עצוב עוד יותר מכדורגל באצטדיון ריק: ב-WWE ממשיכים בהצגה למרות הקורונה

זו תקופה מוזרה מאוד לחיות בה. בגלל משבר הקורונה העולמי והארצי כולנו חווים חוויות שלא תיארנו לעצמנו שנחווה ונאלצים להתמודד עם אתגרים שלא חשבנו שניתקל בהם. יחד עם ההתמודדות עם אורח החיים החדש, אחת מ"צרות העולם הראשון" של אוהדי הספורט בימים האלה היא שהוא פשוט לא קיים. אין ספורט. אם אתה לא אוהד של מרוצי סוסים או הטלת חצים למטרה (שניים מענפי הספורט הבודדים שעדיין מתרחשים למרות הקורונה, ללא קהל באולמות ריקים ומשודרים בלייב) נלקחה ממך גם האופציה לברוח מכל החרא היומיומי למפלט של סוף היום - לראות כדורגל בטלוויזיה (ולא מהליגה הבלארוסית). או אם אין אז כדורסל. אפילו אתלטיקה או שחייה היו באים טוב עכשיו. משהו שיסיח את הדעת מכל הקורונה הזאת ויזכיר את הטוב שהיה לנו ולקחנו כמובן מאליו - וגם ייתן תקוה ותזכורת שכשכל הסיוט הזה יגמר נחזור לראות את מסי ורונאלדו מול עשרות אלפי אוהדים, את האולימפיאדה ואת ה-NBA. גם הליגה הישראלית תתקבל בצהלות שמחה אצל אוהד הספורט הממוצע בארץ. רק שתשוב.

אבל יש כמה אוהדי ספורט שהמפלט האהוב עליהם עדיין קיים וענף הספורט שלהם עדיין חי. מה זה חי? בועט. לא סתם בועט - בועט בראש של אדם אחר בסלטה ואז מרים אותו באוויר ומטיח על הרצפה. ההיאבקות המקצוענית (יחד עם עוד כמה ענפי אמנויות לחימה) ממשיכה למרות הקורונה ומתאימה את עצמה לתנאים החדשים שנכפו על העולם. כן. היאבקות. WWF, WWE, המכות האלה שהן לא באמת מכות ושהתוצאות של הקרבות נקבעות מראש. זה. כן. נכון שזה לא באמת ספורט, ושהם מגדירים את עצמם כ"ספורט בידורי", אבל זה משהו שעוזר להסיח את הדעת מהקורונה ומאפשר לצופה לברוח לכמה שעות מהמציאות הקשה, רק שהצפייה בו הפכה לחוויה אחרת לגמרי ממה שהייתה עד לא מזמן.

משבר הקורונה הגיע בתקופה שבה עולם ההיאבקות המקצוענית כולו היה בטלטלה. וינס מקמהאן, הבעלים המיליארדר של ה-WWE ומי ששולט לבדו בענף במשך כ-20 שנה - נמצא לראשונה מאז 2001 בקרב מול יריב. ולא סתם יריב - שאהיד קהאן, מקום 61 ברשימת עשירי תבל של מגזין פורבס. אחרי שכבר רכש לעצמו קבוצת NFL וקבוצת כדורגל אנגלי, החליט קהאן לתת לבן שלו, טוני, לבלות קצת ומינה אותו לנשיא של הצעצוע החדש שקנה עבורו - ארגון היאבקות בשם AEW (ALL ELITE WRESTLING). הארגון הזה הוקם ע"י קבוצת מתאבקים שמאסו בשלטון האימים של משפחת מקמהאן בענף, ולאחר שהפכו לכוכבי על (בין אם ב-WWE או ביפן) החליטו להקים ארגון עצמאי משלהם. בניגוד ל-WWE, אצלם המתאבקים מקבלים זכויות סוציאליות וביטוח רפואי הוגן, שעות עבודה מועטות יותר, הם נוסעים וטסים פחות וזוכים לשליטה גדולה יותר בתהליך היצירה - כלומר לא עוד סיפורים מטופשים שמבדרים רק את המיליארדר בן ה-75 שלרוב גם כותב אותם, אלא המתאבקים עצמם שולטים בקווי העלילה בזירה ובטקסטים שלהם מחוצה לה. השילוב של הכישרונות הספורטיביים והיצירתיים של מתאבקים כמו קודי רודס, כריס ג'ריקו ורבים נוספים יחד עם הכסף של קהאן - יצר בשנה האחרונה תכנית היאבקות שבועית שזוכה להצלחה ברייטינג, מקבלת שבחים מהתקשורת ומהאוהדים, ומאלצת את מקמהאן להגיב ולעדכן את התוכניות שלו בהתאם.

