בסרטון: שון דאוסון חוזר לאימונים בבדאלונה
לפני קצת יותר משלוש שנים החל פול דילייני בתהליך קבלת האזרחות הישראלית שלו. הכדורסלן האמריקני, ששיחק בארץ מאז 2009 (למעט הפסקה של שלוש שנים), התחתן עם ישראלית, ולפני שבעה חודשים חבק בן, אבל עדיין נחשב לשחקן זר.
בשבוע שעבר, אחרי שבחר לעזוב את מכבי אשדוד, במדיה חתם רק לאחרונה לסיום העונה בליגת העל, גילה דילייני שסנדי כהן ממכבי תל אביב קיבל אזרחות אחרי פחות משנה בישראל, בין היתר בשל "תרומתו לכדורסל הישראלי", כפי שהוסבר בהודעה מלשכת שר הפנים אריה דרעי.
"למען האמת, אין לי מושג מה ההבדל ביני לבין שחקנים אחרים שקיבלו אזרחות", הוא אומר בריאיון לוואלה! ספורט, "ריצ'רד האוול שיחק בנבחרת ישראל, סנדי כהן משחק במכבי תל אביב, ואני חושב שזה ההבדל. אני לא יודע מה עוד יכול להיות. הם אמרו שסנדי תרם רבות לכדורסל הישראלי, אבל אני חושב שתרמתי יותר. אני משחק כאן יותר זמן, גר כאן יותר זמן, עשיתי את קורס המאמנים במכון וינגייט, אני מאמן כאן ילדים".
דילייני, שיהיה בן 34 בקיץ הקרוב, שיחק בחמש קבוצות שונות בישראל והעמיד במהלך הקריירה ממוצע של 16.3 נקודות למשחק בליגת העל. "התחלתי את תהליך האזרחות שלי קצת אחרי שהחלטנו להתחתן", הוא מספר על התהליך המייגע. "היו הרבה עיכובים, הממשלה עשתה לי בעיות כי רצו מסמך שמוכיח שאני לא נשוי בארה"ב, אבל אין מסמך כזה. במשך שלושה חודשים טיפלנו בזה, עד שהתקבל מסמך מהשגרירות".
- מישהו סייע לך בתהליך? איפה הדברים עומדים כרגע?
"בהתחלה עבדנו עם עורכת דין, אבל אני לא חושב שהיא עשתה את מה שהיא הייתה אמורה לעשות, כי זה לא התקדם יותר מדי. ראינו שהיא לא עשתה יותר מדי, אז החלטנו להמשיך לבד. למה לשלם למישהו אחר על משהו שאתה יכול לעשות? ברגע שאתה מקבל את תעודת הזהות, אתה צריך ללכת פעם בשנה לפגישה. הם יכולים לתת לך את זה בכל נקודה שהם רוצים. אני מחכה לדרכון הישראלי שלי".
- אתה מתוסכל?
"כשהתחלתי את התהליך, הייתי הרבה יותר מתוסכל. ראיתי שאנשים מקבלים את האזרחות ואז עוזבים את ישראל. רבים מהם לא גרים כאן בפגרה, אלא רק משחקים כאן כדורסל. וזה היה מתסכל. אחרי השנה הראשונה, פשוט עזבתי את זה. אם ייתנו לי את האזרחות, אז ייתנו לי. אם אין לך את הקשרים הנכונים, אז התהליך הוא שונה. בגלל זה אנשים כמו קורי קאר וסטנלי ברנדי גרו כאן תקופה ארוכה, ולקח להם זמן להשיג את האזרחות, אז אני מבין שזה תהליך. אני מתמקד בלהתקדם בחיים שלי בישראל".
דילייני מתכנן להשתקע ולקבוע את חייו בישראל. "אני מאמין שאני אמשיך לגור כאן. עשיתי כבר קורס מאמנים, יש לי תעודת מאמן לכל הרמות. עבור חלק גדול מהשחקנים, ישראל היא עוד מקום שמשחקים בו כדורסל, ובשבילי זה המקום שאני והמשפחה שלי חיים בו, שהילד שלי יכול לגדול בו".
- חוק המתאזרחים שייכנס בעונה הבאה לתוקף קובע כי שיתופך כישראלי יגרור היטל של 200 אלף שקלים על קבוצה שתרצה בך.
"בשבילי זה לא באמת משנה. להיות בישראל ולהשיג את הדרכון, זה יותר בשבילי מלשחק בליגת העל. אני לא יודע אם אני ארצה בכלל לשחק בליגת העל. זה לא מה שמוביל אותי. הדרכון הוא בשביל החיים שלי בישראל. לאשתי יש אזרחות, לילד שלי יש אזרחות, הם יכולים להיכנס לישראל כאזרחים. אני משלם מיסים, אני עובד, אני רוצה שיחשיבו אותי כאזרח מדינת ישראל, כי זה מה שאני".
