כאן בשבילכם: האקסים של ברצלונה החזירו אותה לפסגה בספרד

בקיץ 2013 קיבל ז'ואן פרנססק פרר סיסיליה, המוכר בכינויו רובי, את שיחת הטלפון המרגשת בחייו. על הקו היה טיטו וילאנובה שהציע לו להתמנות לעוזרו בברצלונה. איך אפשר לסרב להזדמנות כזו? הרי רק שנתיים קודם לכן סבר רובי כי חלומו לקדם את הקריירה כמאמן התנפץ לרסיסים. הוא עבר חוויה מזעזעת בבנידורם מהליגה השלישית - מבחינה מקצועית הכל היה סביר, והקבוצה נאבקה על העלייה, אך המטרה הזו לא הושגה בסופו של דבר, בעוד השכר לא שולם מעולם. המועדון היה על סף פשיטת רגל, אף אחד לא התעניין בעבודתו, והוא חזר הביתה לפרברי ברצלונה, למשרתו כמנהל חשבונות בחברה בבעלות אביו ואחותו.

שם הוא ראה את עתידו. "חשבתי שסיימתי עם הכדורגל", הוא הודה בדיעבד. אלא שאז, משום מקום, נוצר הקשר עם ג'ירונה, והוא עשה כותרות גדולות בעונת 2012/13 בליגה השנייה. הקבוצה כמעט עלתה, הסגנון היה אטרקטיבי והתקפי, ואנשי בלאוגרנה שמו אליו לב - במיוחד וילאנובה. אחרי שבוצעו בדיקות רקע, הוחלט שהוא האיש הנכון להיות יד ימינו של טיטו. "תהיה אחראי על ההכנה הטקטית", בישר לו המאמן. רובי, קטלוני גאה ואוהד שרוף של בארסה מאז שהוא זוכר את עצמו, היה בא ברגל לקאמפ נואו לו היה צריך. ב-28 ביוני הודיע המועדון רשמית על מינויו. עבודתו החלה ב-12 ביולי. ואולם, ב-19 ביולי הודיע וילאנובה על התפטרותו בשל הצורך לעבור טיפולים מחודשים במחלת הסרטן. הייתכן תסריט טרגי יותר?

את השבוע שבילה עם טיטו לא ישכח רובי לעולם. "היחס שלו היה מדהים", הוא אומר. ההמשך לא היה פשוט, כי טאטה מרטינו, הארגנטיני שמונה בצעד חירום, הביא אנשי צוות משלו, ורובי נדחק קצת הצידה. הוא הבין במהרה כי האופציה לעונה נוספת לא תמומש, והקדנציה שלו בברצלונה תסתכם בשנה. הוא ניסה לעשות את המקסימום בתנאים לא פשוטים, אבל העונה הייתה מתסכלת. את האליפות הפסידה בארסה לאתלטיקו במחזור האחרון הדרמטי. את הגביע היא פספסה בגמר מול ריאל מדריד במסטאייה, כשבוע לפני מותו של וילאנובה. גארת' בייל הבקיע אז את שער הניצחון המיתולוגי בדקה ה-85.

השער הזה הגיע על חשבונו של מארק בארטרה. הבלם הצעיר הוזעק להרכב על אף שלא היה כשיר, והמרדף אחרי הוולשי המהיר לאורך האגף לקראת סיום ההתמודדות היה הרבה מעבר לכוחותיו. לא היה לו סיכוי. בייל חיסל אותו, ובדרכו אל השער עבר ממש ליד הספסל של ברצלונה. לו היה מנסה, יכול היה רובי בעצמו להכשיל אותו. הוא לא עשה את זה, כמובן, אבל גם בארטרה לא. ריאל חגגה עם 1:2, והבלם לא הצליח אפילו לקום. הוא הוחלף מיד. "לא התאמנתי כל השבוע, והייתי מותש לגמרי בדקות האחרונות", הוא העיד. המאמץ ההרואי כנגד כל הסיכויים לא ממש עזר לו, כי השער הזה נצרב בתודעה הקולקטיבית כפיאסקו אישי שלו. גם כך לא היה פשוט לפלס את דרכו לסגל הראשון. אחרי הגמר הזה, המשימה הפכה לבלתי אפשרית. בחלוף שנתיים על הספסל, עזב בארטרה את קאמפ נואו עם צביטה בלב.

לפחות בארטרה קיבל את הצ'אנס. גורלו של כריסטיאן טייו היה עגום עוד יותר, ובגמר הגביע אפילו לא נמצא לו מקום על הספסל. הקיצוני שצמח בלה מאסיה פרץ לתודעה בעונתו האחרונה של פפ גווארדיולה, ואפילו פתח במפתיע בהרכב בקלאסיקו הביתי באפריל 2012, בו הפסידה בארסה 2:1 ואפשרה מעשית ליריבתה המושבעת בלבן לזכות באליפות. עונת 2012/13, עם טיטו על הקווים כמאמן ראשי, הייתה הטובה ביותר מבחינתו. הוא ביסס את עצמו כשחקן רוטציה לגיטימי, נהנה לשתף פעולה עם ליאו מסי וכבש שמונה שערים. באותו קיץ הוא גם זכה במדליות הזהב באליפות אירופה לנבחרות צעירות בישראל, כבאנקר בהרכב.

