בסרטון: בית"ר ירושלים חזרה להתאמן.
אחרי שהעביר את רוב שנות הקריירה בטופ - בבית"ר ירושלים, מכבי חיפה, אירופה, ארצות הברית ונבחרת ישראל - ירד קובי מויאל בשנה שעברה להארדקור של הכדורגל. זה התחיל בהפועל בקטמון מהליגה הלאומית והשנה, אחרי חצי עונה שבה לא שיחק, ירד לליגה א' ל-א.ס ירמיהו חולון, שהייתה אמורה להעפיל למשחקי הפלייאוף לעליה ללאומית, אך משבר הקורונה הביא לסיום הליגה.
מדוע בחר מויאל, או-טו-טו בן 33, לרדת בצורה כל כך קיצונית בשנה האחרונה? "זה התחיל מההחלטה לשחק בקטמון", הוא מספר, "היו הצעות מליגת העל, אבל הן לא היו מספיק אטרקטיביות. אני רציתי אתגר, דיברו שם על שאיפות גדולות ורצון אמיתי לבנות משהו, זה דיבר אליי. עם כל הכבוד להצעות שהיו מליגת העל, הייתי בטופ הרבה שנים והביך אותי לדבר עם קבוצות קטנות שנותנות לך תחושה שעושים לך טובה. בעלי בית רוצים שחקנים צעירים בשכר מינימום בלי שאיפות. בכל השיחות הכסף היה פחות חשוב לי, רציתי מאוד אתגר. הציק לי שכל הזמן דיברו איתי על סכומים ולא על דברים אחרים, שלא מבינים את הערך המוסף שלי, את הניסיון. לא רציתי להיות עוד אחד".
ומה לגבי העונה הנוכחית? "לא שיחקתי חצי שנה ויכולתי לא לשחק עוד חצי שנה", מסביר מויאל, "אבל כשבעלי חולון רונן קנפו ושותפו ליאור פנו אלי הם ידעו איך להביא אותי. הם אמרו לי 'קובי אנחנו יודעים עליך הכול, מה עשית בכדורגל, אל תפסול, רק תבוא להקשיב'. באתי וראיתי אנשים שמעריכים ומוקירים, הכסף היה הדבר האחרון שעניין אותי בפגישה. היו לי הצעות בסכומים יותר גבוהים, בטח בלאומית ובליגה א', ולא הלכתי עליהן, הנפש לא נתנה לי. אני לא הולך למקום שאני לא מאמין בו. יש שם אנשים יקרים כמו ויקטור גניש ומוסא בן חיים שעושים עבודה מקצועית מעולה ואמיתית, ואני מאמין שהיינו עולים ליגה דרך הפלייאוף אם לא הקורונה".
איך הכדורגל בליגה א'?
"בליגה א' שחקנים יש שחקנים לא פחות מוכשרים מליגת העל. חסרה להם המקצוענות וההכוונה, זה עולם שונה. בחולון, לדוגמא, לא חסר כלום ברמת מתקנים, אימונים וצוות, אבל בחלק מהמקומות האחרים זה חסר. אגב, זה הזוי, משהו שנראה לי שקיים רק בישראל: ככל שאתה יורד ליגות, אתה מרוויח יותר כסף".
איך אתה מסביר את זה?
"המאמנים מהדור הקודם, כמו אלי כהן השריף, אלי גוטמן, דרור קשטן, רוני לוי, רן בן שמעון ויוסי מזרחי, היו קובעים את הסגלים. אלה אנשים שהייתה להם מלה והיו מתווים דרך. רובם כבר לא באופק. נכנס גל של הרבה מאמנים צעירים, שזה מבורך, אבל אולי הם חוששים לצרף שחקנים שעשו קריירה יפה ובמקום למנף את זה למקום שבו השחקנים האלה יובילו, ידריכו צעירים, יחברו חדר הלבשה ויסחפו קבוצה, הם לוקחים את זה למקום של פחד של 'מה, אני אביא שחקן שעשה כל כך הרבה בקריירה להילחם על מקום בהרכב?'"
אתה מבין מאיפה זה בא?
"לא. בכל קבוצה שהייתי בה תמיד הייתי שחקן הרכב ומוביל, וגם כשלא הייתי, גם אם זה לא מצא חן בעיניי, תמיד לאורך זמן עודדתי את האחרים ותמכתי. גם כשזה אכל אותי מבפנים והייתי עצבני, תמיד הסתכלתי על טובת הקבוצה לפני טובתי האישית. משום מה, מאמנים שחדשים היום בנוף הכדורגל חוששים לקחת שחקן שעשה משהו בקריירה. בגיל 31-32 לשחקן יש היום סטיגמה של זקן, הוא נחשב לאחד ששיאו מאחוריו. באירופה ובארצות הברית שחקנים כאלה מאריכים חוזה בעוד 3-4 שנים כי יודעים להעריך אותם ואת הערך המוסף שהם מביאים לדור הצעיר. יש כמה מאמנים שכן מעריכים את זה, כמו דראפיץ' וברדה, חיים סילבס, מסאיי דגו ואופיר חיים, שיודעים לקחת שחקנים כאלה תחת חסותם כדי שיעזרו להם במגרש ובחדר ההלבשה. הם עברו משהו בקריירה ויודעים להבין את זה.
