מסתבר שיש גם נקודת אור: המרוויחות הגדולות בספורט מנגיף הקורונה

כידוע, וירוס הקורונה כבר פגע קשות בשגרת החיים והספורט אינו יוצא מן הכלל. אנחנו רואים ביטול של משחקים וישנו חשש אמיתי שהיורו והאולימפיאדה בטוקיו יתבטלו. אך יש אלמנט נוסף בו תחרויות ספורט הושפעו חזק וזה היעדר קהל מהמגרשים. למעט אובדן הכנסות, הקבוצות הביתיות גם עלולות להפסיד את יתרון הביתיות, לפיו קבוצה ביתית מנצחת בהסתברות גבוהה יותר.

כך למשל, חוקר כלכלה התנהגותית מאוניברסיטת שיקגו, טוביאס מוסקוביץ וכתב של ספורטס אילוסטרייטד, ג'ון וורטהיים, בדקו את אחוז הניצחונות של הקבוצות הביתיות ב-19 ענפי ספורט שונים (כולל כדורגל בו יש גם אפשרות לתוצאת תיקו) ביותר מ-40 מדינות בתקופה שבין 1871-2009. את התוצאות הם פרסמו בספרם Scorecasting על אנליטיקה של ספורט. הם הראו שאחוז הניצחונות של הקבוצות הביתיות נע בין 53.3%-69.1%.

אבל השאלה הנשאלת, מה גורם ליתרון הביתיות הזה? האם זה עייפות של הקבוצה האורחת? או שמדובר על אפקט פסיכולוגי שלילי שנובע מתנאים פחות מוכרים? אולי זה הקבוצה הביתית שמשתפרת מול הקהל הביתי? נראה שאף תשובה אינה נכונה. כנראה שההסבר מגיע מהטיית השופטים (לא בהכרח מודעת), שמושפעת מלחץ הקהל. אבל איך בודקים זאת? ובכן, הנה כמה דוגמאות של מחקרים שכן הצליחו להראות זאת.

הדוגמא הראשונה שייכת למחקר בתנאי מעבדה שפורסם על ידי שלושה חוקרים בריטיים, אלן נייויל, נייג'ל באלמר ואנדריו וויליאמס, שפורסם בכתב העת המדעי Psychology of Sport and Exercise בשנת 2002. במחקר הזה, שופטים ראו קלטות וידאו עם ובלי סאונד רקע של הקהל. אלה שראו עם סאונד, החליטו על 15.5% פחות עבירות נגד הקבוצה הביתית בהשוואה לשופטים שראו את ההילוכים ללא סאונד. מסקנת המחקר די ברורה, שלרעש הקהל יש השפעה גדולה על החלטת השופטים. זו אולי אחת הסיבות למה שופטי VAR רואים את ההילוכים החוזרים ללא סאונד של הקהל.

מחקר דומה בוצע בתנאי שטח אמיתיים ומתאים ביותר לימינו בו קבוצות משחקות ללא קהל. כזכור, גם בשנת 2007 משחקים רבים בליגה האיטלקית הבכירה שוחקו ללא קהל בגלל אלימות אוהדים. שני חוקרים שבדים, פר פטרסון-לינדבום ומיקאל פריקס ניצלו את המצב הזה על מנת לבחון האם יש הבדל בכמות הכרטיסים הצהובים והאדומים בין משחקים עם ובלי קהל. במחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי Economics Letters בשנת 2010, החוקרים מראים כמות גבוהה יותר של כרטיסים צהובים ואדומים נגד קבוצות החוץ במשחקים עם קהל בהשוואה למשחקים ללא קהל.

מחקר נוסף, שהשתמש בנתונים מליגה איטלקית פורסם בשנת 2018 בכתב העת המדעי Journal of Sports Economics על ידי שני חוקרים איטלקים, מיצ'לה פונזו ווינצ'נזו סקופה. על מנת לשלול את ההסבר האלטרנטיבי שיתרון הביתיות נובע מגורמים כמו עייפות של הקבוצה הביתית או אפקט פסיכולוגי שלילי שנובע מתנאים פחות מוכרים, הם בחנו משחקי דרבי של קבוצות שחולקות את אותו האצטדיון (אינטר ומילאן, למשל).

