בכל קמפיין בחירות משקיעות המפלגות הגדולות את מרבית המשאבים בניסיון להניע בוחרים מגוש לגוש. המאמץ הזה יורד, בדרך כלל, לטמיון. לכל הלכלוכים, ההשמצות, ההקלטות והספינים יש מבחינה אלקטורלית משמעות נמוכה מאוד, מעטים הם אלה שלא התבצרו זה מכבר בעמדותיהם. מעטים, אם כי לפעמים קול קטן יכול לייצר הבדל גדול. זו הסיבה שממשיכים לנסות את השיטה. גם אם ברוב המקרים הסיכויים נגדך, תמיד יכול להגיע המהלך המבריק שמשנה את התמונה.
ברוח הימים הללו, חלון ההעברות של ינואר כמוהו כמסע בחירות. לא אחת עושות קבוצות מהלכים שמשמעותם המקצועית דלה. הם אולי מרצים את האוהדים אבל לא מסיטים את ההגה. מי שמתמחה בכך היא הפועל באר שבע, המועדון הכי מכור לאדרנלין שמספקת מתיחת הפנים החורפית. הריגוש שהעניקו הימים האחרונים של החלון בתחילת פברואר היה פיצוי יקר ערך, לפחות בעיני המועדון, לאוהדים על שנתיים של בנייה לא טובה. ריגוש שנרכש במהרה חולף במהרה ובאר שבע צריכה להתמודד עם ההשלכות של הצירופים הללו - התקפה לא מתואמת, קישור פרוץ, הגנה איטית, מבוגרת ומסורבלת ושוער מחליף אחד שלא בדיוק לוקח, תרתי משמע, את ההזדמנות בשתי הידיים.
מאז סגירת החלון באר שבע רשמה שלושה ניצחונות רצופים במאזן שערים כולל 1:7. זו הייתה פתיחה טובה, ולכן נשמע אולי קטנוני לבוא אליה בטענות אחרי תבוסה לאחת משתי הקבוצות הטובות בארץ, אבל כשמנתחים את הניצחונות הללו מגלים שמה שהיה הוא שיהיה. את שלושתם קצרה באר שבע על קבוצות שסיימו בחלק התחתון של הטבלה, שניים (נס ציונה וכפר סבא) בטרנר, עוד אחד בבלומפילד על בני יהודה, אחת מקבוצות הבית החלשות בליגה.
כשמגיעים לתבוסה למכבי חיפה, הגבוהה ביותר של באר שבע העונה, הנתונים כבר מתיישרים עם הסטטיסטיקה לפני החלון ולפני יוסי אבוקסיס - שלושה ניצחונות בלבד בעשרה מפגשים עם קבוצות הפלייאוף העליון, שניים על הפועל חיפה ואחד על הפועל תל אביב. בשבעת המשחקים האחרים היא צברה שתי נקודות. אפשר להמשיך ולהתפלפל, אבל לפחות כרגע נראה ששום דבר לא השתנה בבאר שבע. היא ממשיכה להפסיד לקבוצות שמעליה ולנצח את אלה שמתחתיה, מקובעת במקומה הרביעי. הצירוף של לא פחות מחמישה שחקני רכש, חלקם ברעש גדול, לא באמת שינה משהו לטובה.
באר שבע מנסה להזריק לעצמה מרץ מהמרדף עם בית"ר ירושלים, אבל לקבוצה שלא מכבר זכתה שלוש פעמים ברציפות באליפות קשה להתרשם ממרוץ נרפה ועצל למקום השלישי. התקווה היחידה שלה היא משחק הגביע בחיפה, שייערך שלושה ימים בלבד אחרי ה-4:0 המביך בנתניה. התקדים שהיא מבקשת להסתכל עליו הוא הניצחון של מכבי חיפה בגמר ב-2016 על מכבי תל אביב, שלושה ימים אחרי שחטפה ממנה שישייה בבלומפילד.
אל תפספס
רגיל (7) 49
16:00

גנואה

ורונה
גנואה בתקופה לא רעה עם ניצחון ושני תוצאות תיקו ב-3 האחרונים שלה, והיא במומנטום די חיובי. ורונה לא ניצחה כבר כמה חודשים, היא בקושי כובשת, ונראית רע מאוד. המארחת אמורה לנצח
רגיל (7) 178
18:30

מכבי בני ריינה

עירוני טבריה
ריינה נועלת את הטבלה כשהיא עם נקודה אחת בלבד העונה. המארחת אולי תגיע נחושה יותר הפעם אבל עם הרבה יותר לחץ. נגד טבריה, ריינה יכולה לעצור את רצף ההפסדים שלה אבל לא בטוח שזה יספיק לניצחון. תיקו
רגיל (7) 185
18:30

הפועל קרית שמונה

הפועל ירושלים
האורחת לא מספיק איכותית העונה ועדיין ללא ניצחון אחרי עשרה מחזורים. עבור קריית שמונה זהו משחק שמבחינתה היא חייבת לנצח בוודאי עם הצפיפות כרגע בתחתית. ק"ש טובה יותר ותשלים את המלאכה בביתה הזמני בנתניה
תוצאות אמש קבעו כי לאחר משחק הגביע תצא הפועל באר שבע לטדי. במקרה של הפסד לבית"ר העונה שלה תסתיים כבר ביום שני, לפחות בכל הקשור לתוצאות התלויות בה (היא תוכל להגיע לאירופה מהמקום הרביעי אם מחזיקת הגביע תהיה מכבי חיפה או בית"ר). אבל יום שני עוד רחוק, המשחק החשוב באמת יהיה מול מכבי חיפה ברביעי. הוא זה שממנו אין דרך חזרה.
אבוקסיס חייב להכין את הקבוצה שלו כך שתיראה שונה לחלוטין - יותר לוחמת, יותר מחויבת והרבה פחות מתרפסת. הוא יצטרך את אוהד לויטה ביכולת טובה בהרבה מזו שגילה בנתניה, את מיגל ויטור ממוקד כפי שלא היה כמעט בשום שלב העונה, את ז'וזואה, ספורי, בן שהר ואלטון אקולטסה (אם השניים האחרונים בכלל ישחקו) מתואמים בהתקפה. בקיצור - אבוקסיס צריך שינוי של 180 מעלות ב-72 שעות. כרגע לא נראה שזה יקרה, אבל הרביעייה אמש, ההתרכזות של הירוקים בליגה, מתיחת הגבולות הפיזיים של הרוטציה הקצרה ומעל לכל, היכולת של המאמן להוציא את הנשמה ליריבות בגביע, עשויים דווקא להעניק לבאר שבע יתרון פסיכולוגי מסוים.
הכול טוב ויפה, רק שפסיכולוגיה לא מנצחת משחקים. כדי לנצח צריך לייצר גם קצת יכולת ובעיקר הרבה רצון.


