בווידאו (החל מ-3:30): אלן מסודי כובש במדי סנט אטיין נגד פריס סן ז'רמן
"תסתכל עליי כאן במוטל, אני כמו הומלס. אתה רואה את הטיפוסים כאן, אבל זה מה שאני יכול להרשות לעצמי. יש לי אישור שהייה כאן, אבל לא אישור עבודה. ואין לי כסף כמעט. צריך להיכנס לי משהו מביטוח לאומי על התקופה באחי נצרת, וזהו".
בגיל 38, לאלן מסודי לא נותר הרבה. על אף קריירה מרשימה שכללה בין היתר את סנט אטיין, שטורם גראץ, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, הקונגולזי שהגיע ב-2004 לבני סכנין והעביר 11 שנים בישראל, נמצא כאן על תקן שורד. הוא משתכן כרגע במוטל זול בדרום תל אביב, סמוך לתחנה המרכזית הישנה, עם אישור שהייה בישראל לכמה חודשים בלבד.
הסיבה המרכזית להישארותו היא שאנל, בתו בת ה-9, ילדה משותפת שלו ושל בת זוגו לשעבר, כריסטין פרידמן (פליטת הריאליטי "הדוגמניות"). מסודי לא מוותר ועורך הדין שלו עמל כדי להגשים את תקוותו הגדולה, לקבל ויזה ואזרחות בישראל כדי לבנות כאן את חייו מחדש. "11 שנים אני בישראל, אומר רק דברים טובים בכל מקום, כמו שגריר של המדינה", מתאר מסודי בכאב את מצבו. "יש לי ילדה ישראלית שחיה כאן. כל מה שאני רוצה זה להישאר ולבנות את החיים שלי בישראל, להתחיל לאמן קצת ולחיות חיים פשוטים כמו כל בן אדם. אני חייב לקבל ויזה, אחרת אצטרך לחזור לצרפת. ושם אני שרוף".
אמרת שבצרפת אתה שרוף, למה הכוונה?
"זוכר את יאניק קמנאן שהיה כאן? הוא אמר לי אחרי מכבי חיפה לעזוב ולחזור לצרפת לפני שאשרף. לא הבנתי מה הוא אומר. מכירים אותי בצרפת, האמא של הילד שלי (למסודי יש בן מפליטת ריאליטי בצרפת ושמו אנצו, על שם הכדורגלן האגדי אנצו פרנצ'סקולי א.ס) מפורסמת וגם עיתונאית לשעבר, החיבור הזה לא עשה טוב. לקחו כל קשר לישראל והציגו אותי הרבה פעמים כאנטי מוסלמי ושרפו אותי בשכונה שגדלתי בה. אני באתי מסרסל, לך תהיה מזוהה עם ישראל בסרסל ותראה מה עושים לך. לא נשאר לי חבר אחד בשכונה, אני כבר לא יכול לחזור לשם. כבר הייתה תקופה ששכחו ממני בצרפת, אבל אז היה את המשחק הטוב עם מכבי חיפה נגד אוקזר ומאז כל הזמן חיפשו אותי. כל הזמן מתקשרים עיתונאים. כשהייתי ברמת השרון ורצו לגרש אותי, לא עזבו אותי. ככה זה במשך שנים, במיוחד אחרי שהאיסלאם נהיה חזק בצרפת. החיבור שלי ושל ישראל כל הזמן היה דם עבור העיתונאים שם".
מסודי מדבר עם דמעות בעיניים: "היו פה זרים ששונאים את ישראל ואת היהודים. באים לאימון, הולכים הביתה ובסוף העונה בורחים. אני התחברתי לכאן, בכל מקום שהזמינו אותי נתתי כבוד, לכל אחד. 11 שנה כאן, הילדה שלי כאן, החיים שלי כאן ואין לי באמת לאן לחזור. אז שיחקתי בסכנין ואחי נצרת, על זה לשרוף אותי? זה עדיין בישראל, זה לא במדינה אחרת ולא משהו נגד היהודים. אני מקווה שבאמת יהיה צדק ויאפשרו לי להישאר כאן".
