בסרטון: מכבי תל אביב מחדשת את אימוניה
בשבוע שעבר, בשעה שכולם ניסו לעמוד על המשמעויות של ביטול עונת היורוליג, צייץ אחד מעיתונאי הכדורסל הבכירים באירופה את שעל ליבו. "עונת מלפפונים שתימשך ארבעה חודשים", כתב ולא יסף, והמחיש את מחול השדים שעומד להתחולל - ולמעשה מתחולל כבר תקופה ארוכה - סביב שוק ההעברות.
הסדר הקבוע עובד כך: שחקן מסיים חוזה, או יוצא מחוזה, או עומד לצאת מחוזה, ומיד שמו יקושר לאולימפיה מילאנו ו/או מכבי תל אביב. לא תמיד מדובר בפייק ניוז; בניגוד לחלק גדול מקבוצות היורוליג, שעדיין לא מצליחות לגבש תקציב ידוע ומובנה לקראת העונה הבאה, האיטלקים תלויים בראש ובראשונה בהונו וברצונו של ג'ורג'יו ארמאני, והנשיא לענייני כדורסל במועדון אטורה מסינה קיבל אור ירוק לביצוע המהפכה בסגל.
אז קייל היינס ומלקולם דילייני נחתו, דוידה מורטי הוחתם וקיילב טרזוסקי נשאר. שאבון שילדס בדרך, ג'יג'י דאטומה, דריק וויליאמס ואוודו אבאס מועמדים, אדגראס אולנובאס אולי כבר לא, ארתוראס גודאיטיס, נמאניה נדוביץ', אמדאו דלה ואלה ודרו קרופורד עוזבים, וזו (כנראה) רשימה חלקית של השמות שנזרקו לחלל האוויר רק בשבועיים החולפים. ורגע, איך שכחתם לעדכן מה קורה עם לואיס סקולה?
החתמת דילייני מלמדת את תהליך הפקת הלקחים של המילאנזים. הם הבינו, באיחור אופנתי משהו, שכדי להוציא את המיטב מסרחיו רודריגס כרכז מוביל, בוודאי בגיל 34, נדרש סקורר דומיננטי לצידו. השילוב בין אל צ'אצ'ו לבין ננדו דה קולו וקורי היגינס הוליד זכייה ביורוליג לפני שנה, והמחשבה להחליף העונה את מייק ג'יימס בשלווין מאק התבררה כמוטעית מיסודה.
המהלך להבאתו של היינס, הזר המעוטר ביותר בתולדות הכדורסל האירופי, היה מרשים ומהיר, והותיר בהלם כמה מחבריו מצסק"א מוסקבה, הקבוצה בה שיחק במשך שבע שנים. מסינה היה האיש שהביא אותו לרוסיה בקיץ 2013, וכעת מתאחד איתו מחדש.
אחרי הכישלון המהדהד בעונה האחרונה, שחשף בצורה די בהירה כמה המאמן האיטלקי חש לא מחובר לשחקנים שתחתיו, הוא היה זקוק לפנים ידידותיות מהעבר. ייתכן שהחתמתו של היינס בגיל 34 היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, אבל למי שתמיד חיפה בטונות של אופי וקשיחות על היעדר הסנטימטרים בגובהו (1.98 מ'), מה זה כבר גיל... הפעולה החשובה ביותר שמילאנו זקוקה לה בעונה הבאה היא החלפת דיסקט מנטלי; ואם מסינה לבדו לא הספיק, אז אין כמו היינס כדי להשיל ממנה את תווית הלוזרית. זה עומד להיות אחד האתגרים המשמעותיים ואולי המורכבים בקריירה שלו.
אלא שלצד ההתרחשויות הרבות במילאנו, בכלל לא בטוח שהיא המנצחת הגדולה של מערכת הפתיחה בשוק ההעברות. מי שכבר דאגה לסמן טריטוריה היא האקסית של היינס, צסק"א. אלופת אירופה המכהנת (תתרגלו, התואר הזה יישאר בחיקה לפחות ב-11 החודשים הקרובים) הגיעה לעונה הזו חשופה. בקיץ אחד עזבו אותה דה קולו, רודריגס, היגינס ואותלו האנטר, ומיד אחר כך היא איבדה את וויל קלייברן בגלל פציעה. בניגוד למדיניות הקבועה שלה, היא לא הצליחה לייבא תחליפים הולמים.
קבוצת הצבא האדום רצתה את ניקולה מילוטינוב או ונסן פוארייה במקומו של האנטר, ולבסוף נאלצה להסתפק בפלופ העונה לשם קוסטה קופוס. היא החתימה בחוסר ברירה את ג'יימס, והייתה פגיעה מתמיד: אחרי שמונה עונות רצופות, שבהן דורגה במקום הראשון או השני בכל טבלה של כל ליגה שבה השתתפה (שמונה עונות רצופות!), היא לפתע מצאה עצמה מתקוטטת עם מכבי תל אביב על יתרון הביתיות לקראת הסדרה המבטיחה ביניהן. בליגת ה-VTB היא סיימה במקום השני והלא אופייני.