כצפוי ממיליארדר, במקביל לשינויים בתכנים, הוא יצא גם לקרב כלכלי. ראשית הוא חתם על עסקאות ענק מול רשתות FOX ו- USA, מהן יקבל 265 מיליון דולר לשנה במשך חמש השנים הקרובות, החתים את הכוכבים הגדולים ביותר שלו על חוזים של מיליונים ובמקביל חתם על חוזה ל-10 שנים שיבטיח לו 50 מיליון דולר בשנה בתמורה לקיום אירועי היאבקות בערב הסעודית - שם השלטונות מנסים לקנות את אהבת העם ולהסיח את דעתם בלחם ושעשועים ומציגים להם קרבות היאבקות באצטדיוני ענק עם מופעי זיקוקי דינור מרהיבים.

את זה מספק להם מקמהאן, למרות שספג ביקורות רבות על שיתוף הפעולה עם מדינה בה זכויות האזרחים בכלל והנשים בפרט נמצאות במצב מזעזע (ביקורות שגברו לאחר רצח העיתונאי הסעודי ג'אמל חאשוגי והאיסור על מתאבקות להשתתף באירועים) ולמרות שמספר מתאבקים בכירים סירבו לנסוע כאקט מחאתי. כזה הוא מקמהאן כשזה מגיע לתחרות - הוא לא רואה בעיניים.

בסוף השבוע האחרון מקמהאן היה אמור לעשות מפגן כוח רציני עם אירוע הרסלמניה השנתי - שמתקיים כבר 36 שנים בתחילת חודש אפריל מול קהל ממוצע של 80 אלף איש ומיליונים שצופים בבית. מקמהאן קבע קרבות לכל הכוכבים הגדולים שלו, החזיר כוכבי עבר אהובים מפרישה ותכנן להוכיח לכולם שהוא עדיין מספר 1 באצטדיון בפלורידה מול 75,000 אוהדים משולהבים. ואז... אז הגיע נגיף הקורונה והכל התבלגן. אבל למקמהאן זה לא מפריע. הוא לא ייתן גם לנגיף לנצח אותו בקרב. הוא האדם היחיד בעולם שמריץ תוכנית שבועית ברשת שידור לאומית במשך 27 שנים בלי להפסיק לשבוע אחד. הוא מצא דרך לשדר ימים ספורים אחרי אסון התאומים והוא הצליח למצוא דרך להמשיך לשדר את תכנית ההיאבקות שלו גם תחת משטר הקורונה. איך? ובכן הכל קורה בדיוק אותו דבר - הכניסות הגרנדיוזיות של המתאבקים, הפירוטכניקה, הזירה, השופט, הראיונות, הנאומים והקרבות. הכל ממשיך - חוץ מהקטע הזה של הקהל באולם. זה שמריע לטובים ושורק בוז לרעים. זה ששר שירים ומרים שלטים ומגיב למתרחש בזירה. תחשבו שניה על כמה עצוב נראה משחק כדורגל באצטדיון בלי קהל - ועכשיו דמיינו את זה קורה ב"ספורט" שכל ההצדקה שלו היא הצגה עבור הקהל.

שבוע הראשון לשידור בגרסה החדשה , ממרכז האימונים הריק של ה-WWE באורלנדו, זה היה מוזר וסוריאליסטי, ונרשמו גם פדיחות בשידור. לקח למתאבקים ולהפקה זמן ללמוד איך הם יכולים להמשיך לספק בידור להמונים בבית בתנאים החדשים שנכפו עליהם ובמגבלות התקופה. אבל ככל שהזמן חלף הם השתפרו וגם אני התרגלתי לרעיון המוזר - כמו שהתרגלתי לכל עובדה מוזרה שנפלה עלינו בחודש האחרון. כמו שהתרגלתי לצאת לבלות עם הילדים בדשא של הבניין וללכת לסופר ממול עם מסכה וכפפות.

אז כן. זה מוזר מאוד לראות את ההצגה הזו בלי קהל. המתאבקים עדיין עושים את הפוזות שלהם - אבל אף אחד לא מגיב. הם עדיין מכים זה את זה בחוזקה וקופצים באוויר בווירטואוזיות - אבל אף אחד לא נמצא שם כדי להתלהב מזה. יחד עם זאת יש כמה יתרונות להיאבקות בלי קהל - כמו למשל שיכולות המשחק של המתאבקים זוכות להתבלט. בלי הקהל שמריע אחרי כל משפט שלהם או שורק בוז - הם יכולים לדבר בשקט ולא לצעוק וכך באמת לשחק באופרת הסבון שהיא היאבקות. לא סתם יצאו מזירת ההיאבקות מספר לא מועט של שחקני קולנוע וטלוויזיה מצליחים בשנים האחרונות (הבולט שבהם הוא כמובן דווין "THE ROCK" ג'ונסון, יחד עם ג'ון סינה ודייב בטיסטה).

