המלאך של הליגות הנמוכות: פרידה ממאמן הכדורגל המנוח אילן סויסה

בווידאו: אלן מסודי מספר כיצד התגלגל להיות הומלס.

הפיד ברשתות החברתיות של כל מי שמעורב בכדורגל הישראלי היה מלא בסוף השבוע בהספדים לאילן סויסה, מאמן הכדורגל שהלך לעולמו בגיל 45. סויסה שיחק ואימן לאורך השנים בקבוצות הצפוניות של הליגות הנמוכות. הוא היה שחקן בכרמיאל\צפת וכמאמן הספיק לעבור בלא מעט קבוצות. מבט אל ההספדים הרבים שקיבל לא מותיר ספק: האיש נכנס לאורך השנים ללב של מאות אנשים בעולם הכדורגל. מרביתם התחברו בעיקר לאדם ולאישיות שליוותה אותם לאורך הדרך והפכו לכרטיס ביקור עבורו. ההספדים הללו חיברו אותי לסיפור שהעלינו כאן לפני יותר משלוש שנים, סיפור שמעיד יותר מכל מי באמת היה אילן סויסה.

בדצמבר 2016 עשיתי כתבה על אלן מסודי והמצב הקשה אליו הגיע בחיים. מסודי נותר כמעט ללא כסף וכבר עמד בפני גירוש מישראל, אך התחנן להישאר בישראל כדי להיות עם בתו היחידה, שבאותה העת חיה עם הסבתא. אם הילדה שהתה בכלל בארצות הברית ולא הייתה בסביבה. מסודי עשה טעויות בדרך והמצב שלו הידרדר, הוא זעק לעזרה כאשר באותם ימים כבר הפך להומלס חסר כל, שמוצא עצמו זרוק בפחים ליד התחנה המרכזית בתל אביב.

יום לאחר שעלתה הכתבה קיבלתי הודעה מאילן סויסה. הוא הציג את עצמו ומייד שאל מה בדיוק המצב של מסודי ואיך אפשר לסייע לו. הוא ציין שהוא מכיר אנשים טובים בכל מקום ויפעיל את כל מי שהוא רק יכול כדי לעזור. סויסה ביקש להעלות את אלן לוועידה, רשם את הפרטים, הבין במה מדובר ומכאן החל לפעול. יום למחרת הוא דאג לשכור עורך דין שיטפל בצו הגירוש שהיה לשחקן ובמקביל הפעיל קשרים בכל פינה כדי לדאוג לו ללינה ואוכל, לפעמים העביר אותו ממקום למקום כל שבוע, העיקר שיהיה מי שייתן לו מקום לישון ולאכול.

לאורך הדרך זה לא היה פשוט. מסודי לא עשה לו חיים קלים. לעתים סויסה סידר לו מסעדה לאכול בה ומסודי הגיע עם שלושה אנשים, בפעם אחרת סידר לו מקום עבודה למספר שבועות והוא לא הגיע באופן קבוע. מסודי עשה כל מה שצריך כדי שסויסה יוכל להתנער ממנו. לאורך כל הדרך אנשים כבר אמרו לסויסה להפסיק לסייע בשל התנהלות מסודי, אך הוא חזר ואמר: "אני רוצה לעזור לו, אבל עושה את זה בעיקר בשביל הילדה שיהיה לה כאן אבא".

במשך חודשים סויסה לא הירפה, דאג להכול בקדחתנות. לעתים לא היה לי ברור מאיפה יש לו את הכוחות לזה. הוא לא עצר עד שנמצא אדם שלקח את מסודי תחת חסותו ונתן לו אפשרות לעבוד ולחיות כאן. ברמה האישית בקושי הכרתי את סויסה. גם מאז הסיפור של מסודי, במשך בשלוש וחצי שנים קיבלתי ממנו אולי 3-4 טלפונים, בכל פעם היה מדובר ברצון לעזור לאדם או קבוצה של אנשים שנקלעו לצרה. זה כל מה שעניין אותו. הוא באיזשהו מקום אהב לאגד את הראשים של הקבוצות מהליגות הנמוכות כדי לטפל בדברים בוערים, ובאופן כללי אהב לגייס אנשים ולעזור לאלה הזקוקים לכך.

ומה לגבי עצמו? הייתה תקופה שבה סויסה אימן כשהיה חולה ולאחר מכן הפסיק. פעם, כששאלתי אותו על כך, הוא ענה: "אתה דואג לי? אני אהיה בסדר, קטן עליי", והחזיר את הנושא לעוד סיפור בו הוא מנסה לעזור למישהו לפתור פלונטר.

הליגות הנמוכות נמצאות בשוליים של התקשורת הישראלית, גם את הכותרות על לכתו של סויסה אפשר היה לגלות בקצוות הניוז של תקשורת הספורט, אבל יש כאלה שמגיעה להם משהו קצת אחר. אילן סויסה היה שם דבר בליבת הכדורגל הישראלי. זה היה הרבה מעבר לכדורגל, הוא היה חלק בלתי נפרד ממשפחת הליגות הנמוכות, חבורה שנמצאת בדרך כלל בשוליים של הספורט אך מלאה בלב, בנשמה ובתשוקה אדירה למשחק ולאנשים.