ב-10 במרץ אשתקד הופרח לאוויר מה שמתברר בדיעבד כאחד הרעיונות המופרכים בתולדות הכדורסל. במסך נצפתה בוסטון בעיצומו של נוקאאוט ללייקרס, ובמיקרופון נשמע הפרשן ג'ף ואן גנדי לוקח את קשיי ההסתגלות של לברון ג'יימס צעד אחד רחוק מדי.
"הלייקרס צריכים לשלוח אותו בטרייד".
בזמן אמת זה נשמע קצת קיצוני וקצת מהפכני, אבל לא בהכרח שגוי - לא אם הברירה השנייה היא לקבל את קוואי או דוראנט שאוטוטו התפנו. את המשחק ההוא לברון סיים עם טריפל דאבל בפחות מ-28 דקות, אבל הפציעה שוב נראתה כמו מטרד מתמשך והפלייאוף התרחק עוד יותר.
ואן גנדי לא היה הספקן היחיד. ככה זה כשאתה נושק ל-35. ככה זה כשאתה לובש את המדים הסגולים-צהובים שראו כבר אגדות שמזדקנות רע עם פציעות טורדניות וחוזים מנופחים. זה קרה לקובי, אחד שמעולם לא נחשד בחוסר חשק או תחרותיות; זה קרה לנאש, עוד אחד שהגיע ל-LA עם גיליון פציעות נקי, כמו לברון;
גם ג'יימס אמור היה לרכוב אל השקיעה עם שק מזומנים תוך משכון העתיד של הלייקרס. בפועל, קרה ההפך הגמור: לא רק שלברון לא דועך - עקומת השיפור שלו עדיין חיובית, שוברת את הסטטיסטיקה.
ואם אחרי שלושת רבעי עונה כזו היו עוד ואן גנדים בקהל, בסופ"ש האחרון הם נעלמו כליל.
37 נקודות, הגנה של רוצח וניצחון על יאניס ומילווקי הראשונה במזרח.
28 נקודות, 9 ריבאונדים, הגנה של רוצח וניצחון על קוואי והקליפרס השניים במערב.
ו-1,000 סיבות להאמין שגם אם לא יהיה MVP העונה, הוא עדיין הכדורסלן הטוב בתבל.
אמריקה משוגעת על דרמות, וכבר במהלך הפלייאוף אשתקד - הראשון שלברון החמיץ מאז 2005 - היה מי שניבא שעונת 2019/20 שלו תהיה לא פחות מאשר "מסע נקמה". בחודשים שאחר כך לברון עשה הכל כדי להוכיח שזו הגדרה מדויקת להפליא, גם אם זה קרה הרחק מהמצלמות.
הצעד הראשון, אי שם בדמדומי העונה שעברה, היה בכלל תזונתי: לברון עמד אז, על פי דיווחים, על משקל של קרוב ל-130 ק"ג. יותר משזה היווה עדות למשמעת קולינרית רופפת, זה היה קודם כל סימבולי. לברון נראה שבע תרתי משמע, ותוצרי הלוואי של הפציעה לא הוסיפו. כך נולדה ההחלטה הראשונה של ג'יימס בדרך לקאמבק: לא עוד יינות ופנקייקים, שניים מהתענוגות האהובים עליו.
"החלטנו יחד לשים את שני התחביבים הללו בצד לפחות עד המשחק הראשון של העונה", סיפר מאמנו האישי הנצחי של לברון מייק מנסיאס למגזין GQ. "עד אז הוא נהג לאכול פנקייקים כמעט בכל ארוחת בוקר ולשתות כוס יין כמעט בכל ערב. אבל שנינו הבנו שכדי שהגוף שלו יתחזק, כדי שהוא באמת יתאושש לחלוטין מהפציעה, הוא צריך להרשות לעצמו קצת פחות".
לא שלברון היה זקוק לשינויים דרסטיים באורחות חייו - האיש בכל זאת משקיע 1.5 מיליון דולר בשנה רק כדי לתחזקת את הגוף - אבל מסע ההתאוששות כלל תנאי נוסף: אם עד אז הקפיד ג'יימס על שמונה שעות שינה בלילה, מעתה ואילך מספר היעד היה 10. זה רחוק מלהיות מספר רנדומלי: לברון נשען בכך על מחקר של מכללת סטנפורד משנת 2011, במסגרתו הכניסו את הכדורסלנים של האוניברסיטה למשטר של 10 שעות שינה במשך חמישה עד שבעה שבועות. התוצאות היו חד משמעיות: אחרי פרק הזמן הזה, השחקנים שיפרו את הקליעה מהעונשין ומהשלוש בכ-9 אחוזים, ובנוסף העמידו מדדים טובים יותר בספרינטים למרחקים קצרים.
אבל כדי להגיע לכל כך הרבה שעות שינה, לברון היה צריך להפוך את זה לטקס של ממש.
