הקורונה עצרה את הקאמבק של דור פרץ רגע לפני החזרה לסגל מכבי תל אביב. בתחילת חודש אוקטובר, לפני יותר מחצי שנה, הוא התכונן למשחק הנבחרת מול לטביה במתקן האימונים בשפיים. כמה ימים קודם חזר עם חבריו מהמשחק בווינה, שם לא שותף בהפסד בגלל כרטיסים צהובים. אנדי הרצוג ווילי רוטנשטיינר שמחזיקים ממנו מאוד, רצו שהוא יהיה עם הנבחרת אף שלא יכול היה לשחק כדי להתכונן למשחק הבא בישראל. ואז הכול השתבש. דור, בניגוד לאחיו ריף פרץ שגמר קריירה בגלל שתי פציעות קשות מאוד, לא חווה פציעה עד אותו רגע. למרות שכל חייו שיחק בתפקידים שדורשים הקרבה במגרש, הגוף לא בגד בו.
"זה היה אימון מצוין באותו יום בשפיים", פותח פרץ לראשונה בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט את שארע בשנה הקשה בחייו. "אימון של מחליפים. אלה שלא שיחקו באוסטריה לפני כן. כמה דקות לפני סיום האימון, בתחנה האחרונה של האימון, בעטתי את אותה בעיטה שש פעמים והלך מצוין. בבעיטה השביעית הרגשתי כאב חד בטירוף. כמו ירייה ברגל. לא היה לי מושג מה עובר עלי. מעולם לא נפצעתי. לא חוויתי כאב כזה במגרש. שכבתי על הדשא נאנק מכאבים. מאותו רגע התחיל מסע השיקום הארוך שהיה אמור להסתיים רגע לפני שהקורונה השביתה לנו את הכדורגל. כבר אמרתי למאמן שאני מרגיש מאה אחוז לחזור לסגל וזה מה שתוכנן לי לפני המשחק מול הפועל חיפה בפתיחת הפלייאוף, אבל אז הכול פסק".
הרבה זמן התלבטת אם לעבור ניתוח או דווקא שיקום.
"זו לא פציעה שכיחה ויש שתי אפשרויות לטיפול. ניתוח או שיקום שמרני. אף אחד לא הבטיח לי משהו יותר טוב אם אבחר בדרך מסוימת, ובכל זאת שמעתי מכמה מומחים שבמקרה שלי שיקום שמרני יכול יותר להועיל. החלטתי להימנע מהתערבות כירורגית".
מה היה אבחון הפציעה?
"קרע ברקטוס פמוריס שזה אחד מבין ארבעת השרירים של השריר הארבע ראשי כאשר הבעיה הייתה שהיה גם קרע בגיד עצמו ולכן כל השריר ירד למטה מכיוון שהגיד נקרע. היו כל מיני תופעות נלוות של שטפי דם פנימיים".
באחד הריאיונות שעשינו בעבר גילית שאתה בוכה לא מעט למרות התדמית הקשוחה. איך התמודדת עם הרגעים הקשים?
"היו הרבה רגעי משבר. לא אחד ולא שניים. היו הרבה משברים סביב ההתלבטות של ניתוח או שיקום וכמובן כל ההתמודדות עם הפציעה עצמה. היו רגעים של בכי, כעס, תסכול".
כי היית בשיא שלך לפני שנפצעת? משם נבעו כל הרגשות האלה?
"רגע השבירה היה כי היו לי תוכניות אחרות לעונה הזו. רציתי להיות במקום הנכון בשביל הקבוצה, בשביל עצמי, בשביל העתיד שלי ומעבר לזה פציעה אף פעם לא מגיעה בזמן טוב. המשבר היה משבר של תסכול ביני לבין עצמי עם המשפחה שלי על איך מתנהלים בתוך הסיטואציה הזו. הבחירה באופן הטיפול הייתה קשה מאוד. בהתחלה רציתי שיבחרו בשבילי את דרך הטיפול, אבל לשמחתי אני זה שבחרתי".
יכול להיות שהתסכול והכאב היו בגלל שהלכת אל הלא נודע. זו הרי פציעה לא שכיחה וזו גם פציעה ראשונה.
"אני מסכים לגמרי. הרגשתי תוך כדי השיקום רגעי כאב בימים שלא הייתי צריך להרגיש כאב והרגשתי כאב בתרגילים שלא הייתי צריך להרגיש כאב, ואי הוודאות הייתה גדולה. רק אחרי שהרחבתי ידע על הפציעה ועל מה שקרה לי שם, השלמתי עם הפציעה. הפנמתי שיש דברים בהם אני לא יכול לשלוט, וכל מה שאני צריך זה לעבוד חזק כדי לשקם את עצמי".
