סיפורי השריף

הכול התחיל ממפית בבית מלון: הקיץ שבו נבנתה בית"ר ירושלים

השיחה הראשונה עם אוחנה, המעבורת לאיסטנבול, ההתרשמות מאבוקסיס, התרגיל שעשה דדש לקורנפיין עם שביט אלימלך, ההגעה של פישונט והקדילאק בבית וגן. "סיפורי השריף" על קיץ 1995/6 ועל קבוצה שהחלה בלי סגל וכמעט לקחה אליפות

בית"ר ירושלים

בווידאו: שחקני בית"ר ירושלים מחכים כבר שתסתיים "פגרת הקורונה".

אלי כהן "השריף" אימן במשך קרוב ל-30 שנה בליגה הראשונה והשנייה בישראל. המאמן בן ה-69 הוביל את בית"ר ירושלים לאליפות, נקרא לדגל ופעמיים הציל אותה מירידה, שיקם את הפועל תל אביב והכין במכבי חיפה את התשתית לשושלות האליפויות של אברהם גרנט ורוני לוי. לכהן יצאו לאורך השנים מוניטין של מאמן עם טביעת עין משובחת. רבים מהשחקנים שהביא הפכו לטובי הזרים ששיחקו פה אי פעם. את דרכו בצמרת הכדורגל הישראלי החל בקיץ 1995 בבית"ר ירושלים, קיץ שממנו לא רק יצאה קבוצה מצוינת, אלא נולדו בו הרבה סיפורים. הנה הטובים שבהם.

עוד בוואלה! NEWS

מירמצ'וק ועד ז'וטאוטאס: "סיפורי השריף" על 30 שנות אימון בכדורגל הישראלי

לכתבה המלאה

בקיץ 95 מתקשר אליי משה דדש, אומר לי שהוא רוצה לשבת איתי ולהחתים אותי לעונה הבאה. קבענו באותו ערב בבית מלון בירושלים. סגרנו במקום, ואם אתם חושבים שהסיפורים על חתימות על מפית הם מיתוס - אז באמת סגרנו על מפית. אני זוכר שהיה עליה לוגו של המלון. הוא כתב מספרים, חתמנו ואפילו לא קיבלתי העתק.

ואז התחלתי להכין את העונה. יום אחרי החתימה נפגשנו כדי להתחיל לעבוד. הפגישה הראשונה שלי הייתה עם אלי אוחנה. דיברו על אלי שהוא לא ראה עין בעין עם יוסי מזרחי עונה קודם, שהיו בעיות וקשה להסתדר איתו. שתבין, אנחנו אוטוטו צריכים לשחק באינטרטוטו. בית"ר הייתה אחרי עונה רעה ושיחררו הרבה שחקנים.

קבעתי עם אלי אוחנה ב"קפה נאוה" בירושלים, מפגש ראשון שלנו שלא כשחקנים. אמרתי לו את כל מה ששמעתי, שאני רוצה אותו איתי. הוא קנה אותי בשנייה כשאמר לי "אלי, נדבר במגרש. הכול בלוף והכול קשקושים של תקשורת. אתה תראה במגרש".

"היו ממזרים". דדש ואברהם לוי (צילום: דני מרון)

אלי בדיוק נחת מחופשה בחו"ל אחרי פגרה של שבועיים. איך שנחת, יש לנו משחק אינטרטוטו בבורסהספור ואין לנו שחקנים. הזרים ממשיכים בחופשה ואנחנו עם סגל דל במיוחד. שאלתי את אלי אם הוא יוכל לשחק והוא אמר לי שכן, ששבועיים בלי אימונים לא אמורים לעשות נזק גדול מדי.

צלצלתי ליוסי אבוקסיס, אמרתי לו: "יוסי, אתה רוצה לשחק בבית"ר ירושלים? תבוא, יש משחקי אינטרטוטו, אם תסתדר נחתים אותך". רציתי להתרשם, לראות שהוא מתאים למועדון גדול. אמרתי לו "תראה, אני מחזיק ממך, מכיר אותך מהליגה, אבל רוצה לראות איך אתה בקבוצה גדולה".