הקריירה והחיים של אלן מסודי יכולים בקלות להכיל ספר מרתק. הוא נולד בקינשסה, זאיר (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) והחל את דרכו ככדורגלן בצרפת, באקדמיה המפורסמת קלרפונטן, לצד שמות כמו תיירי הנרי, וויליאם גאלאס וניקולא אנקלה. את הפריצה עשה בשנת 2000, במועדון הפאר סנט אטיין, והיה משוכנע שכל הקריירה לפניו. גם אנשי מקצוע חזו לו עתיד מבטיח בליגה הבכירה בצרפת, אך סנט אטיין ירדה ליגה ונאלצה למכור שחקנים, ביניהם מסודי. הקריירה שלו קיבלה טוויסט בלתי צפוי. "זה רגע ששינה את הקריירה, אבל אי אפשר לדעת מה היה קורה אם", אומר מסודי. "יכול להיות שהייתי מגיע לפריס סן ז'רמן, אבל גם יכול להיות שהכול היה אותו דבר. בסופו של דבר עברתי לשטורם גראץ באוסטריה ועשיתי שנים יפות".
אחרי שנים יפות בשטורם גראץ עברת ללוב, איך הגעת לשם?
"גם אני עד היום לא יודע. האמת, היה משחק של נבחרת קונגו נגד נבחרת לוב, הייתי טוב ובא סעדי קדאפי, הבן של מועמר קדאפי, ואמר לי שהוא רוצה שאשחק אצלם והציע לי הרבה כסף. היה לי חוזה בשטורם גראץ, אבל גם להם הוא הציע שני מיליון דולר רק שישחררו אותי מהחוזה והגעתי לשם לכמה חודשים. זה לא באמת כדורגל שם ולא חיים, זה משהו שאני מוחק מהחיים שלי. מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי, לא משנה כמה כסף אקבל, ואני צריך לחזור לאירופה. הבעיה היא שאחרי שאתה עוזב את אירופה, הרבה יותר קשה לחזור".
ואז הגיע הטלפון מלחמן להצטרף לסכנין?
"כן, לחמן התקשר וסיפר לי שסכנין זכו בגביע והולכים להצליח במפעלים באירופה ולהגיע רחוק. אמר לי שזה כמו מכבי חיפה ומקום צמוד לחיפה. אני זכרתי את מכבי חיפה מהצ'מפיונס והמשחקים עם שטורם גראץ, הייתי בטוח אירופה. ואז אני נוחת בישראל והרכב מתחיל לנסוע. הוא עובר את תל אביב ואני אומר איזה יופי. עובר את הרצליה, נתניה, חיפה, אני מבסוט ממה שאני רואה. ואז המונית מגיעה לסכנין. אני מכבד כל מקום שהייתי בו, אבל לא לזה ציפיתי. זה לא רק זה. מביאים אותי למגרש אימונים שאין בו דשא כמעט. אני יוצא מהמונית, האימון התחיל כבר לפני 25 דקות, לחמן מזהה אותי וצורח: 'מסודי, מה אתה עומד? לך תתלבש וכנס לאימון'".
מסודי ממשיך: "אני בהלם מהכול. מתלבש ונכנס לאימון. עוד לא מתחיל ולחמן כבר עם הצעקות וכולם כמו חיילים: 'מסודי בוא לפה, מסודי לך עד הסוף, מסודי אתה בישראל בכלל?'. האמת, רציתי להגיד לו שלא. לא הבנתי מה הולך. בשבוע הראשון הייתי בהלם מהכול, גם מהמקום וגם מהדרישות של לחמן, אמרתי לארנסט אטצ'י הבלם שאני הולך, אבל הוא הרגיע אותי".
מה היה כל כך קשה מקצועית?
"הפיזיות. כל הזמן שיחקנו חזק ולפוצץ את היריבים, אימונים מטורפים, לחמן לא ראה בעיניים. היום הוא כבר לא ככה, אז הוא היה בטירוף שאי אפשר היה לעצור אותו. באימונים הראשונים הוא צעק לי: 'מסודי, אתה רוקד עם הכדור, אני רוצה הגנה, גליצ'ים. אתה לא מפסיד כדור, לא משנה מה יקרה'. אני אומר לך שבאירופה לא ראיתי קבוצה פיזית כמו שאנחנו היינו. שיחקנו נגד בית"ר ירושלים בקרית אליעזר ואחרי 30 דקות 0:4 לנו. הם עשו במכנסיים מהכניסות שלנו, פחדו לגעת בכדור. לכל תיקול נכנסו שלושה שלנו - לצאת עם הכדור או עם הרגל. היה לנו את נידאל חוג'יראת... לחמן היה מסמן לו את מספר 10 של היריבה ואומר לו שהוא לא רוצה אותו במשחק, לא משנה מה יהיה. חוג'יראת היה האיש למשימות מיוחדות. מי שחוג'יראת מקבל משימה עליו, לא מסיים את המשחק".