תכף נחזור לדבר רק עליך, אבל זו נקודה בה צריך לדבר קצת על אורוש ניקוליץ' שגם עבר פציעת גיד מאוד דומה. מסביב יש המון ביקורות וגיחוך עליו ועל תקופת ההיעדרות שלו.
"אני חייב לומר כמה דברים. מבפנים, אני יכול לספר על אורוש ניקוליץ' שעובד כמו מקצוען על השיקום שלו ועל הניסיון לחזור לשגרה. אנחנו מחכים כמוהו שהוא יוכל לעזור למכבי תל אביב. מעבר לכך הוא זר במדינה שהיא לא שלו והוא צריך להתמודד עם פציעה לא קלה למעלה משנה. בנוסף לזה כל אחד מקבל פציעה בצורה אחרת וכל גוף מתמודד אחרת עם פציעה, ולכן נמנעתי מלעשות השוואה ביני לבינו. ברור שלא רציתי לעבור מסלול דומה לשלו עם יותר משנה בחוץ".
את השיקום עברת בלונדון. שם התחיל כל המסע במרפאה נחשבת מאוד. אני מניח שהיה קשה שם למרות שבלונדון הייאוש נעשה יותר נוח.
"זה לא היה טיול. באתי ללונדון לעבוד ולעשות שיקום הכי טוב שאפשר לעשות. המרפאה הייתה ברמה הגבוהה ביותר. כל אנשי המקצוע שם היו מרוכזים בי. עבדתי פעמיים ביום. אימוני בריכה, אימוני מכון כושר, אימוני מגרש. היה לי חשוב לעבור את זה במקום הכי טוב שאפשר ואני מרגיש שכך היה".
ידעת שאתה בא לתקופה של חודשיים. תקופה מורכבת.
"נחתנו שם, אבא שלי ואני. לקחנו חדר במלון לשלושה ימים. פגשנו את הרופא שעשה איתי את כל המסע הזה. והבנתי שאני הולך לתהליך ארוך. שכרתי דירה לחודשיים. אבא עזר לי. לא הייתה לי מוגבלות בהליכה רגילה ולכן בחרתי דירה לא רחוק ממוזיאון מדאם טוסו והלכתי הרבה ברגל למרפאה. נשארתי שם לבד. באו הרבה לבקר אותי. בני משפחה וחברים".
היה שלב שהתחלת ליהנות?
"נהניתי מהחוויה עצמה. לא כל יום אתה מוצא את עצמך בסיטואציה כזו בלונדון. יצא לי גם ללכת למשחקים. הייתי במשחק של צ'לסי מול אייאקס, ב-3:4 עם שני האדומים. סידרו לי כרטיס ביציע רגיל. לא הייתי צריך יותר מזה. נהניתי מאוד".
שיחקת שם עם מכבי תל אביב בתבוסה 4:0 לצ'לסי בליגת האלופות. היה לך תיקון לחוויה ההיא?
"גם בתבוסה עם מכבי תל אביב היה סוג של חוויה. הלוואי שגם אנחנו כמו אייאקס היינו כובשים שלישייה באותו משחק. הייתי גם באצטדיון החדש של טוטנהאם. אווירה מטורפת הרבה יותר מהסטמפורד ברידג' של צ'לסי".
ואז חזרת לארץ.
"חזרתי לעבוד במכבי תל אביב עם תוכנית מסודרת. עם הזמן התחלתי להתאמן יותר עם הקבוצה ופחות עם מאמני הכושר באימונים אישיים. זה הוביל כמעט להיות בסגל מול הפועל חיפה".
כל מסיבת עיתונאים שאלנו את איביץ' האם תהיה בסגל. התחושה הייתה שחודש קודם תחזור לסגל.
"נכון. אני חושב שלהבדיל מתוכניות שבונים לך, אתה יכול לחוש דברים אחרים. אני הרגשתי שאני לא מוכן במאה אחוז למרות שלפי לוח זמני התוכנית הייתי צריך להיות מוכן".
איביץ' היה שואל אותך כל שבוע אם אתה מוכן להתלבש?
"אתה מכיר אותו ויודע שזה לא הסגנון שהוא שואל. אני זה שהעברתי את האינפורמציה מתי אני מוכן במאה אחוז והוא לקח את האחריות. לצערי ברגע שהייתי מוכן לחזור, התבטלו המשחקים".
רצו לך כבר תסריטים בראש איך ייראו הדקות הראשונות? אני מניח שיש עדיין חשש.