"קח את השנתון שגדלתי בו עם שכטר, זהבי ואלירן עטר. כל הדור האיכותי הזה ייעלם, ואיזה דור יקום במקומו? מאיזה שחקנים ילמדו ויובילו? מי אמר שבגיל 33 אי אפשר לשחק כמו ילד בן 20? איפה הניסיון שהוא רכש, איפה המקצוענות, איפה המנהיגות? הכוונת צעירים, למה לפסול אותו? בכל קבוצה 3-4 כאלה רק יכולים לעזור ולהוסיף. בלי שחקנים כאלה הצעירים נפגעים, אין להם ממי ללמוד ולהתמודד עם הלחץ, הם מתרסקים ונעלמים".
בבית"ר נשרפת כי בן שמעון רצה שתשחק וטביב לא.
"בדיוק על זה אני מדבר. רן בן שמעון רצה שאשחק בהרכב, בתחילת העונה שיחקתי בליגה האירופית בכל המשחקים, אבל אז עפנו מאירופה ולא היה ענין בליגה. היה פער גדול ממכבי תל אביב, טביב רצה להשביח שחקנים ובעמדה שלי היה דוד קלטינס. אגב, זאת זכותו לרצות ששחקן צעיר ישחק כמדיניות, אבל שתהיה תחרות, זה גם טוב לקלטינס, שהוא ילד מדהים ושחקן מצוין. בכל מועדון יש כמה שחקנים על כל עמדה. רן אמר אז שהוא במועדון גדול ורוצה להצליח, שאין לו כאן מקום להריץ צעירים, אבל זה לא עזר, צריך שתהיה תחרות ומי שטוב ישחק".
עוד בוואלה!
בשנה הבאה שוב תנסה שוב לחזור לליגת העל.
"תמיד שאפתי לטופ וגם בשנה הבאה אני אכוון לשם, אבל כמו שאמרתי, רק בדרך שלי ולא בכל מחיר. היחס, ההערכה והאתגר לפני הכול".
אתה רואה את המשבר הכלכלי בכדורגל והביקורות הקשות על שחקנים בנוגע לקיצוצים. מה זה עושה לך?
"ברור ששחקנים צריכים לבוא לקראת מועדונים במצב הזה, אבל צריכים להבין גם את השחקנים. אנשים חושבים שלשחקן יש קריירה של 10-15 שנה, אבל בתכלס לו פיק של 3-4 שנים טובות במקסימום לייצר סכומים ופרנסה להמשך החיים. גם אם שחקן עלה כמוני בגיל 16.5 לבוגרים ואני עדיין בן 32.5 פעיל, לאורך השנים בבית"ר כמעט ולא הרווחתי כסף. את החוזים הטובים עשיתי באירופה, בארצות הברית, במכבי חיפה. עד גיל 26 שיחקתי בבית"ר כמעט בחינם. רק כשיצאתי לשריף טיראספול ב-2013 התחלתי להרוויח כסף. צריך לזכור שאני מגיל 6 ויתרתי על הכול כדי להגיע לסיטואציה הזאת. זה לא בן אדם שסיים צבא, לומד ויוצא לעבוד, אני מגיל 6 הקרבתי הכול כדי להיות שחקן כדורגל".
הפכת לשחקן מרכזי בטיראספול, היה לך חוזה מטורף. אם היית נשאר שם עוד כמה שנים היית מסודר בחיים, אבל בחרת לחזור למכבי חיפה. טעות?
"הייתה לנו עונה מצוינת, היינו בשלב הבתים של הליגה האירופית, זכינו באליפות, נבחרתי לשחקן העונה שלהם, אבל באיזשהו מקום שוב האתגר גירד לי. הכול הלך מצוין בטיראספול, אבל מכיוון שהייתה לי הצעה מראיו ואייקנו של קלוד מקללה ביקשתי משריף לא להמשיך עונה נוספת. ויתרתי על חוזה לשנה נוספת ב-20 אחוז יותר. אחרי שנפל עם ראיו ניסיתי לחזור, אבל החתימו שחקן אחר בהרבה כסף".
ואז היית צריך לבחור באר שבע או מכבי חיפה. אם היית בוחר באר שבע אולי היית בקבוצה הגדולה של בכר.
"בדיעבד זה קל, אבל מכבי חיפה של אז הייתה אתגר. צוות סרבי חדש עם סטנוייביץ', יוסי בניון חוזר מחו"ל, אצטדיון חדש, היה טירוף סביבה, קשה היה להגיד לא. יש דברים שהם הרבה יותר חשובים מכסף. חזרתי עם כל השחקנים ממחנה אימונים של הנבחרת והרגשתי שזה מה שאני צריך לעשות. אני לא מצטער על אף החלטה שעשיתי, בדיעבד כולם חכמים. בכלל, באר שבע הציעה לי חוזה לארבע שנים וחתמתי במכבי חיפה לשנתיים כי האמנתי שאחזור לאירופה, אבל אז באה הפציעה בברך ושיבשה לי הכול".