מסודי יורה עוד מסיפורי לחמן: "אתה יודע איזה אימונים? היה מעיר אותי ואת אטצ'י בארבע לפנות בוקר ומתחיל להריץ אותנו במחנה כשהוא עם הרכב. פעם בגשם שוטף רצה שנתאמן בלי חולצות, סירבתי וחזרתי למלון. כשהייתה פעם אחת שקיבלתי כרטיס אדום על תיקול והוא החמיא לי, כבר הבנתי שאני בתוך זה, שלקחתי את כל הפיזיות והטירוף למקום טוב והשתפרתי כשחקן. ככה אני מסתכל על זה, זה חישל אותי וקידם אותי כשחקן. בהמשך לנתניה ומשם למכבי חיפה. יכול להיות שאלן מסודי של לפני לחמן לא היה מצליח בישראל".
אחרי שנה מוצלחת בסכנין, מסודי ניצל אופציה בחוזה ועבר לנתניה. אחרי חצי שנה טובה בנתניה החלו הבעיות. "הקהל כעס עליי כי אמרו שאני בדרך למכבי חיפה, אבל זה לא היה בגללי", הוא טוען. "אני רציתי להישאר בנתניה. אחרי סכנין, נתניה הייתה מדינה אחרת, כמו הוליווד בשבילי. הבעיה הייתה שכבר בינואר אשר אלון העביר אותי למכבי חיפה כי היו צריכים את הכסף של ההעברה כדי לשלם משכורות. הקהל קילל אותי, כל התקשורת חיפשה אותי כבליין ופרובלמט, וכבר לא היה לי כיף".
מה זה בליין? כל יומיים הייתה תמונה שלך עם בחורה, רכב חדש או ביקור בחנות בגדים יוקרתית.
"אתה מבין, אתם בתקשורת זיינתם אותי. אני לא ידעתי שצריך להתחבא מהתקשורת, התנהלתי טבעי. אז קניתי ג'יפ האמר בקרוב למיליון שקל, מה הבעיה של אנשים? באירופה לכל שחקן יש 4-5 מכוניות, כולל האמר, פרארי, פורשה, מה שאתה לא רוצה. אבל פה לא מקבלים את זה, צרי עין, כולם מסתכלים עליי לא טוב. כשהגעתי למכבי חיפה מכרתי את ההאמר, רק רע זה עשה לי. הייתי איתו פחות משנה ואתה זוכר לי את זה עד היום, אתה מבין?".
מכרת את ההאמר או שחיפה הכריחו אותך למכור?
"היה אימון של מכבי חיפה וכל שחקן מחנה את ההונדה או הוולוו שהוא מקבל בחניה שלו. אצלי ההאמר תפס שני מקומות. רוני לוי לקח אותי לשיחה ואמר לי שהשחקנים מדברים על זה ולא אוהבים את הקטע של הרכב. הוא הציע שאקח הונדה מהמועדון ואשאיר אותו בבית. הקשבתי לו, לקחתי הונדה ומכרתי את הרכב. אמרתי תודה לאלוהים. נראה לי שגם בחינם הייתי נותן אותו עם כל הנזק שהוא עשה לי".
לא היית להיט במכבי חיפה.
"ההתחלה הייתה טובה. רוני לוי הביא אותי בתפקיד שלי, מספר 10 מאחורי החלוץ. כשאני הגעתי, יניב קטן עוד היה בווסטהאם. אחרי חודש הוא חזר ורוני לוי התקשר אליי ואמר שעכשיו המשבצת היא של קטן ואני צריך לשחק בכנף, מה שלא יצא לי לשחק הרבה. הדרישות של רוני מאוד טקטיות, צריך לרדוף אחרי מגנים ואני לא הייתי רגיל לזה בקריירה. עבדתי, אבל לא היו לי כוחות לחלק הקדמי וכנראה שגם עבור רוני לא הייתי מספיק טקטי בתפקיד הזה".
ואז הייתה תקרית האוזניות בחדר ההלבשה לפני המשחק נגד אספניול.