הקשר עם הבוס היה חזק, ומחלתו היוותה מכה איומה מבחינת השחקן, הן מנטלית והן מקצועית. אחרי עזיבתו של וילאנובה, ובעקבות רכישתו של ניימאר, השתמש בו מרטינו בעיקר כמחליף מאוחר. בקיץ 2014, ידע הקיצוני שהוא חייב לעזוב בהשאלות על מנת לא לבזבז את הקריירה. בדיעבד, התברר שהוא לא ממש ביסס את עצמו בשום מקום. כי טייו הוא שחקן של הברקות שלא מצליח לשמור על יציבות. בפורטו הוא כיכב עם שלושער בקרב הגדול מול ספורטינג ליסבון, אך דעך במהרה. בפיורנטינה הוא להט לפרקים, אך נעלם במשחקים רבים מדי. הסגולים החליטו ב-2017 לא לממש את האופציה להחתימו, וכאן נכנס לתמונה קיקה סטיין.

המאמן שהגיע לבטיס מלאס פלמאס אהב להתפייט על אהבתו הנצחית ליוהאן קרויף ולברצלונה. איש לא ידע אז שהוא יגיע בסופו של דבר בקאמפ נואו, והוא עצמו אפילו לא העז לחלום על כך, אבל מטרות צנועות יותר אפשר היה ליישם. אם לא יעלה בידו לאמן את בארסה עצמה, אפשר לפחות לעבוד עם בוגרי לה מאסיה שנזרקים לשוק. אז סטיין הציב את טייו בראש רשימת הקניות שהגיש להנהלת בטיס, וקיבל את מבוקשו - המחיר הצנוע עמד על 4 מיליון יורו. בחלוף חצי שנה, הצטרף אליהם גם בארטרה.

המסלול של הבלם לשורות הירוקים-לבנים מסביליה היה דרמטי. כאשר בחר לעזוב את בארסה ב-2016, הוא הוחתם בבורוסיה דורטמונד אשר ייעדה לו לתפקיד כביר - לרשת את הקפטן מאטס הומלס שערק לבאיירן מינכן, בזכות כישוריו לנהל את המשחק מאחור. ההתחלה הייתה מבטיחה, והקטלוני הפך במהרה לאחד השחקנים האהובים מבחינת האוהדים שמאכלסים את הקיר הצהוב, אבל אז - לקראת רבע גמר ליגת האלופות מול מונאקו - פוצץ האוטובוס שהוביל את הקבוצה לאצטדיון על ידי פושע שניסה להרוויח מכך כלכלית. למרבה המזל, איש לא נפצע קשה, אך הפגיעה בבארטרה הייתה המשמעותית מכולן. הוא שבר את ידו, נזקק לניתוח, וגם הטראומה הנפשית הייתה עצומה. הבלם לא ממש חזר לעצמו אחרי האירוע, וכל התמיכה שקיבל מהקהל לא עזרה. הבחירה של פטר בוס לשלב אותו כמגן ימני התבררה כטעות, ובינואר 2018 - בתום שנה וחצי בבונדסליגה - חזר בארטרה לליגה הספרדית.

סטיין שמח מאוד לקלוט בוגר לה מאסיה נוסף, והקשר בין השניים היה נהדר. "קיקה הוא אחד המאמנים הכי טובים שיש, הוא מזכיר לי את גווארדיולה", התלהב בארטרה לקראת הביקור בקאמפ נואו בנובמבר 2018. השיבה הזו הייתה פנומנלית עבור שני האקסים - טייו הצטיין עם שני בישולים, בארטרה עשה עבודה נהדרת בעורף, ובטיס הדהימה עם 3:4 עוצר נשימה שהיה צריך להיות משכנע אפילו יותר. סביר להניח שזה היה הערב בו נכנס סטיין לרשימת המועמדים האפשריים לתפקיד - והאופציה הזו הפכה למציאות בחלוף קצת יותר משנה. עם זאת, ייתכן שהיה זה גם השבוע בו עלה סטיין על העצבים של הנהלת בטיס.