נראה שכל הדשדוש הזה נגמר. דווקא בקבוצה הבכירה והעשירה ביותר שבה שיחק, ג'יימס העמיד את ממוצע הנקודות הגבוה ביותר בקריירת היורוליג שלו (21.1). חשוב לציין שזה לא לימד רק על ההתאקלמות המוצלחת שלו, אלא גם על התלות המוחלטת והמוגזמת בו, שיצרה את תקרת הזכוכית שהוזכרה בפסקה הקודמת, אבל במועדון החליטו לבנות את הסגל העתידי סביבו; קודם כל החתימו אותו לשלוש עונות נוספות, ולמעשה סימנו אותו כיורשם של דה קולו ומילוש תאודוסיץ', ומיד עברו לטפל בפצעים המדממים מסביב.
אתמול בישרה צסק"א על מה שהיה ידוע מזמן, והפכה את העסקה עם מילוטינוב עד 2023 לרשמית. כאמור, הסנטר הסרבי היה מבוקש במוסקבה כבר לפני שנה. מיליון יורו הציעה האלופה לאולימפיאקוס רק כפיצוי על התרת חוזהו, אבל היוונים - על אף קריסתם הכלכלית - סירבו, וכעת נפרדים ממנו בלא תמורה.
"דיוויד בלאט תמיד אמר לי שסנטר טוב מגיע לעשר נקודות במשחק, גם אם לא מוסרים לו אפילו כדור אחד", סיפר פעם מילוטינוב, ושנותיו המרשימות באולימפיאקוס המחישו כמה המאמן הישראלי צדק. מילוטינוב, בן 25 בסך הכל, הפך בפיראוס לאחד הסנטרים הטובים, היעילים והיציבים באירופה, לפחות במישור ההתקפי, אבל נראה שיש ממש מאחורי התחושה שהיוונים לא הצליחו להפיק ממנו את המיטב.
אף שהיה העונה מלך הריבאונדים של היורוליג ודורג במקום השלישי באחוזים מהשדה, החמישי במדד היעילות וה-11 בסחיטת עבירות, מילוטינוב סיים רק במקום ה-43 בקרב קלעי הנקודות, עם 10.3, כמעט כמו מה שאמר עליו בלאט. הוא קטף 3.6 כדורים חוזרים בהתקפה למשחק, וסיים עם 3.5 סלי שדה למשחק, וזה ממחיש את הבעיה.
בצסק"א, מותר וצריך להניח, זה ייראה אחרת - אבל גם היא תידרש לעבור שינוי מחשבתי. כבר שנים רבות, מאז ננאד קרסטיץ' ב-2013, לא היה לה סנטר דומיננטי כמו מילוטינוב. היינס, האנטר, ג'יימס אוגוסטין, ג'ואל פרילנד, סשה קאון, ג'ואל בולומבוי וקופוס לא היו כתובת להכנסות כדורים בלתי פוסקות, ומשחקה של הקבוצה נשען לפני הכל על הגארדים העילאיים שלה. שחקני הפנים היו בדרך כלל בגדר חוסמים טובים, ריבאונדרים יעילים ושומרים משובחים.
היינס, לדוגמה, היה הסנטר המוביל של צסק"א העונה עם 8.8 נקודות למשחק. אשתקד היה זה האנטר עם 7.7 לפני כן, היינס עם 8.4 ו-8.5, ואת מספרי השיא שלו הוא רשם ב-2016 עם 10.9 נקודות בערב; זו הפעם היחידה בשבע העונות האחרונות שבה הצליחו הרוסים לקבל דאבל פיגרס מעמדת הציר.
מילוטינוב הובא כדי להיות יעיל ודומיננטי יותר מקרסטיץ'; למעשה, הוא יתבקש להפוך לסנטר הטוב ביותר במוסקבה מאז הימים היפים של דיוויד אנדרסן. ג'יימס, על אף סגנון המשחק הריכוזי, פרוע ולעיתים סוליסטי, יודע את מלאכת הפעלת הגבוהים. העונות הטובות ביותר בקריירות של גודאיטיס ויאניס בורוסיס היו כששיחקו לצידו. השילוב בין הרכז לסנטר (בנוסף לכשירותו וכושרו של קלייברן), בדומה לשאלת הגארד שישובץ ליד ג'יימס, הם אלו שיכריעו במידה רבה כמה איכותית והחלטית תהיה צסק"א.