בווידאו: קווין דוראנט מתכונן לקאמבק
שלושה חודשים חיכו ב-NBA למשחק הבכורה של זאיון וויליאמסון בליגה, זמן המתנה בלתי מתקבל על הדעת במונחי העידן הנוכחי. לכן כשכבר הגיע המשחק, וכלל כמה רגעים גדולים של הרוקי, אי אפשר היה לעצור את השגעת. בחמשת השבועות בהם הוא שחקן NBA פעיל, זאיון הוא השחקן המדובר ב-NBA בפער עצום. 13 המשחקים הראשונים שלו (נכון ליום שישי, וכך גם כל הנתונים בכתבה) נותחו מכל כיוון וזווית, לכן כדי לכתוב עליו עכשיו צריך נקודת מבט מקורית. כולם כותבים על מה הוא כן, אז אני אתחיל דווקא במה הוא לא.
נכון לעכשיו, זאיון וויליאמסון רחוק מאוד מעמידה בסטנדרטים הנדרשים משחקן NBA לגיטימי ברוב הגדול של התחומים הקיימים במשחק. זה לא צריך להפתיע אף אחד, זה המצב בו כל רוקי נמצא בחודש הראשון שלו בליגה, ובטח שחקן שהתחיל את העונה באיחור של שלושה חודשים בעקבות פציעה. גם לשחקנים הגדולים ביותר קשה להיכנס לעניינים באמצע העונה, למצוא את הקצב שלהם בזמן שכל השאר כבר בתוכו. בטח שחקן בן 19 שאור הזרקורים מופנה אליו בכל מקום בו הוא נמצא.
זאיון נמנע כמעט לחלוטין מזריקות מחוץ לצבע ואחוזי העונשין שלו נמוכים. הוא לא ממש מזהה נתיבי חדירה אלא רץ לתוך מגע. הוא מתקשה להוביל כדור וכשהוא מכדרר הכדור בורח לו מהיד לא פעם. יכולת המסירה שלו קיימת רק בהבלחות בודדות, את רוב אפשרויות המסירה הוא מפספס. כחוסם בפיק נ' רול הוא נוטה לפספס את התזמון הנכון ולנוע פנימה מהר מדי, בלי לתת יתרון למוביל הכדור. הוא ריבאונדר הגנה חלש ביחס לפאוור פורוורד, הרבה פעמים לא מרוכז ונרדם בסגירה לריבאונד. הוא שומר עם הידיים למטה ולא ממש מטריד קלעי חוץ כשהוא יוצא אליהם. בדרך כלל הוא מאחר בעזרה ולא ממוקם מספיק טוב מול חדירות.
עוד בוואלה!
אך כל מה שהוא לא רק הופך את מה שזאיון וויליאמסון כן לעוד יותר מרשים, מפחיד והזוי. למרות כל המגבלות שלו, כבר עכשיו זאיון הוא שחקן דומיננטי מאוד בליגה, כזה שמשפר באופן משמעותי את הקבוצה שלו והופך אותה למועמדת להגיע לפלייאוף. זה לא משפט שאמור להיכתב על 13 המשחקים הראשונים של שחקן בן 19. שחקנים בכירים יכולים להראות ניצוצות ולספק מספרים אישיים מרשימים מתחילת דרכם (רובם גם את זה לא עושים), אבל אפילו הם לא אמורים להוביל את הקבוצה שלהם לניצחונות בשלב הזה.
המספרים האישיים של זאיון הם של סקורר עצום. הוא קולע 23.3 נקודות ב-57.3 אחוזים מהשדה ומגיע לקו העונשין 8.7 פעמים למשחק, כל זה ב-28 וחצי דקות למשחק. בתשעת המשחקים האחרונים הוא קלע לפחות 20 נקודות, בחמשת האחרונים לפחות 25. שני המשחקים היחידים בהם הוא ירד מ-53.8 אחוזים מהשדה היו נגד מילווקי והלייקרס, אך בהם הוא זרק 14 ו-19 זריקות עונשין בהתאמה. מילווקי, אולי הקבוצה עם הגנת הפנים הטובה בהיסטוריה, היא היחידה שניתן לומר שבאמת הקשתה עליו.
הנתון הקבוצתי המעניין ביותר הוא נט רייטינג של 11.8 בדקות בהן זאיון משחק (במילים אחרות, ניו אורלינס מנצחת בהפרש של 11.8 נקודות ל-100 פוזשנים בדקות שלו). זה נתון מדהים, כי דריק פייבורס הוא השחקן היחיד של הפליקנס עם נט רייטינג חיובי פרט אליו, ומדובר בנט רייטינג של 4.4. זה נתון מדהים, כי רק לשבעה שחקנים בכל הליגה שמשחקים באופן קבוע יש נט רייטינג גבוה יותר, שישה מהם ממילווקי. זה נתון מדהים, כי אם ניקח רק את השחקנים הדומיננטיים, כאלה שאחוז השימוש שלהם גבוה מ-25, זאיון מדורג שלישי מתוך 46. כך נראית השביעייה הראשונה: יאניס אנטטוקומפו, כריס מידלטון, זאיון, ג'ייסון טייטום, לברון ג'יימס, קוואי לאונרד ופסקל סיאקם.