כי אפשר לדבר על ההערצה לברצלונה, אבל לא כדאי לעבור את הגבול. סטיין סיפר בראיון על שיחותיו האישיות עם בארטרה, לו אמר כי הוא ראוי לשחק במועדון גדול יותר מבטיס. לפני שריקת הפתיחה, הוא ניגש לסרג'יו בוסקטס וביקש ממנו את החולצה כדי למסגר אותה. הזעם מצד הירוקים-לבנים היה גדול, והמאמן אפילו נאלץ לפרסם התנצלות. לא בטוח שזה עזר, כי למרות הניצחון המפואר היחסים רק הלכו והתדרדרו. במחזור האחרון ניצח סטיין גם בסנטיאגו ברנבאו - ופוטר כעבור שעה. האוהדים והשחקנים, אשר אהבו אותו, לא היו מרוצים בלשון המעטה, אבל בהנהלה לא היו חרטות. הם הלכו על רובי כמחליפו.

מבחינת הקטלוני, היה זה צעד גדול קדימה. מאז עזב את קאמפ נואו, הוא קיפץ בכל עונה לקבוצה אחרת, ותמיד היה זה צעד קטן למעלה. ויאדוליד, לבנטה, חיחון, עליה עם הואלבה, עונה טובה עם אספניול אשתקד - וכעת בטיס. האיחוד עם בארטרה וטייו היה מרגש, והצמד סייע למאמן להתאקלם בסביבתו החדשה. טייו היה שמח קצת יותר, כי בתקופת סטיין הוא יובש יתר על המידה על הספסל - וזו הייתה אחת הביקורות הקשות ביותר כנגד המאמן הקודם. בארטרה התלהב פחות מעזיבת הבוס הנערץ, אך קיבל אף הוא את רובי בזרועות פתוחות. בדיעבד, התפקידים התחלפו. הבלם שמר על מעמדו כשחקן מפתח בעורף, אבל הקיצוני אשר סיים תהליך התאוששות מפציעה נדחק לשוליים, ופתח בשלושה משחקי ליגה בלבד עד עכשיו.

אחד מהם היה באוגוסט בקאמפ נואו, ובטיס עלתה ליתרון, אך הובסה לבסוף 5:2. היא הפסידה לבארסה גם לפני חודש כאשר סטיין הגיע לביקור בתפקידו החדש, למרות שגם הפעם הובילה פעמיים. בניגוד לסטיין, רובי טרם הצליח ללקט נקודות מול האקסית. מאזנו עומד על שישה הפסדים בשישה משחקים נגד בלאוגרנה, ובאופן כללי שני המפגשים העידו על הקושי בתרגום המשחק האיכותי לתוצאות. למפגש מול ריאל מדריד אתמול הגיעה הקבוצה כשהיא במיני-משבר, ובתקשורת אף החלו השמועות על האפשרות לפטר את המאמן. "לא, רובי לא בסכנה, אבל ברור שיש שאלות לכולם אם התוצאות לא טובות", טען הנשיא אנחל הארו.

ריאל דווקא התייצבה במצב רוח מרומם אחרי הניצחון הקריטי בקלאסיקו בשבוע שעבר, אשר היוותה גם נקמה מתוקה מאוד בסטיין על ההפסדים בעונות הקודמות. אלא שהאקסים של בארסה הכינו לה נקמה משלהם, ולכל השלישיה היה תפקיד מרכזי מאוד.

רובי במערך פתוח והרפתקני למדי, גבר מבחינה טקטית על זינדין זידאן והשיג ניצחון ראשון בקריירה על הלבנים. בארטרה, ששמח מאוד לראות את בייל על הספסל, הפגין את אחד המשחקים הטובים ביותר בשנים האחרונות, ואפילו היה קרוב להבקיע. הוא החמיץ, אבל טייו - אשר נזרק למערכה כמחליף במחצית השנייה - היה זה שנעץ את הסכין החדה והעניק לאנדלוסים 1:2 מפואר. היה זה שער הליגה הראשון שלו העונה, ושערו הביתי הראשון מאז ינואר 2019. זה גם היה שערו הראשון בקריירה מול ריאל. בשני משחקי קלאסיקו שלו הוא הפסיד, אבל עם בטיס הוא חוגג כבר ניצחון שלישי על היריבה הגדולה. על הדרך, הוא החזיר את בארסה לפסגה, וחזר לכותרות.

הייתה זו הופעה מכוננת עבור השלישיה. רובי, בארטרה וטייו עשו את זה, ואולי בטבלה הסופית הם אלה שיעניקו לבארסה את האליפות. הם עשו את זה עבור עצמם, אבל גם קצת לזכרו של טיטו וילאנובה, וטיפונת למען סטיין. כיום, בטיס היא הקבוצה הקטלונית ביותר מחוץ לקטלוניה. היא משחקת כדורגל קטלוני למדי, וקרלס אלניה אפילו הושאל לשורותיה - אם כי אתמול הוא הסתפק בישיבה על הספסל. והערב הזה היה צבוע לא רק בירוק-לבן אלא גם בצבעי ברצלונה. אם שחקני בארסה לא ממש עוזרים לעצמם, האקסים עושים את העבודה למענם.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק