"הערבים מקבלים את כל האש": דאבור, כיאל ונאתכו חוזרים לפרשיות המסעירות בנבחרת

היחסים בין יהודים לערבים והשסע המתרחב תפסו את הכותרות בשנים האחרונות, אך לצד זאת בנבחרת ישראל שיחקו בשנה האחרונה מספר שיא של שחקנים מהחברה הערבית המהווים כיום את מחצית הסגל, ולראשונה קיבל שחקן מוסלמי, ביברס נאתכו, את סרט הקפטן.

הסרט "עוד לא אבדה", שיצרו שוקי גוז'יק ושי להב, שישודר בכאן 11 מחר (21:30), עוקב אחר שלושה שחקנים מוסלמים במהלך הקמפיין של נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה: קפטן הנבחרת ביברס נאתכו, נציג החברה הצ'רקסית בנבחרת, בן לאב שהיה קצין בכיר במג"ב. חלוץ הנבחרת, מונס דאבור, שכבש עד היום במדי הנבחרת שבעה שערים, ובירם כיאל, קשרה האחורי של הנבחרת, מהוותיקים בה שהופיע במסגרתה 46 פעמים.

בסרט מספרים השלושה בכנות רבה על הקושי שטמון בלהיות שחקן מוסלמי בנבחרת ישראל ומדברים על הגזענות בכדורגל הישראלי ואיך היא באה לידי ביטוי לא רק בבית"ר ירושלים אלא גם במכבי תל אביב.

על שיחת הטלפון שלא קיבל מנתניהו אחרי המשחק נגד אוסטריה: "קיבלתי הודעה שראש הממשלה מתכנן להתקשר אליך ואל ערן זהבי. אמרתי לכולם שאני צריך להיות זמין עם הטלפון, חיכיתי לטלפון הזה, ובסופו של דבר זה לא קרה, וזהו. אם הייתי גר בארץ והייתי משחק בארץ, יכול להיות שזה היה מוציא לי את החשק. אני יודע שהרוב בארץ גאים בי, תומכים ומפרגנים, אבל עדיין יש את החלק הזה שלא מקבלים את זה. עדיין לאנשים יש בעיה עם שחקן ערבי שמשחק בנבחרת, שנותן גול ומתפלל".

על ההיעדרות מהנבחרת בגלל חתונתו: "עשיתי את כל המאמצים כדי לשנות את זה ולא הצלחתי. כל כך הרבה אנשים חיכו בפינה ויצאו נגדי, כאילו רצחתי מישהו. אמרו שאני לא רוצה לחזור לנבחרת, שהנבחרת לא מעניינת אותי. אם זה היה מישהו לא ערבי, לא היה קורה כל העליהום הזה. הרגשתי רע, בזמן שאני צריך להרגיש הכי טוב שיש".

על הגזענות במכבי תל אביב: "בחיים לא הרגשתי משהו גזעני בחדר ההלבשה, אבל היו כמה קטעים עם הקהל בהתחלה. פעם אחת עלינו לבלומפילד לחגוג אליפות עם קבוצת הנוער, וכשדרכתי על המגרש ישר שמעתי מישהו אומר לי, 'לא רוצים ערבים במכבי'. בשבילי זה היה שוק.

הגזענות בבית"ר ירושלים: "משחקים נגד בית"ר היו משהו מיוחד. אתה מצפה לגזענות, לקללות, 'שיישרף לכם הכפר'. אתה פשוט מנסה להתעלם".

על תגובות הנאצה שהוא מקבל גם בעולם הערבי: "אומרים לי 'בוגד, איך יכול להיות שאתה מייצג את נבחרת ישראל? אתה ערבי, אתה מוסלמי, תתבייש לך'. אתה חוטף גם מפה וגם מפה. אם אתה לא חזק מספיק, אתה יכול ליפול בכל רגע".

על התמונה של שחקני הנבחרת המוסלמים, לה הוצמד הכיתוב "הבוסים": "וכשהצטלמו רק שחקנים יהודים והעלו את זה לרשת? אף אחד לא דיבר על זה ולא צריך לדבר על זה. אני לא אומר שזה משהו רע. למה לכם מותר ולנו אסור?".

על הקושי להיות מוסלמי בנבחרת ישראל: "כשחקן ערבי אתה תשמע דברים שאתה לא רוצה לשמוע. מסתכלים עליך בזכוכית מגדלת, כי אתה לא יהודי. כל מילה וכל תנועה, אתה יכול לשלם ביוקר. אתה מתחיל לדעת גם להיות 'ממזר', לדעת להתנהג כמו שצריך בין הטיפות".

על הטעות במשחק נגד סלובניה: "גם באנגליה אתה מקבל תגובות אחרי טעויות שעשית, אבל אתה לא מקבל הודעות כאלה מכוערות. התחלתי להגיד, 'מה אני צריך את זה'? אני גדלתי בנבחרת, מגיל 13-14 לובש את המדים, עברתי תשעה ניתוחים ובכל פעם אני מציב מטרה לחזור לנבחרת".

כיאל מספר ששדר של "אל ג'זירה" הגדיר אותו כ"שחקן הציוני שמשחק בנבחרת של הציונים". "אנשים לא מבינים שאנחנו מקבלים את האש גם מהצד השני. הוא מתייחס אליי כאילו אני אויב שלו גם. הכדורגלנים הערבים מקבלים את כל האש. אנחנו תמיד באמצע".

על הטענות של איל ברקוביץ', לפיהן מי שלא שר את ההמנון לא ראוי להיות קפטן הנבחרת: "אני גאה לעמוד בהמנון, אני לא מחרים אותו. אם היו אומרים 'נפש ישראלי' במקום 'נפש יהודי", הייתי שר. כשאתה בן מיעוטים צריך להיות לך הדרייב לתת עוד, להיות הכי טוב. אף פעם לא התביישתי בשם שלי ובדת שלי. בגיל 15 או 16 הייתה לי הצעה לחתום באייאקס, ואבא שלי לא הסכים בגלל שהייתי חייב ללכת לצבא. אבא שלי היה 29 שנים במג"ב, אני חושב שהוא תרם די יפה למדינה".