החוקרים מצאו כמות גדולה יותר של כרטיסים נגד קבוצה שהוגדרה כקבוצת חוץ. באופן דומה, שני חוקרים בריטיים, פול דאונוורארד ומארק ג'ונס הראו קשר ישיר בין כמות הקהל והסיכוי לכרטיס צהוב של קבוצת חוץ במשחקי גביע באנגליה. המחקר הזה פורסם בכתב העת המדעי Journal of Sports Sciences.

דוגמא נוספת מגיעה מכיוונו של החוקר הבאסקי איגנסיו פאלאסיו-הוארטה, כלכלן מבית ספר לכלכלה בלונדון (London School of Economics), שמרבה להשתמש בדאטה של ספורט על מנת להסביר את התנהגות האדם בסביבה תחרותית. בשנת 2005, הוא ושני שותפיו, לואיס גרציאנו וקאניס פרנדרגסט, פרסמו מאמר בכתב העת המדעי Review of Economics and Statistics בו הם מראים ששופטים בליגה הספרדית מעניקים תוספת זמן ארוכה יותר במצב בו הקבוצה הביתית נמצאת בפיגור של שער אחד בהשוואה למצב בו הקבוצה הביתית מובילה בשער אחד. כך, החוקרים מראים שהחלטות השופטים מטיבות עם הקבוצה הביתית (גם אם זה לא במודע).

לאחרונה, גם אני הייתי שותף לכמה מחקרים בנושא יתרון הביתיות. באחד מהם, שפורסם בשנת 2018 בכתב העת המדעי Economic Inquiry, אני ושותפי מאוניברסיטת סט. גאלן שבשוויץ, מיכאל לכנר, השווינו בין כמות הקהל ויתרון הביתיות בין משחקי סוף השבוע למשחקים שנערכים באמצע השבוע בבונדסליגה הגרמנית. אנחנו מצאנו שקבוצות בית נפגעות מאירוח המשחקים באמצע השבוע הן בפן הפיננסי והן בפן הספורטיבי. זאת משום שתפוסת האצטדיון באמצע השבוע נמוכה בשמונה נקודות האחוז בהשוואה למשחקי סוף השבוע. בנוסף, קבוצות בית מאבדות כ-0.3 נקודות למשחק באמצע השבוע בהשוואה למשחק בסוף שבוע.

הדוגמאות הללו מצביעות על קשר הדוק בין הקהל להחלטות השופטים, שבסופו של דבר יכולות להיות ההבדל בין ניצחון להפסד, ובליגה צמודה, אף להבדל בין השתתפות במפעל אירופי או לא (או בין ירידה להישארות בליגה). וזו אולי אחת הסיבות למה דייגו סימאונה, מאמנה של אתלטיקו מדריד, משלהב את הקהל בהרמת ידיים. מישהו יגיד שזה בגלל האימפולסיביות שלו ושהוא צריך להתעסק בניהול משחק (ככה לפחות טוענים חלק מהפרשנים כאשר הם רואים מאמנים או שחקנים שמשלהבים את הקהל), אך שלהוב הקהל זה אחד הכלים לניהול משחק והשפעה על השופטים. לפחות יש מישהו שייהנה (ולו במעט) מכל המצב שווירוס הקורונה יצר, וזה קבוצות החוץ. רק נקווה שנחזור במהרה לשגרה בה בין היתר יתרון הביתיות יחזור למקומו הטבעי (ואני בטוח שגם קבוצות החוץ מצטרפות לתקווה הזו).

אלכס קרומר הוא פרופסור מן המניין לכלכלת ספורט במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת מולדה, שבנורבגיה. תחומי המחקר שלו כוללים את כלכלת ספורט, ספורט אנאליטיקס, כלכלה התנהגותית, תיאוריה של תחרויות וקבלת החלטות. הוא גם משמש כמרצה אורח במגמה לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון בקורס בקבלת החלטות בסביבה תחרותית.