מצב הרוח של שחקני לידס יונייטד לא היה טוב. הרי כמה שעות לפני כן הם הובסו על ידי ווסטהאם 3:0 בחוץ, במה שהיה ההפסד הראשון של הקבוצה לפטישים אחרי 16 שנה. אבל כשהם המתינו לטיסה שלהם משדה התעופה סטנסטד הסמוך ללונדון, חזרה ליורקשייר, אותם שחקני לידס לא ידעו שהתבוסה באפטון פארק היא כאין וכאפס לעומת מה שמחכה להם.
התאריך היה ה-31 במרץ 1998 והטיסה המריאה בסביבות השעה 00:30. כמה דקות אחר כך המטוס הקטן שנשא 40 נוסעים ועוד ארבעה אנשי צוות, כבר היה בחזרה על הקרקע. עם 40 נוסעים חרדים. מה קרה ברגעים המעטים אך המאוד ארוכים בהם המטוס היה באוויר? "ראיתי את כל חיי חולפים לנגד עיני", אמר החלוץ ג'ימי פלויד האסלביינק בריאיון כמה שנים לאחר מכן. קלישאה, אבל איך אפשר להאשים אותו?
היום מציינים באנגליה 22 שנה ליום בו לידס יונייטד כמעט נכנסה למועדון המפוקפק של טרגדיות אחרי תאונות טיסה. ובכן, לא ממש מציינים כי מה-חצי התרסקות הזו כולם יצאו בריאים ושלמים, חוץ משני נוסעים עם שברים בגפיים. אבל תהיו בטוחים שמי שהיה על המטוס לא שכח ולא ישכח.
המטוס שנשא את שחקני ואנשי לידס, בקושי הספיק להתרומם. חלק מהנוסעים אומרים שהוא הגיע ל-45 מטר ואחרים מדברים על 120. כך או כך, על הפחד אין עוררין. "כשהמראנו, נדלקה אש באחד המנועים ופתאום שמענו פיצוץ", סיפר עוזר המאמן דאז, דייויד אולירי, "ראינו להבות בצד ימין והמטוס היה כמו רכבת הרים".
אחד המנועים אכן התפוצץ, אבל בשניות הראשונות אף אחד לא הבין. הקברניט, ג'ון האקט, סיפר בריאיון ל-BBC לפני שנתיים: "אין יום שהאירוע הזה לא עובר לי בראש. כל השמיים היו מוארים, בהתחלה היינו בטוחים שבמטוס התפוצצה פצצה".
אבל האקט התעשת במהירות והבין את מקור התקלה. על פי הנהלים, הוא היה צריך להמשיך לחוג בשמיים ולהשתמש קודם במערכת של כיבוי אש, אבל הוא החליט שהוא מנחית את המטוס בחזרה ויהי מה, באופן מידי. בחקירת האירוע, ההחלטה ללכת נגד הנהלים ולהחזיר את המטוס למסלול, צוינה כזו שהצילה את חיי 44 האנשים במטוס.
מלווין סימור, שהיה המנהל בפועל של נמל התעופה סטנסטד באותו לילה, אמר: "אם הם היו ממשיכים באוויר עוד 30 שניות, כל המטוס היה נדלק. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אז - במקום לדבר על נס, היינו מדברים היום על מטוס שהתפוצץ ועל אסון נורא".
המטוס ירד במהירות בחזרה למסלול, קיפץ והטלטל עליו, עד שנעצר עם האף למטה. אולירי שזכה לשבחים על התפקוד שלו ברגעי הלחץ סיפר: "כשהמטוס נעצר, היה הרבה עשן וריח של דלק. מיהרתי לדלת החירום ופתחתי אותה. אז פשוט התחלתי להוציא את כל האנשים החוצה כמה שיותר מהר".
הקשר סטיבן מקפייל שהיה כל כך להוט לצאת מהמטוס, דחף את האדם שהיה לפניו בטעות וזה שבר את היד. נוסע נוסף נפצע בצורה דומה, אבל הדרמה הלילית בשדה התעופה סטנסטד הסתיימה במהירות. שבוע לאחר מכן לידס אירחה את בארנסלי (וניצחה 1:2) וערכה טקס לכבוד הטייס האקט והצוות שלו. כל הארבעה קיבלו מגני הוקרה וזכו למחיאות כפיים סוערות מיותר מ-37 אלף צופים באלנד רואד.
כך, בתוך זמן קצר, האירוע נגמר. חוץ ממי שעבורו הוא נמשך.
"ברגעים הללו כל החיים חלפו לנגד עיני", סיפר ג'ימי פלויד האסלביינק ל"דיילי מייל" שבע שנים אחרי החוויה שלטענתו שינתה את חייו, "חשבתי על הדברים הטובים, אבל גם על כל הזבל שעשיתי כשהייתי צעיר. כשהסתובבתי עם חברי כנופיה, נשאתי סכין, סחרתי בסחורה גנובה. כל השקרים שסיפרתי לאימי. כולנו חשבנו שאנחנו הולכים למות. אחרי שניצלנו, התחלתי לחשוב על החיים שלי ולהעריך את מה שיש לי. הבנתי שהחיים יקרי ערך"