לאינטרטוטו לקחנו את אהוד כחילה. הכרתי אותו מחדרה, אמרתי שנבחן גם אותו. בשער היה השוער החירש-אילם מיקי דהאן והיו עוד כמה שהבאנו למבחנים או כדי להשלים סגל. בקיצור, המוכרים היחידים היו אוחנה בשפיץ ואבוקסיס באמצע, חבורת אלמונים.

הגענו לאיסטנבול, משם לוקחים אותנו במעבורת, חוצים את הדרדנלים, עולים להר. אנחנו הסתכלנו על המשחק כמשחק אימון. המעבורת מגיעה כל 5 שעות. אנחנו מגיעים בשעה אחת והמשחק בשש. המלון שלנו ליד המגרש, הגענו לאזור האצטדיון. אנחנו רואים, ואני מזכיר שיש עוד כמה שעות למשחק, אלפים ליד הקופות בטירוף. התחלנו להבין במה מדובר. הגענו למלון, נחנו קצת, מגיעים למגרש והאצטדיון מפוצץ. אנחנו בהלם, לא ציפינו לזה ולא היינו מוכנים לזה.

המשחק עצמו לא היה כוחות. לא נגענו בכדור. אוחנה ואבוקסיס עשו שני אימונים. כל המשחק יוסי בא לבלם, לוקח את הכדור ומוסר ארוך לאלי, אלי שומר עם הגב וסוחט פאול, ככה החזקנו מעמד, משחק שלם לא עוברים את החצי וכמעט לא נוגעים בכדור, רק אלי ויוסי, שני שחקנים על המגרש. איכשהו יצאנו ב-0:1. הובסנו 0:1, היה צריך להיות הרבה יותר.

שני היחידים בסגל שהיו מוכרים. אוחנה ואבוקסיס (צילום: ברני ארדוב)

אחרי המשחק הזה התחלנו לבנות קבוצה. טרטיאק ושאלוי כבר חזרו לאימונים, היו כמה שחקני בית כמו אלהרר ואיתן מזרחי. היינו צריכים שוער - סגרתי עם איציק קורנפיין שיצטרף, אבל אבא שלו בא ודרש תנאים גבוהים מאוד. בא אליי דדש ושאל אותי "שביט אלימלך שוער טוב?" אמרתי לו "הוא שוער מצוין, אבל אתה לא תקבל אותו. קודם כל, הוא מושאל ממכבי תל אביב וגם אני הבטחתי לראשון שלא אקח ממנה שחקנים אחרי שאימנתי שם". דדש אומר לי: "בוא נלחיץ אותו, נעשה פרסומים בתקשורת על שביט ואבא של איציק יילחץ". דדש ואברם לוי היו ממזרים בדברים האלה".

בינתיים שביט אלימלך ראה את הכותרות, הגיע אליי הביתה עם עורך הדין שלו דן חי ואומר לי "אלי, בוא נשב ונסגור". אמרתי לו : "שביט, אני אוהב אותך והייתי רוצה אותך, אבל יש לך חוזה ולא ישחררו אותך, הם סתם משחקים איתך משחקים". באותו ערב המהלך של דדש עבד ואיציק חתם על החוזה שלו. החזקתי מאיציק, אבל יש גבול לדרישות אמרתי לדדש שיגיד לאבא שלו "שנה לפני זה חטפת 70 גולים בבית"ר תל אביב, שנה לפני זה ירדת עם טבריה". במצבים האלה אתה משתמש בכל מה שיש לך.

שתבין, את הכסף לקורנפיין נתן ראובן גבריאלי. עבור כל שחקן שדדש רצה, הוא היה צריך איזה מקורב איש עסקים שיממן. בינתיים, דוד אמסלם כבר סיכם את התנאים שלו בהפועל חיפה. דדש התקשר לדני דימבורט מהסרטים והסביר לו את המצב, הוא ענה לו: "אמסלם עליי". כאן גבריאלי שמע שיש בעיה מלבד הכסף: את דוד מייצג יעקב אסקטלן הלודאי. הוא אמר: "אל תדאגו לגבי הסיכום בהפועל חיפה, אם יהיו בעיות עם אסקטלן אני אטפל". הביאו את אסקטלן לפגישה, בינתיים הוא קיבל גם כמה טלפונים חשובים, הפעילו עליו לחץ מכל פינה. אחרי הפגישה הוא אמר להם: "אל דאגה, אני מביא אותו לבית"ר, אבל תנו לי לשחק את המשחק כי כבר סגרתי עם חיפה. אל תתייחסו למה שאגיד בתקשורת".

"אמרתי לדדש שיגיד לאבא שלו 'שנה לפני זה חטפת 70 גולים בבית"ר תל אביב, שנה לפני זה ירדת עם טבריה". אלי כהן וקורנפיין בבית"ר ב-2012 (צילום: עומר מירון)

ממשיכים לבנות את הפאזל. יום אחד מגיע לאימונים בבית וגן אריק בנדו. הוא שיחק בבית"ר שנה קודם וחזר לחיפה. פתאום דדש אומר לי שבנאדו כאן, חיפה כנראה ויתרו עליו ו"תראה אם אתה רוצה אותו". זה נפל לי מהשמיים, בול למשחק עם שלושה בלמים. אלוהים לפעמים דואג שהכול יסתדר לך. זה גם נתן לי את השקט להיפרד מתומר אזולאי, שנחשב לשחקן עם עתיד במועדון.

הייתה אז בעיה עם אזולאי. הוא היה מסוכסך עם דדש על כסף וגם הגיע באיחור לאימונים. יום אחד, לקראת סוף האימון, אנחנו יורדים ואני רואה שמגיעה קדילאק למגרש, לכיוון השער המזרחי ליד הנוער. אני רואה את הרכב, זה אבא של תומר אזולאי. הוא נכנס לדדש ואתה שומע קללות, צרחות, איומים. אמרתי לשחקנים להישאר עוד 10 דקות על המגרש עם מאמן הכושר ועוזר המאמן. נכנסתי לדדש אחרי שאבא של אזולאי יצא, ראיתי אותו לבן, חיוור, עוד מעט התקף לב. שאלתי מה קרה ואברם אמר לי: "כמעט הרביצו לו, שברו דברים, קללות, איומים". אמרתי לדדש: "עליי זה לא עובד, אני לא רוצה אותו פה יותר. תודיע לתומר שייקח את הדברים שלו ושלא יבוא לכאן. עליי, תגיד להם שאני החלטתי". שניהם היו מבסוטים. דדש אמר לי: "אלי, אני יודע שאמרתי לך שנגמר התקציב, אבל על זה, אם תרצה עוד שחקן אני מוצא כסף". זכרתי את זה.

אחד נחטף מהפועל חיפה, השני נפל משמיים. בנדו ואמסלם בקדנציה השנייה שלהם בבית"ר ב-2009 (צילום: ברני ארדוב)

מחזור ראשון נגד הפועל חיפה בטדי. אמסלם הגיע שבוע אחרי אורתרוסקופיה ולא בכושר, הרבה שחקנים עדיין לא בשיא. בדקה ה-70 עמיר תורג'מן מעלה את חיפה ל-0:1. מכאן עשינו שינויים, התחלנו בליץ. סטפן שאלוי השווה במספרת ל-1:1. אמרתי לעצמי שאני הולך על עוד שינוי בהתקפה. אני מסתובב אחורה, רואה שיש לי רק את סער סעדו. בדקה ה-88 אני מוציא את אבוקסיס ומכניס את סעדו. בירידה אבוקסיס עצבני, בועט בג'ריקן וצועק 'מה אתה מוציא אותי?' אמרתי לו "שב, שב, אתה תשלם ביוקר'. תבין, סעדו לא בטוח בכלל שמתאים לליגת העל, לא מכיר אותו כמעט, אבל זרקנו הכול, העיקר שיהיה שחקן ליד אוחנה. היינו עם שלושה בלמים, אז לא דאגתי, כולם למעלה חוץ מהבלמים. בדקה ה-90 סעדו מקבל רוחב ושם גול ניצחון. היה טירוף, אוהדים נכנסו לדשא וזה מחזור ראשון. הרגע הזה פתח לנו את העונה הזאת.