טעויות של מיליון דולר?
"תאמין לי שיותר, אבל כל שחקן בקריירה צריך ללכת עם האתגר והשאיפות ולא להיתקע. האתגר מניע אותך, לפחות אותי, ככה אני רואה את הדברים".
לפחות התנהלת כלכלית נכון בחיים?
"אחד הדברים הכי טובים שיש לי זה הורים שייעצו לי לאורך כל הקריירה איך להתנהל נכון, וגם מאז שהתחתנתי עברתי עוד שלב של התנהלות כלכלית. ידעתי לעשות עסקאות והשקעות נכונות ולשמור על הכסף. כשהייתי צעיר הייתי קצת יותר פזרן, אבל תמיד ידעתי לשמור כסף בצד. למען האמת, לא הרווחתי יותר מדי, אבל ברגע שבניתי משפחה זה כבר היה עולם אחר וההתנהלות הייתה שונה".
בוא נסיים במצב רוח טוב לקוראים. איתי שכטר הריץ עליך לא מעט צחוקים באינסטגרם, רוצה להחזיר לו?
"אם אני אתחיל לספר סיפורים על שכטר אנחנו נגמור את הריאיון בעוד יומיים. מה שהוא ובניון היו עושים לי... שמע סיפור: היינו במחנה אימונים במכבי חיפה, היו שכטר ועוד כמה שחקנים בחדר. אמרו לי לבוא, רוצים לדבר איתי. היה אז דיבור על חיות באזור. אני נכנס ויש קולות מכיוון המרפסת, ביקשו ממני לפתוח לראות מה קורה שם. אני פותח ויוסי בניון קופץ עליי מהמרפסת. עפתי על השידה של הטלוויזיה מבהלה, כמעט איבדתי הכרה. יוסי בניון, אתה מבין?"
אין משהו עם אלירן עטר? אתם חברים כל כך הרבה שנים.
"יש מבני יהודה, מ-2008. הלכנו עטר, כפיר אדרי, אסי בלדוט ואני אחרי האימון לדיזנגוף סנטר. באמצע אמרתי להם שאני חייב ללכת, שצריכים אותי דחוף בבית. ירדתי לחניון, נכנסתי לרכב ונסעתי. איך שאני יוצא אני מתקשר אליהם ואומר 'תקשיבו, אני לא מוצא את החניון, אני לא יודע איפה אני, מינוס 2, פלוס 2, כחול, ירוק, אדום'. הם ירדו לחפש אותי, חצי שעה הם מחפשים אותי ולא מוצאים. כל כמה דקות מתקשרים ואני אומר להם שאני לא יודע איפה אני. אחרי חצי שעה שלחתי להם צילום שאני בכניסה לירושלים. כמה קללות קיבלתי על זה".
החזירו לך על זה?
"כל השנה האכילו אותי. אתה יודע מה הם עשו לי לפני כן? הייתה לנו אחלה עונה, הגענו לאירופה. יום אחד אני מסיים את האימון והם החליפו לי את כל אנשי הקשר לשמות אחרים. במקום אבא הם רשמו איציק קורנפיין, במקום אמא רשמו אלי ארזי שהיה היו"ר של בית"ר, שינו את כל המספרים. תבין, הייתי אז מושאל מבית"ר, מת לחזור. נגמר האימון, אני בא לאלירן עטר ואומר לו 'אלי, תראה, שיחות מאיציק קורנפיין, אלי ארזי'. כולם אומרים לי 'קובי, בטח אחרי העונה הזאת הם רוצים שתחזור ותהיה שחקן מוביל, תתקשר מהר'.
"הלכתי הצידה בחדר הלבשה, כולם משחקים אותה במתח לידי, כאילו מחכים לשמוע מה הסיפור מבית"ר. אני מתקשר חזרה לקורנפיין. 'הלו איציק, מה העניינים? חיפשת אותי', ואבא שלי עונה לי 'קובי, איזה איציק, זה אבא, מה אתה סתום?' וכל השחקנים נשפכים מצחוק, נשפכים במקלחת על הרצפה, לא יכולים לקום. עכשיו אתה מבין למה התעללתי בהם בדיזנגוף?"
ענק. אגב, לפי האינסטגרם שלך אתה מתכונן כבר לימים שאחרי הקריירה.
"גם במהלך הקריירה וגם אחריה אעסוק בכל מה שקשור בספורט. אני עושה אימונים אישיים לילדים, לתת להם משהו ממה שרכשתי לאורך הקריירה. יותר קשה היום לגדל דור צעיר של שחקנים, אני מנסה לשפר את היכולות שלהם מגיל צעיר וגם משווק תוספי תזונה, זה מאוד קשור לספורט ועוזר לאנשים להגיע לתוצאות מדהימות. מבחינתי סיפוק אדיר. בכל מה שקשור בפעילות ספורטיבית, שמירה על הגוף ובריאות אני אהיה שם תמיד, זה לא ישתנה גם בגיל 60".