסיות כאלה או אחרות. הסיבה היא שזה פשוט יקר ולא רציונלי (ואני מודע שרגשות משחקות תפקיד לא מבוטל, אבל זה עדיין לא רציונלי ובטח שלא מוסרי).
לאורך השנים, ישנן עדויות הולכות ומתרבות על האפלייה מצד השופטים כלפי שחקנים מקבוצות אתניות שונות. הדוגמא הבולטת היא מחקרם של שני חוקרים אמריקאים פרייס וווטרס משנת 2010, שהראו ששופטי NBA שורקים בממוצע 4% יותר עבירות נגד שחקנים שצבע העור שלהם שונה מזה של השופטים. במחקר ההמשך שפורסם בשנת 2018, החוקרים הראו שהאפליה נעלמה לחלוטין אחרי חשיפת הממצאים בתקשורת. כך, שלתקשורת תפקיד חשוב בהצפת בעיות על מנת שהן ייפתרו.
באופן דומה, נמצא כי שופטים בליגת האלופות מעניקים יותר פאולים לטובת קבוצות בהם יש יותר שחקנים שחולקים לאום זהה עם שופט המשחק (נניח שופט ספרדי ששופט משחק של קבוצה אנגלית, בה משחקים הרבה שחקנים ספרדים). מלבד הזהות בלאום, גם נושא השפה המשותפת עלול להדליק חששות לאפליה. למשל, במונדיאל האחרון ברוסיה, נבחרת סרביה הגישה ערעור רשמי לפיפ"א על קיפוח מצד השופט הגרמני, פליקס בריך, במשחק נגד שוויץ. הסרבים טענו שלא ייתכן ששופט גרמני ישפוט משחק של נבחרת שוויץ, ששחקניה חולקים את אותה השפה עם השופט. אולי הטענה נשמעת מופרכת, אבל לאחרונה, ערכתי מחקר עם שותפיי משוויץ וארה"ב על משחקי כדורגל בליגה שוויצרית, שבה מדברים שלוש שפות שונות (גרמנית, צרפתית ואיטלקית). אכן מצאנו ששופטים שחולקים שפה משותפת עם אחת הקבוצות בלבד נותנים הרבה יותר כרטיסים צהובים ואדומים כנגד קבוצה שבאה מאזור לינגוויסטי אחר.
לצערי, תופעת האפליה לא פסחה גם על ענפי ספורט יותר סובייקטיביים (וגם על תחרויות אירווויזיון), בהם לשופטים השפעה אף יותר גדולה על זהות המנצח. כך למשל, בענפי ספורט כגון החלקה אומנותית, קפיצות סקי או רכיבה על סוסים, נמצא ששופטים מעניקים ציונים גבוהים יותר בצורה מובהקת לטובת ספורטאים ממדינות שלהם. ישנו גם חשש לתופעה של "תן וקח" לפיה שופטים יעזרו לספורטאים שמדינתם גם מיוצגת בפאנל השופטים, אבל זה כבר עניין אחר (אם כי גם פסול מיסודו).
לסיום, חשוב להגיד, ששופטים לא בהכרח גזענים או מפלים בכוונת תחילה בהחלטות שלהם. אך מאוד ייתכן, שהחלטות שגויות לרעת השונה (או לטובת הדומה), שמתקבלות בשבריר של שנייה תחת לחץ, הן תולדה של תהליך אבולוציוני שהשתרש עמוק בתוך המוח שלנו. לכן, תהליך שיפור היחס לאחר הוא תהליך ארוך. הדרך הטובה ביותר היא להעלות מודעות שטעויות כאלה עלולות לקרות, ללמוד מטעויות אלה, בתקווה שבעתיד לא נראה שום סוג של אפליה במגרשי ספורט ומחוצה לו.
אלכס קרומר הוא פרופסור מן המניין לכלכלת ספורט במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת מולדה, שבנורבגיה. תחומי המחקר שלו כוללים את כלכלת ספורט, ספורט אנאליטיקס, כלכלה התנהגותית, תיאוריה של תחרויות וקבלת החלטות. הוא גם משמש כמרצה אורח במגמה לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון בקורס בקבלת החלטות בסביבה תחרותית.
פרטים נוספים ניתן למצוא באתר הבית שלו