המתאבקים נמדדים לא רק ביכולות הספורטיביות ובמראה שלהם, אלא בעיקר ביכולות המשחק שלהם והשחקנים הטובים ביניהם פורחים בימים אלה. הם עושים את זה בין היתר בגלל שצוות ההפקה שעובד על התוכניות מצומצם יותר - וגם מקמהאן עצמו לא נמצא שם ולכן המתאבקים שולטים הרבה יותר בטקסטים שלהם ולמעשה עושים דברים דומים למה שקורה אצל המתחרים הצעירים והמצליחים שלהם ב-AEW (שגם ממשיכים לשדר בימים האלה ומקליטים ללא קהל בצורה דומה).

ומה עם רסלמניה? מקמהאן סרב לוותר רק בגלל הקורונה על ההצגה השנתית הענקית שלו. עד אמצע חודש מרץ ה-WWE פרסמו שהאירוע יתקיים באצטדיון מלא כפי שתוכנן. רק אחרי ששלטונות פלורידה כופפו את ידו והבהירו לו שאם לא יודיע על ביטול הם לא יתירו לאירוע להתקיים, מקמהאן נאלץ לוותר על הרעיון ובמקום זה הודיעה הנהלת ה-WWE שרסלמניה תתקיים השנה ללא קהל, תצולם במרכז האימונים עם צוות הפקה הכרחי בלבד, תשודר במשך שני ערבים במקום ערב אחד וחלק גדול מהקרבות יצולמו מראש.

הרעיון של קרבות מצולמים מראש עורר עניין בקרב האוהדים, שציפו לקרבות מצולמים באיכות הפקה של סדרות טלוויזיה או סרטי קולנוע, מתוך תקווה שזמנים קשים מסוגלים להוציא את היצירתיות של כוכבי ה-WWE ואנשי ההפקה שלהם. לכוכבים הגדולים נקבעו קרבות שהותאמו למצב, והאירוע החל להלהיב את האוהדים שציפו להסחת הדעת מהמציאות הלא פשוטה. אבל אז הגיעה עוד מכה מכיוון הקורונה ואחד מהכוכבים הגדולים ביותר של ה-WWE - רומן ריינס - זה שהיה אמור (על פי כל התחזיות וההימורים) לזכות בתואר אלוף העולם באירוע רסלמניה המקורי, הודיע שהוא לא יכול להגיע. הוא פשוט לא רוצה למות.

ריינס בן ה-34 הוא בן דודו של דווין "דה רוק" ג'ונסון. שמו האמיתי הוא ג'ו אנואי, הוא מתאבק כבר מעל לעשור וזכה בלא מעט חגורות אליפות. לפי מקמהאן הוא אמור להחליף את ג'ון סינה כ"פנים של החברה". למרות שהקהל סרב לקבל אותו ככזה ושרק לו בוז בכל פעם, מקמהאן דחף אותו בכל הכוח במשך מספר שנים כגיבור טוב הלב והאמיץ שנלחם ברעים ויכול להם. הוא המשיך לקדם אותו ככזה עד אוקטובר 2018, אז הודיע ריינס הדומע לקהל ההמום שהוא נאלץ לוותר על חגורת האליפות בה זכה חודשיים קודם לכן ולפרוש זמנית מהיאבקות, כיוון שהוא צריך להילחם בלוקומיה (סרטן הדם), מחלה איתה הוא מתמודד מאז 2008.

החשיפה הדרמטית הזאת של ריינס הכתה בתדהמה ועצב את עולם ההיאבקות, שהוחלפו בצהלות שמחה כשארבעה חודשים בלבד לאחר מכן הוא חזר למרכז הזירה והודיע בהתרגשות ניכרת לעין שהמחלה בנסיגה והוא חוזר להתאבק. שנתיים לאחר מכן ריינס הוא סוף סוף הכוכב האהוב שמקמהאן כל כך רצה שהוא יהיה, בזכות הסיפור האנושי המרגש שלו והוא היה אמור להילחם (וככל הנראה גם לזכות) על חגורת האליפות מול כוכב העבר האגדי ביל גולדברג, שחזר מפרישה במיוחד בשביל האירוע (ובשביל תשלום של מיליוני דולרים מערב הסעודית, שם הופיע כבר פעמיים). אבל אז... אז הגיעה הקורונה. ריינס הודיע באינסטגרם שכחולה לוקמיה וכבעל מערכת חיסונית מוחלשת הוא לא יכול לסכן את בריאותו ואת בריאות משפחתו ולכן הוא נאלץ לוותר על ההשתתפות ברסלמניה ועל האפשרות לזכות באליפות.