הוא חתם לאחרונה באשדוד, אך עזב כאמור אחרי שבוע אחד בלבד. "שיניתי את דעתי", הוא מסביר. "ההזדמנות שהם נתנו לי הייתה טובה, אבל בשלב הזה בחיים שלי זאת לא הסיטואציה שאני רוצה להיכנס אליה. הם במקום האחרון, ונלחמים נגד הירידה. כשחתמתי, הם אמרו שיהיה משהו אחר, שיחתימו רק שני אמריקנים ואת קור ג'יי קוקס, ויש הזדמנות לשחק חזק. זה היה בכסף שלא היה שווה לי לסכן את הגוף בשבילו, במיוחד בלי שום הבטחה לגבי השנה הבאה. אני מאמן ילדים בשפיר. יחד עם הכסף שלא מספיק כדי לסכן את עצמי, לא רציתי להפסיק לאמן".
את הקריירה בישראל החל דילייני בעירוני נהריה ב-2009, והמשיך בשנתיים במ.כ הבקעה, עונה בלאומית ועונה נוספת בליגת העל. לאחר מכן יצא לרוסיה, אוקראינה וצרפת, לפני ששב בקיץ 2015 למכבי קרית גת והיה לאחד השחקנים הטובים בליגה עם 18 נקודות, 4.9 אסיסטים ו-4.6 ריבאונדים למשחק.
אלא שאחרי הפריצה בקרית גת, דילייני חתם בהפועל חולון ונפצע בצורה קשה בברכו; שם החלה ההידרדרות. "קיבלתי הזדמנות לחמישה משחקים במכבי ראשון לציון, והרגשתי שאני משחק טוב, אבל לא הייתה לי הזדמנות לחזור לעצמי בגלל המצב בקבוצה. הם נכנסו לרצף של הפסדים, החליפו מאמנים והביאו בדיוק את קית' לנגפורד. עשיתי בשלב הזה ריאיון שהציג אותי בדרך לא נכונה, כמישהו שפרש מכדורסל ועובד בשטיפת מכוניות".
- מה לא היה נכון בסיפור?
"בעלה של החברה הכי טובה של אשתי הוא הבעלים של המקום. בקיץ נמאס לי לשבת בבית, והוא אמר שאם משעמם לי, אני יכול לבוא ולעזור. זה לא היה דבר קבוע, הייתי שם רק חודש וחצי, ואז אימנתי במחנה כדורסל של ילדים. אנשים חשבו שאני צריך כסף ועובד בשטיפת מכוניות. היה מאמן שאמר לי שחשב שפרשתי מכדורסל בגלל הריאיון הזה. הרבה מאוד אנשים פשוט הבינו שוויתרתי".
- מאז אתה מוצא את עצמך בליגה הלאומית.
"ההזדמנות הבאה שלי הייתה בהוד השרון בדצמבר 2018. הם היו בדרך לרדת ליגה, הפסידו בהמון משחקים והביאו אותי. עזרתי לקבוצה להישאר בליגה וכמעט נכנסנו לפלייאוף, והעונה הגעתי לאשקלון, ואנחנו עדיין כאן. אני חייב להודות לנתי כהן ולרועי חגאי, שבזכותם אני יכול להמשיך לעשות את מה שאני כל כך אוהב".
- עניין האזרחות הוא שמונע ממך להיות שחקן ישראלי מוביל?
"זו החלטה של המאמנים וההנהלות. אני לא יודע אם אני אהיה שחקן ישראלי מוביל. אני צנוע, ויש הרבה שחקנים ישראלים טובים".
- אתה מדבר על נושא האימון. זאת המטרה שלך, לאמן בליגת העל?
"אני רואה את עצמי מאמן בליגת העל. זאת המטרה שלי, עבורה עברתי את הקורס. אני מתחיל את קריירת האימון שלי עם ילדים. אנחנו רואים שקורי קאר עשה צעד גדול, הוא מאמן נבחרת בנות, מאמן בליגת העל לנשים והיה הראשון שעושה את המהלך הזה. זה רק מראה שיש לי מה לתרום למדינה, יותר מאשר רק לשחק כדורסל".
בימים אלה, בעוד החברה בארה"ב נקרעת בעקבות האלימות המשטרתית נגד האזרחים האפרו-אמריקנים, דילייני מאמין שהוא ומשפחתו בטוחים יותר בישראל. "בארה"ב יש יותר אלימות עם כלי נשק, יותר אלימות מצד המשטרה. התרבות הישראלית שונה מהתרבות האמריקנית. היא מאוד נוחה למשפחה. רואים ילדים נוסעים בתחבורה הציבורית לבית ספר, יוצאים לבלות באמצעות האוטובוס. בארה"ב זה לא קורה יותר מדי. מפחדים שהילדים יסתבכו, ויש הרבה יותר דברים שצריך לדאוג לגביהם בכל הנוגע לביטחון האישי.
"באופן כללי, בטוח יותר כאן. בכל מקום יש יתרונות וחסרונות, אבל רואים את המוות של ג'ורג' פלויד, ולפניו היו בחודש האחרון עוד שני מקרים. המצב האמיתי הוא שלהיות אפרו-אמריקני בארה"ב זה דבר מאוד מאתגר בהשוואה לחיים בישראל. ישראל הרבה יותר נחמדה".