איך הרוקי המדובר מצליח להיות כל כך יעיל למרות כל כך הרבה מגבלות? בזכות התכונה החשובה ביותר בכדורסל. אפילו בעידן שלנו, של קליעה מבחוץ ודומיננטיות של גארדים, אין תכונה חשובה יותר מכוח פיזי. זאיון הוא חבר מכוכב אחר בכל מה שקשור לעוצמה שלו, הוא מזיז את השחקנים הגדולים בליגה בלי בעיה בדרך לעוד סל קל. אין לו שום בעיה לקלוע עם מגע, ברגע שהוא נמצא בעמדה שנוחה לו הוא משתמש בכתף ימין כדי להרחיק את השומר וקולע עם יד שמאל. הוא עשה את זה לשחקנים כמו סטיבן אדאמס וחסן וויטסייד, במשחקי ההכנה הוא עשה את זה גם לרודי גובר. הוא זקוק ליתרון ההתחלתי הקטן ביותר כדי להגיע לעמדות מהן רק הוא קולע בעקביות מול הענקים האלה.
מכיוון שמדובר גם בשחקן מהיר וזריז מאוד, לא רק ביחס לגודל שלו, הוא משיג את היתרונות ההתחלתיים שהוא זקוק להם בקלות. מול סנטרים כבדים הוא הולך אחורה ומתחיל את התנועה מקו השלוש, מזהה את הרגע הנכון לשינוי כיוון או פשוט משתמש בתנופה כדי להגיע בעוצמה עוד יותר גבוהה לאיזור הטבעת. מול שחקנים קטנים ממנו הוא תופס עמדה מוקדם בפוסט או מקבל כדור בתנועה ומתעלם מקיומם. כשמנסים לשמור לפניו הוא מתגלגל פנימה, אם אין אפשרות ללוב הוא מביא לידי ביטוי את היכולת שלו לתפוס את הכדור, לנחות ולעלות פעם נוספת לפני שהשומר מספיק להגיב. מכל התכונות הגופניות החריגות שלו, הניתור השני המהיר הוא אולי המרשים מכולם.
הנתונים הפיזיים החריגים גוררים השוואות לשחקנים חריגים. לקראת המפגש מול הלייקרס ההשוואה בין זאיון ללברון ג'יימס נראתה מתבקשת. ג'ונתן צ'ארקס מהאתר The Ringer השווה את זאיון דווקא לשאקיל אוניל, השחקן האחרון שסיפק מספרים מסוג כזה בחודש הראשון שלו בליגה. לברון ושאק הם באמת שני השחקנים הראשונים שעולים לראש כשחושבים על שחקנים שפשוט מזיזים יריבים בזכות הכוח החריג שלהם.
מבחינת נתונים ואיכויות, זאיון הוא משהו קצת אחר, איפשהו באמצע בין שניהם. הוא לא בדיוק מוביל כדור כמו לברון ולא גדול כמו שאקיל. הוא גרסה חדשה לפאוור פורוורד הקלאסי, שחקן שעמדת המוצא שלו היא של טווח הביניים, ממנה הוא מוצא את הדרך להגיע לטבעת, לפעמים באופן שמזכיר שחקני חוץ כמו לברון ולפעמים באופן שמזכיר סנטרים כמו שאק. ניתן להניח שבליגה כיום הוא יתפקד לא מעט גם כסנטר, הוא כבר עושה את זה בחלק מהדקות, אבל הוא הרבה יותר מגוון וזריז מסנטרים קלאסיים.
הנט רייטינג הגבוה של זאיון לא נובע רק מהיכולת שלו להשיג נקודות, אלא גם מהאופן בו הנוכחות שלו משפיעה על המשחק. גורם ההרתעה שלו הוא כבר בסטנדרטים של הסופרסטארים הגדולים בליגה. הוא איום קבוע למסירות לוב ולחדירות בלתי ניתנות לעצירה. לא ממש חשוב היכן הוא מקבל את הכדור, אם יש לו חופש פעולה ניתן לרשום לניו אורלינס שתי נקודות. השחקן ששומר עליו נמנע מלהגיע לעזרה, מה שיוצר לשחקנים האחרים מרחב נוסף שהרבה פעמים עושה את ההבדל בין זריקה נוחה לזריקה קשה. בכל משחק של הפליקנס ניתן להצביע על כמה סלים קלים שנובעים מעצם הנוכחות של זאיון על הפרקט.
זה הזמן לחזור לתחילת הכתבה ולחלקים החסרים במשחק של הכוכב הצעיר. כרגע קשה להעריך עד כמה זאיון מסוגל להפוך לשחקן שלם, אבל הזמן והנסיון ישפרו אותו כמעט בכל תחום בו הוא מתקשה בחודש הראשון שלו. ואם עכשיו הוא כל כך טוב, דומיננטי ויעיל, ניתן רק לדמיין לאן זה יכול להתפתח.