"החדר צריך להיות בטמפרטורה אופטימלית, משהו כמו 20 מעלות, ואסור שיהיו שום הסחות דעת. לא טלוויזיה, לא טלפונים - את הכל הוא מכבה לפחות 45 דקות לפני השינה", מספר מנסיאס.
הריטואל הזה עמד למבחן כשחודשי הקיץ הגיעו והצילומים של "ספייס ג'אם 2" החלו. אבל ג'יימס הצליח לשלב הכל מהכל: גם עבודה על כישורי משחק, גם עבודה על כישורי כדורסל, גם עבודה על כישורי שינה. לשם כך כל שנדרש הוא להחליף בין יום ולילה: הוא קם מדי יום בין 3:30 ל-4:00 לפנות בוקר לאימונים אישיים במגרש המאולתר שבנה בסמוך לסט, אחר כך הצטלם לסרט, ולבסוף השלים את שעות השינה גם במהלך היום.
עוד בוואלה! ספורט
לפתיחת האימונים לברון התייצב לא רק עם גישה חדשה, גוף משופצר ומשקל משונמך, אלא גם עם האשטאג חדש: washedking#, הוא חתם את אחד הפוסטים שלו ברשתות החברתיות, והוסיף דלק למסע הנקמה.
בנוסף לכל, גם התפקיד שלו עוצב אחרת. על פי Basketball Reference, הוא מבלה העונה 57 אחוז מהזמן על הפרקט בעמדת הרכז - הכי הרבה בקריירה. יש לכך משמעויות נלוות: הוא מבקר העונה בקו העונשין לעתים הכי פחות תכופות בקריירה, כבר לא מגיע לטבעת באותה קלות כמו פעם, וההתקפה הרבה פחות תלויה בו (הנקודות שלו מהוות 30.6 אחוזים מסך הנקודות של הקבוצה, הנתון השלישי הכי נמוך בקריירה).
מצד שני, ג'יימס מצטיין בגרסה החדשה: הוא מוסר הכי הרבה אסיסטים בקריירה (10.6 - אם ישמור על ממוצע דו ספרתי, יהפוך לשחקן השני שמגיע לפחות ל-10 אסיסטים בממוצע אחרי גיל 35); מחזיק בממוצע האסיסטים/איבודים הטוב בקריירה, קובע שיא אישי בשלשות (2.2 למשחק), ולמרות גילו לא זקוק לאף אחד: רק 25 אחוזים מהסלים שלו לשתי נקודות באים כתוצאה מאסיסטים - האחוז הנמוך בקריירה.
גרסת 2019/20 של לברון גם טומנת בחובה שיאים חדשים במהלכים מסוג מסוים מאוד: הוא שחקן הפוסט-אפ היעיל ביותר ב-NBA עם 1.155 נקודות פר פוזשן, על פי סינרג'י, ומאז פגרת האולסטאר רושם 5.6 מהלכי פוסט אפ בממוצע למשחק. לשם השוואה, מדובר בעונת הפוסט-אפ הטובה ביותר שלו מאז 2013/14, העונה בה עשה לעצמו שם של מומחה בתחום במדי מיאמי.
אם לא די בכך, גם בצד ההגנתי ניכר שיפור עצום. בשנים האחרונות עבר ג'יימס את המסלול שרבים מכוכבי ה-NBA עוברים לעת זקנה והחל "לנוח" מפעם לפעם בצד שבו אמורים לשמור. עם זאת, העונה הוא בפול פאוור כמעט בכל רגע נתון. ללייקרס יש סוללה של שומרים נהדרים לידו, והוא עדיין אחד משחקני המפתח בהגנת המצוינת של הלייקרס, אם להסתמך על המספרים: הוא שני מבין שחקני הרוטציה הקבועים של הקבוצה בדיפנסיב רייטינג, ובדקות שהוא לא נמצא על המגרש הלייקרס מאפשרים 106.9 נקודות פר 100 פוזשנים. במילים אחרות, ההגנה של הלייקרס כמעט קורסת בלעדיו.
"אני שומר טוב יותר השנה מסיבה פשוטה - אני פשוט בריא", ניתח לברון את ההתקדמות לאחרונה, אבל ברור שמסתתר מאחורי זה הרבה יותר. כל כך הרבה יותר שאפילו האיש והצעת הטרייד ואן גנדי כבר מהלל.
"כל סקורר גדול ב-NBA בוחר מתי לשמור ומתי לא כשהוא מתבגר, אבל השנה לברון תמיד נמצא במקום הנכון בהגנה", אמר השבוע. "הוא מתעלה הגנתית ברגעים מכריעים, ודי ברור שבצד הזה של המגרש הוא הכי טוב שאי פעם היה".
מסע הנקמה של לברון יקבל את החותמת רק אם תגיע טבעת רביעית. אבל גם אם זה לא יקרה, שום דבר לא ישנה את העובדה שהוא על זמני. הפעם זה סופי.