"עד היום זה כואב לי. אני מכבד את רוני והוא מאמן מצוין, אבל הוא לא היה בסדר איתי אז. כבר במלון ראיתי על הפנים שלו שאני לא פותח בהרכב. כשהוא הגיע למשחק והתחיל לדבר, הייתי עם אוזניות ושמעתי מוסיקה. הייתי עם הראש למטה ולא שמתי לב אליו. פתאום משום מקום הוא בא והעיף לי את האוזניות והתחיל לצעוק עליי. עניתי לו והוא אמר לי שאני עף לטריבונה וגמרתי במכבי חיפה. חודשיים הייתי בחוץ בלי משכורות והתאמנתי לבד, אבל בסוף חזרתי. מכל דבר לומדים, יש לי כבוד אליו. אחרי חיפה עברתי לאשדוד, מכבי תל אביב ואחרי זה קבוצות קטנות כמו הרצליה, רמת השרון ואחי נצרת, אבל זה כבר לא היה אותו שחקן. הראש כבר לא היה אותו דבר. העברתי את הקריירה עד שפרשתי לפני שנה, כשהרגשתי שנגמר לי".
תגיד לי, עשית כסף בישראל וצרפת, היו אפילו גיחות ללוב וסין כדי לעשות עוד ערימות של כסף. איפה הכול?
"אני וכסף אף פעם לא היינו זוג טוב. אף פעם לא הסתדרתי איתו ותמיד העפתי אותו מהר. הוא כנראה לא התאים לי. על מה הלך הכסף? זוכר את ההאמר? אז היה גם פרארי, פורשה, ג'יפים מכל הסוגים, הוצאות על חברים ובחורות, בגדים הכי יקרים. בזבזתי על דברים שאפילו לא רציתי, זרקתי את הכסף כמו טיפש. בחלק מהזמן גם התפרקתי אחרי שאבא שלי נפטר. היו לי שנים מאוד קשות, לא ידעתי בכלל אם אני בן אדם חי או מת. אולי אפילו רציתי למות ולא לחיות. סתם העברתי את החיים אחרי שאבא נפטר, הרגשתי שאין שום סיבה אמיתית לחיות. אפילו אחרי מכבי חיפה רציתי לפרוש ולחזור לצרפת".
התרסקת, חברים שלך חששו שתתאבד באותם ימים?
"הכול עבר בראש. הייתי בן אדם מת, לא רציתי לחיות, ראיתי רק שחור. אבא שלי היה כל כך קרוב אליי שלא יכולתי לקבל את זה. זאת הייתה שנה שכמעט לא ישנתי בלילות. היו מדברים על הבילויים שלי, אבל הייתי יוצא רק כי לא יכולתי לישון בלילה. מישהו בכלל ניסה לדעת מי זה אלן מסודי ומה עובר עליו? רק לכלכו עליי. אפילו בת הזוג שלי לשעבר כריסטין כבר לא האמינה לי מכל הכותרות, והכול התפרק. כל היום עיתונאים מתקשרים אליה ומספרים שאלן היה כאן ואלן היה שם ושואלים מה יש לה להגיד. גמרו אותי".
זה מה שהוביל לפרידה?
"בעיקר. היא הייתה עייפה מכל השמועות והדיבורים, זה היה באמת סיוט. כל יום הייתי בגליצ'ים, גם על דברים שקרו לפני חודשים. נתנו להם תמונה והם פרסמו. כל יום תמונה שלי, כאילו אני השחקן היחיד בעולם. אמרתי פעם לאופירה 'למה אתם עושים לי את זה?', והיא ענתה לי: 'אלן, אף פעם לא היה לנו זר כל כך פופולארי כמוך לרכילות וגם לא יהיה. גם הצורה שאתה חי, גם כריסטין, כולם רוצים לקרוא ולדעת איפה אתה בכל דקה'. אני גם לא בסדר, הייתי צריך להיות חכם ולשמוע לישראלים שאמרו לי לעשות דברים בשקט, שלא יראו. אני הייתי פתוח ולא התחבאתי. הייתי טרף קל לכל הפפראצי שחגגו עליי".
מסודי מדגיש: "עם כריסטין גם דברים השתנו ברגע שהפכה למפורסמת. ברגע ששתי קריירות כאלה מתנגשות קשה מאוד ביחד. שחקן צריך את האישה הרבה בבית, והיא הייתה בטירוף לקריירה. אני מבין אותה, זה פשוט לא הסתדר והמשכנו הלאה. היא כרגע הרבה בארצות הברית והילדה אצל סבא וסבתא. אחרי מה שעברתי עם אבא שלי, אני רוצה שלילדה יהיה את אבא שלה כמה שיותר. בלי הילדה הזאת אני לא יודע אם הייתי חי היום. אולי אני אפילו כן יודע. היא הצילה לי את החיים ונתנה לי סיבה להיות חזק ולחיות. בראש שלי אני קם איתה בבוקר והולך לישון איתה. היא הכוח שלי בחיים. אני מודה לאלוהים ששלח לי אותה, הכול בזכותו".