אין סיבה שהוא לא יפתח זריקה עקבית משלוש (במכללות הוא זרק 2.2 שלשות למשחק וקלע אותן ב-34 אחוזים). סביר להניח שהוא מסוגל להעלות את אחוזי העונשין לאיזור ה-70, מה שיהפוך אותו לשחקן שלא כדאי לבצע עליו עבירות. הוא יכול להיות ריבאונדר מצוין אם הוא יהיה מרוכז יותר בתחום, כבר עכשיו הוא לוקח כל משחק כמה ריבאונדים מהידיים של שחקנים שקרובים יותר לכדור. הניצוצות הראשוניים של יכולת מסירה בדרך כלל מעידים על מוסר איכותי בהתהוות, כזה שיידע לנצל את האופן בו ההגנה מתכווצת סביבו.
וגם הפוטנציאל ההגנתי שלו גבוה מאוד. אם בהתקפה הוא כוח בלתי ניתן לעצירה, בהגנה הוא עצם בלתי ניתן להזזה. הוא כבר עכשיו שומר פוסט מצוין, מול הלייקרס הוא הקשה מאוד על אנתוני דיוויס שרוב הזמן אפילו לא ניסה לזרוק מולו. יש לו את הכלים הפיזיים לשמור גם על שחקני חוץ ברמה גבוהה מאוד, מה שיאפשר למאמן שלו הרכבים בהם ניתן להחליף חמש עמדות בהגנה. בשביל להיות שחקן הגנה גדול צריך משמעת עצמית, עקביות, עירנות גבוהה וכושר גופני מצוין. עוד לא ברור מה מכל אלה יש לזאיון, אבל הפוטנציאל הראשוני בהחלט קיים.
לרשימת היתרונות של זאיון צריך להוסיף את הקבוצה אליה הגיע. הטרייד על אנתוני דיוויס הפך את ניו אורלינס לאחת הקבוצות הצעירות המבטיחות בליגה עוד לפני שמכניסים למשוואה את הבחירה הראשונה בדראפט. ברנדון אינגרם הפך לאולסטאר השנה, לונזו בול הוא אחד המוסרים הטובים בעולם והקליעה שלו משתפרת, ג'וש הארט הוא שחקן משלים אידיאלי, הספסל עמוס בכשרונות מסקרנים כמו פרנק ג'קסון, ניקייל אלכסנדר-ווקר וג'קסון הייז, יש לפליקנס גם לא מעט בחירות סיבוב ראשון ושני בשנים הקרובות. בגזרת הוותיקים, ג'רו הולידיי ופייבורס עוד לא בני 30 ויכולים לתרום המון, לפחות בשנים הקרובות. ג'יי ג'יי רדיק בן ה-35 רלוונטי בעיקר לטווח המיידי. זו קבוצה עם סיכוי טוב להגיע לפלייאוף כבר השנה (לוח המשחקים שנותר לה הוא הנוח ביותר והיריבות העיקריות סובלות מפציעות) ובשנה הבאה כבר להיות כוח של ממש במערב.
הסגל הזה עמוס במובילי כדור, בחמישייה עולים שלושה כאלה לצד זאיון (לונזו, הולידיי ואינגרם). הרושם הראשוני הוא שזה בדיוק מה שזאיון צריך. הוא כנראה פחות בנוי להתפתח לפוינט פורוורד מהסוג של יאניס ובן סימונס, יותר מתאים לו להיות המוציא לפועל, הסקורר שנהנה משחקנים שיודעים להפעיל אותו. במקום לקחת ריבאונד ולהוביל כדור בעצמו, הוא אוהב לרוץ להתקפה כבר בזמן הזריקה של היריבה ולתפוס עמדה מוקדמת. הוא פותח לצד סנטר קלאסי כמו פייבורס, אך נראה עוד יותר טוב לצד גבוה מומחה שלשות כמו ניקולו מלי, מה שאולי מעיד על סוג השחקן שכדאי לפליקנס לחפש בקיץ.
סימן השאלה המרכזי כרגע הוא הגופני. המשקל הדחוס שלו יוצר מעמסה גדולה על הגוף, האם הנתונים החריגים שלו יאפשרו לו להישאר בריא לאורך זמן? למזלו, הוא נמצא בתקופה בה הידע הרפואי רחב מאוד וקבוצות יודעות לבנות תוכניות מדויקות לשחקנים ספציפיים. יהיה חבל אם פוטנציאל כל כך חד פעמי יתבזבז בגלל פציעות. יש גם סימני שאלה הקשורים לאופי שלו. אין ספק שמדובר בשחקן עם אנרגיות גבוהות והתלהבות, אבל עוד לא ברור אם יש לו את המשמעת העצמית, יכולת ההתמדה והמוכנות לעבוד קשה ששחקנים גדולים באמת צריכים. אבל כל עוד הוא יישאר בריא, השאלות הללו יהיו רלוונטיות רק להבדל בין סופרסטאר לשחקן היסטורי.