פאולו טאביג'יה, לשעבר מנכ"ל מילאן, חשף שורה מעניינת של סיפורים ואנקדוטות מימיו בקבוצה, במה שנראה כמו ימים אחרים של כדורגל.
על הניצחון 0:5 על ריאל מדריד בסן סירו ב-1988/89: "חוץ מלזכות בתארים, המשחק שהכי נהניתי בו היה ה-0:5 על ריאל. יום לפני המשחק השוער שלנו ג'ובאני גאלי אמר לי שבמשחק הראשון סאנצ'ס ירק לו בפרצוף בכל פעם שהוא יצא לכדור. אז שוחחתי עם השופט לפני המשחק ואמרתי לו מה גאלי אמר לי וביקשתי ממנו לשים עין, ואכן, סאנצ'ס קיבל צהוב בהזדמנות הראשונה. אחרי המשחק ריאל מדריד הייתה בהיסטריה אחרי ההשפלה, אז המאמן ברנד שוסטר ניגש אליי ואמר לי 'אתם שילמתם לשופט!'. עניתי לו - 'אם הייתי עושה את זה, לא היינו מנצחים 0:5. אנחנו לא כמו המנהלים שלכם, שעשו את זה המון פעמים'. ואז הלכתי".
טאביג'יה הוסיף סיפור מוזר על משחק מול הכוכב האדום בלגרד בסיבוב השני של גביע אירופה ב-1988/89. המשחק נדחה ליום שלמחרת בגלל ערפל כבד בבלגרד. "השופט שרק והודיע לי שהמשחק נדחה ל-45 דקות, ורק אז הוא יראה מה מצב הערפל. עישנתי סיגריה, הלכתי לחדר ההלבשה, וראיתי שארבעה או חמישה שחקנים שלנו כבר התקלחו והתלבשו! הם לא הבינו שזו רק דחיית זמנית. הייתי נואש. ניגשתי לשופט ואמרתי שלא הבנתי את האנגלית שלו, ושהקריירה שלי תיגמר - ואז הוא פתח את החלון בחדר שלו והודיע רשמית לכולם - 'נשחק מחר אחרי הצהריים'. לא סיפרתי את הסיפור הזה לאף אחד 20 שנה. פשוט התנהגתי כאילו זאת הייתה התוכנית מלכתחילה.
"בלילה לא הצלחתי להירדם. ירדתי לקבלה, וביקשתי מהשוער מונית למועדון הלילה הכי טוב בעיר. הלכתי לשם עם הדובר, וידעתי שהשופט יהיה שם. בדיוק חצי שעה אחר כך הוא הגיע לשם במרצדס לבנה, עם הקוונים וכמה בחורות, כשהוא מלווה באנשי הכוכב האדום. הוא ראה אותי, ואני אותו, החלפנו מבטים של 'אני יודע מה אתה עושה ואתה יודע שראיתי אותך'. ולא אמרתי כלום". למחרת המשחק נגמר ב-1:1, ומילאן ניצחה בפנדלים.
על המשחק של מילאן ב-1991 מול מארסיי בצרפת: "לאף אחד לא היה את האוצץ לחשוף מה היה שם. כמה ימים לפני המשחק צלצל אליי אולי הנס מבאיירן מינכן, שאני ביחסים טובים איתו. הוא אמר לי שבקנבאואר (שהיה חבר הנהלה במארסיי) אמר לו שהצרפתים מכינים משהו מלוכלך למילאן בצרפת, כולל אפשרות להרעיל את האוכל לשחקנים במלון שלהם. אני הייתי אחראי על הלוגיסטיקה, והחלטתי ברגע האחרון להחליף מלון בלי לספר לאף אחד. אפילו הנהג לא ידע מזה.
"באותו הערב הגעו לסטאד ולודרום להתאמן, אבל השערים היו נעולים. כשנכנסנו, לא היו כדורים. בצד המגרש ראיתי כל מיני אנשים מתעסקים וחופרים כל מיני דברים".
המשחק התחמם עוד יותר כאשר מארסיי עלתה ל-0:1 שלוש דקות לסיום. השופט שרק, ורבים חשבו שהמשחק נגמר. "הלכתי לשופט, בו קרלסון, והוא אמר לי שהמשחק לא נגמר. בינתיים השחקנים כבר מחליפים חולצות. בזמן שחשבנו מה עושים עכשיו, כבר כיבו חלק מהאורות. השופט אמר לנו לרדת לחדר ההלבשה, לחכות שם בזמן שהוא מפנה את הדשא מכל האנשים שעלו למגרש כדי שנוכל לחדש את המשחק. הלכנו לחדר ההלבשה, אבל הדלתות היו נעולות. היינו לכודים שם, וז'אן פייר פאפן, ששנה לאחר מכן יעבור אלינו - ירק עלינו.
"ואז השופט החליט שהוא משנה את דעתו, ושהוא מחדש את המשחק, למרות מה כל הבלגן. אדריאנו גליאני (היו"ר) התעצבן וירד למגרש. זאת הייתה טעות, אסור היה לו לעלות על המגרש. פתאום, הדלתות נפתחו וכל השחקנים ירדו לחדר ההלבשה. זה כבר היה מאוחר מדי לחזור, השופט שרק, רק שחקני מארסיי היו על המגרש והוא ביטל את המשחק. נתנו לנו הפסד 3:0 והושעינו.
"שמעתי הרבה על המשחק הזה, אבל אני יכול להבטיח דבר אחד: סילביו ברלוסקוני לא התקשר אליי והורה לנו לרדת מהמגרש. הוא לא התגבר על הלילה הזה. זה השופט ששינה את דעתו, אבל לעולם לא הודה בזה. אני יכול להגיד שהאורות כובו במכוון. האנשים ההם שחפרו במגרש הכינו שם זיקוקים לניצחון של מארסיי. אז הבנאדם שהיה אחראי על הזרקורים התבקש לכבות אותם כדי שיוכלו לראות טוב יותר את הזיקוקים".