ריינס הוחלף בקרב במתאבק הענק ברון סטרומן, אבל ההודעה שלו טרפה את הקלפים עבור מקמהאן, כיוון שבכך שאיפשר לריינס שלא להשתתף בשל סכנה לבריאותו - הוא למעשה מודה בעובדה שבכך שהוא מתעקש שההצגה שלו תימשך הוא מסכן את בריאותם של שאר המתאבקים ושל צוות הצילום וההפקה. לא ניתן לשמור על ריחוק חברתי של שני מטרים כשאתה בקרב היאבקות יחד עם עוד חמישה אנשים שזורקים עליך סולמות. גם שלטונות פלורידה הקשיחו את ההנחיות וכעת רק צוותי צילום של חדשות נחשבים ככוח עבודה חיוני ולכן נראה שאחרי רסלמניה ייאלץ מקמהאן לקבל החלטה - האם הוא עובר לצלם במדינה אחרת שתתיר לו לעשות זאת (מה שכמובן יצריך מבצע לוגיסטי מורכב) או להודיע שהתוכניות יוצאות לפגרה - לראשונה אי פעם.

מקמהאן מנהל את ענף הספורט היחיד בו הספורטאים לא יוצאים לעולם לפגרה ולמעשה חלק גדול מהם עובדים 365 ימים בשנה בעבודה פיזית קשה מאוד ומסוכנת, בה קורות לא פעם תאונות והם סופגים פציעות שעלולות לגרום להם לאבד את הקריירה או את חייהם. הם עושים את זה מדי ערב ואז נוסעים על חשבונם ברכבם הפרטי ממדינה למדינה בכדי לעשות זאת שוב. מכיוון שאין פגרה והם חייבים להמשיך בהצגה כי הם מקבלים שכר כפרלינסרים עבור כל קרב - רבים מהם מתמכרים למשככי כאבים או סטרואידים כדי להתמודד עם הכאבים. חלק גדול מהם הופך למכור לסמים או סובל מתופעות לוואי של הסטרואידים וכתוצאה מכך מספר המתאבקים שמתו עוד לפני שהגיעו לגיל 40 הוא מזעזע וגבוה בעשרות אחוזים מכל ענף ספורט אחר. זו הייתה אחת מהסיבות להקמת AEW - מקום שייתן למתאבקים יותר מרווח נשימה ואפשרות לנוח ולהחלים מפציעות מבלי לחשוש לשכר שלהם. כעת, בגלל הקורונה, נראה שגם מקמהאן יאלץ לעשות כמוהם ולתת למתאבקים שלו לראשונה אי פעם פגרה.

אבל קודם - רסלמניה. קודם מקמהאן היה חייב את ההצגה הגדולה שלו. ובמשך שני ערבים סיפק הצוות שלו כנראה את ההזדמנות האחרונה בזמן הקרוב למפלט ואסקפיזם עבור אוהדי ההיאבקות. חלק מהקרבות, בייחוד אלו שצולמו מראש ובאתרים מיוחדים, והיו ערוכים באיכות חסרת תקדים עבור ה-WWE, היו לא פחות מגאוניים. בקרבות שהתקיימו בזירה המתאבקים ניצלו את האולם הריק והשקט בכדי להתבטא יותר ולדבר זה עם זה במהלך הקרב - וכך להעשיר את איכותו. חלק מהתוצאות היו מאכזבות, חלק מהקרבות היו משעממים או מיותרים, אבל ברוב המקרים האיכות ניכרה ומקמהאן ואנשיו הוכיחו שהם מסוגלים להפיק מוצר שונה, חדשני ומרתק. לפי ה-WWE השידור שבר את שיאי הצפייה של אירועי רסלמניה בעבר ועשרות מיליוני איש צפו בו ברחבי העולם.

מקמהאן ניצח בקרב הזה. הוא קיבל את האירוע הגדול שלו ואת ההוכחה שהוא מספר 1. אבל עכשיו - הגיע הזמן להגיד לו - די. מספיק. מספר המתים מקורונה בארצות הברית לבדה עבר כבר את ה-10,000. הגיע הזמן שתפסיק לסכן את חייהם של מאות האנשים שעובדים עבורך רק עבור האגו והכיס שלך. זה לצערנו זמן לריחוק חברתי ובידוד ולא לספורט בידורי בשידור חי בטלוויזיה. תן למתאבקים שלך ולאנשי ההפקה להיות עם משפחותיהם בזמנים הקשים האלה. תן להם מנוחה והפוגה. אוהדי הספורט יסכימו לוותר על המפלט האחרון שנשאר להם לאסקפיזם בימים האלה של הקורונה כדי לראות את כולם בריאים כשכל זה ייגמר.