"כשחזרתי להתאמן כל פעולה שהזכירה את הרגע שנפצעתי, הפחידה אותי. כל בעיטה שדומה למה שבעטתי ברגע הפציעה הפחידה אותי. אני יכול לומר לך בלב גלוי שהיה לי פחד וחשש מכל פעולה כזו. ככל שהזמן עבר הפחדים פחתו ואם יצא לי משהו טוב מהקורונה זה שהחודש וחצי האלה של הישיבה בבית נתנו לי ברייק לכל המחשבות והחששות, והיום אני מרגיש בריא במאה אחוז".
אז הקורונה הצליחה להעלים אצלך את הפחדים שהיו. הראש נקי בזכות הקורונה?
"כן. אני מרגיש, ברוך השם, שהראש היום נקי מהחששות".
איך אתה מסביר שהקורונה עשתה את העבודה? זה הזמן או הניתוק מהאימונים?
"זה מעניין. אני אפילו לא יודע לקבוע. אולי הזמן הארוך שלא היינו במגרש הביא לכך שאשכח מהחששות שליוו אותי כי הפסקה של חודש וחצי גורמת לשכוח. לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר מההפסקה הזו שעשינו. עבדתי על עצמי טוב מבחינה מנטלית והיום אין פחדים".
אולי זה אותו בידוד לפני 40 יום. הרי היית השחקן הראשון בארץ שהיה צריך להיכנס לבידוד כי היית חשוף לחולה מאומת. גם אתה וגם מתן חוזז. הפאניקה הרי הייתה אז גדולה בארץ. אנשים לא ידעו כלום על הקורונה. איך קיבלת את זה?
"מתן ואני נאלצנו להיכנס לבידוד כשמגיפת הקורונה הייתה בחיתולים. עדיין אפשר היה לצאת החוצה בחופשיות. היינו במכון כושר יחד ואחרי שבוע מתן קיבל הודעה דרך מישהו שזכר שהיינו באותו יום במכון והתגלה שחולה מאומת ביקר במכון הכושר בדיוק בשעות שלנו. זה לא אומר שבאנו איתו במגע או שאפילו ראינו אותו, אבל ביררנו את העניין לעומק והבנו שההדבקה יכולה להיות דרך משקולות ומכשירי כושר. נכנסנו לבידוד. זה לא היה כל כך גרוע כי הרגשתי טוב ובריא. ואז כעבור כמה ימים ישראל ממש החלה לסגור את עצמה ועוד אנשים נכנסו לבידוד. לקחתי את השבוע הזה בסדר. אם לא הייתי מרגיש טוב, הייתי נבהל כי בשבוע שחלף הייתי ליד ההורים וליד סבתא וסבא שלי והייתי מאוד חושש שהדבקתי אותם, לו אני בעצמי הייתי נדבק".
היה קשה בבידוד?
"שמע, שחקן כדורגל לא מסתובב יותר מדי גם כך. יש לנו שגרה של בית ואימונים. הייתי גם כמה חודשים קודם לבד בלונדון, אז הייתי כבר מורגל לזה".
כל סימפטום קטן הקפיץ אותך?
"לא חששתי על עצמי אלא רק על הקרובים שלי שידעתי שהייתי לידם. פחות התרכזתי בראש בעצמי אלא היה לי חשוב להרגיש טוב כדי לדעת שלא הדבקתי בטעות את המשפחה. שמחתי ששום דבר לא התפתח אצלי".
חזרתם לאימונים אחרי חודש וחצי. איך זה מרגיש בינתיים?
"האימונים שונים לגמרי, אבל פנטסטיים. אנחנו מוציאים את המיטב ממה שאפשר. העיקר לחזור לקצב. יש לנו הרבה אנשי מקצוע על המגרש שדואגים לשמור על ההנחיות. קיבלנו אפילו תרשים לפני האימון לראות איך יעבוד סדר האימון כדי שלא תהיה שום התקהלות באימון או מגע קרוב מדי. המאמן יכול להיות כמה שיותר מרוכז באימון. ברור שזה לא האידיאל".
אתה לא בקריז לאיזה גליץ' טוב של חילוץ כדור?
"אני אחרי חודש וחצי בלי אימונים על הדשא וברור שכבר הייתי להוט לאימון רגיל. לא נותנים לנו אופציה לתאקל פיזי באימון. רק לעשות מה שאפשר בהתאם להנחיות כי אם לא נשמור על ההנחיות, לא ייתנו לנו לקיים את האימונים האלה".
איך הרגשת עם הקיצוץ של 50 אחוז מהשכר? מצד אחד, בכל הקבוצות קיצצו או יצאו לחל"ת. מצד שני, היו שחקנים אצלכם שקיוו שמכבי תל אביב לא תקצץ.
"לא ידענו בהתחלה לאן הקורונה תיקח אותנו. עם הזמן הבנו שהכדורגל מושבת באופן זמני אבל באופן נחרץ. ברגע שהבנו את זה, הבנו שאנחנו משחקים במועדון גדול וכמו שהבעלים נפגע מהמצב גם אנחנו ניפגע. הבנו שקיצוץ הוא נורמלי ושאנחנו צריכים לשאת בו. אנחנו רואים בחברה שלנו מאות אלפים שלא עובדים או שהוצאו לחל"ת. זה משבר עצום וכולנו היינו חייבים לתת את חלקנו".
לא התאכזבת שמיטש גולדהאר קיצץ 50 אחוז?
"כל קבוצה קיבלה את ההחלטות שלה. אנחנו שמחים על מה שאנחנו מרוויחים ולא על מה שקיצצנו".
אנדי רם אמר בריאיון כאן שמי שיילך עם מיטש, ירוויח לאורך זמן. זה מסר לעונה הבאה, שם הקיצוץ גם לא יפסח.
"שנינו יודעים שאיש לא יודע לנבא מה יהיה ביום שאחרי הקורונה. איש לא יודע איך המשחקים ייראו ואם יהיו משחקים. אנחנו מסתכלים על זה שקיבלנו נתח יפה מהשכר שלנו. אנחנו מבינים את מיטש ומאוד מרוצים ממנו כבעלים".
סוכני שחקנים שניתחו את השפעות הקורונה, טענו שהנפגעים העיקריים הם השחקנים בני ה-25, כמו שאתה תהיה בחודש הבא. אתה בדיוק באמצע הקריירה, ברגע שהיית צריך להשתכר הכי הרבה.
"אני מאמין בטוב. בטוח שיהיו השלכות קיצוניות ביום שאחרי ואני אצטרך להתאים את עצמי ליום שאחרי. אני שחקן כדורגל וזה מה שאני אוהב לעשות, וחוץ מהפרנסה שיוצאת מהמקצוע הזה, אני עושה מה שאני אוהב. המחשבה שלי קצת שונה ולכן מה שיהיה הוא שיהיה. אין לי שליטה על זה".
תחזרו להשלים את העונה הזו?
"אין לי יכולת להמר. אנחנו מאוד רוצים לשחק את הפלייאוף שאמור היה להיות פלייאוף מרהיב".
אם לא חוזרים, מכבי תל אביב צריכה להיות מוכתרת כאלופה?
"שיחקנו מול כל קבוצה פעמיים. ניצחנו את מכבי חיפה פעמיים. סיימנו את הליגה הסדירה במקום הראשון. אני חושב שזה יהיה הוגן להכתיר אותנו כאלופים, אבל אנחנו רוצים לחזור לשחק ולזכות במגרש. נצטרך להמתין בתקווה שתהיה הכרעה".
בתקווה שיהיה פלייאוף, אתה חולם על תסריט שאתה פקטור משמעותי ב-10 המחזורים האחרונים אחרי שלמעשה לא חווית את העונה הזו? בל נשכח שיש לך גם תחרות עם דן גלזר ואייל גולסה.
"אני תמיד עושה כל מה שביכולתי כדי להשפיע. אני רוצה תמיד לעזור לקבוצה לעמוד במטרות. עוד לא הכרתי ספורטאי שלא רוצה להיות שם ברגעי האמת, במיוחד אחרי העונה הזו בה עברתי תקופה כל כך קשה. קשה מאוד לשבת בחוץ ביציע, אבל לאורך כל העונה רציתי מאוד בטובת הקבוצה. הלוואי שזו תהיה הפעם האחרונה בה אני רואה משחקים מהיציע בגלל פציעה".
השאיפה לצאת לאירופה תיעצר בגלל העונה הזו? הרי היית קרוב להימכר בקיץ שעבר. זו השאיפה גם עכשיו או שאתה נשאר במכבי תל אביב בגלל העונה הזו בה לא שיחקת?
"שנינו לא יודעים מה יהיה מחר. אם יהיה פלייאוף ואעשה אותו טוב, יכול להיות שיהיה מעבר בקיץ. ספקולציות אפשר להעלות עד מחר. הפציעה שעברתי הייתה האטה להטעין מצברים ולהתרענן. אחזור בכל הכוח ומה שייצא מזה מבורך".