התחברנו טוב, אבל החלטנו לקראת סוף הסיבוב להחליף את לאסלו צה. הוא התחיל איתנו לפני שאמסלם הגיע. פתחנו את העונה והוא היה טוב, רק שעם הזמן הבנו שהמשחק שלו על הצד מפריע לאמסלם. לאסלו היה שחקן איכותי, אבל נכנס לו בין הרגליים ודוד היה עצבני, היה משתגע מזה. אם הוא לא מפריע לאמסלם אנחנו ממשיכים איתו, פשוט זה היא מאלץ אותנו לעשות שינויים ולהזיז שחקנים ולא רציתי את זה. כשדדש נתן לי אוקיי לעוד שחקן ידעתי מה אני מחפש.

כאן זכרתי את ההבטחה שלו. אמרתי לו "צריך כסף, חסכנו את לאסלו צה, את תומר אזולאי. יאללה, תביא לי שחקן". היה לנו סיבוב ראשון מצוין, ולקראת סופו צירפנו את אישטוואן פישונט. היה סוכן בלגי שמביא את ההונגרים, אמרתי שאני צריך קשר אחורי מנהל משחק, 50:50 שיודע לתת גולים. הוא אמר לי "יש לי שחקן שעבר פציעה, שחקן של ברוז' שהחזירו חזרה להונגריה, אני מביא לך בדיוק מה שאתה מחפש. הוא שבר את האצבע, השתקם וכבר מתאמן".

דיברנו בשבת. יום למחרת הוא נחת בארץ. זה רגע ששינה את בית"ר ירושלים. הבאנו אותו לארץ להתרשמות בימק"א, עשינו משחק אימון, המגרש גמור , כולו בורות ואין טיפת דשא וזה לא משפיע עליו. הוא רץ כמו מכונה, טכני, דרגה מעל כולם. באימון היו אנשי העסקים אילן רג'ואן, בני כהן ועוד, לא הבנתי מה הם עושים שם, אחרי זה התברר שכולם באו לראות אותו כי רצו שהם ישלמו עליו.

אחרי האימון אמרתי לדדש שעכשיו השחקן יילך לבדיקות. אמרו לנו: "לא ראינו בן אדם כזה, הדופק שלו לא עולה, כאילו יש לו שני לבבות". החתמנו אותו ושחררנו את צה. באותו שבוע יש משחק עם בית"ר תל אביב בבלומפילד. דדש לא היה סגור על עצמו: "אתה בטוח? אלי, צה שחקן טוב, אם ניפול הורגים אותי ואותך. חבל, יש קבוצה חזקה".

היה טוב, אבל דרך על בהונות. לאסלו צה (צילום: ברני ארדוב)

אנחנו מגיעים לבלומפילד נגד בית"ר תל אביב, משחק מוקדם לזה של מכבי תל אביב. הספסל שלי היה בשער 8, איפה שאוהדי בית"ר יושבים. איך שאני עולה למגרש אני חוטף קללות: "יא בן זונה, אתה תלך עם צה, אתה לא תהיה כאן", כאילו פירקתי את הקבוצה. מתחיל המשחק, פישונט נותן הצגה, ניצחנו 0:4. ב-90 דקות כולם התהפכו, מבקשים סליחה, אפילו אנשי תקשורת שביקרו. הייתה קבוצה טובה, אבל הוא הפך אותה למצוינת וחיבר אותה.

ה-11 שלנו היו טובים יותר משל מכבי, אבל לא היה לנו ספסל ולכן סיימנו מקום שלישי באותה העונה. חרזי שבר את הבוהן ולא היו מחליפים, בכל העמדות. היו סעדו, שוויג, אלהרר, דרעי, כאלה שלא מספיק איכותיים לרמה של אליפות. סיימנו במקום השלישי, אבל ידענו שאם דואגים לספסל בעונה הבאה אנחנו פייבוריטים לאליפות.

המשך יבוא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully