עיתונאי: דני, זה זה קריירה שלך בנקודות, בריבאונדים, ב…—
אבדיה: לא, זה לא שיא בנקודות.
עיתונאי: ביורוליג.
אבדיה: קלעתי 11, לא? בעונה שעברה היה…
עיתונאי: זה מה שכתוב באתר של היורוליג.
אבדיה: זה מה שיש לי במוח, יש לי קומפיוטר…—
המציאות: דני, חלאס, זה שיא קריירה ביורוליג.
דני אבדיה ייבחר במקום גבוה בדראפט הקרוב, ומה שיעשה עד אז ביורוליג כנראה לא כל כך משנה. סמכו על האמריקאים שלא יסמכו על האירופים - אם הם סוף סוף מאמינים במישהו, הם גם יאמינו שהם יצליחו לתקן את מה שצריך. ועדיין, מנקודת המבט שלנו, הישראלים שלא רגילים לדבר כזה, לתחזית דראפט כזו, יש מן תחושת שייכות למסע הזה - אולי כדי להשוויץ 'ראיתי אותו מתרוצץ באולם באילת', 'החלפתי איתו מילה וסלפי במסדרון'. כך זה גם על הפרקט - ברור שזה גם בגלל שהוא צעיר, אבל אין מה לעשות, עבורינו שתי נקודות של אבדיה שוות כמו ארבע של אלייז'ה בריאנט ומשחק ניצחון מול חימקי זה כמו חצי גמר מערב. בכל זאת, אומרים לנו שהוא שווה לוטרי, אנשים שמבינים בזה, יענו הוא בין הטובים בעולם מאלה שטרם נכנסו לליגה הטובה בעולם, זה מחייב, אנחנו רוצים לראות את זה קורה לנגד עינינו, רוצים שהחומר יצדיק את ההייפ.
ובגלל זה רוב אוהדי מכבי תל אביב ורוב אוהדי הכדורסל הישראלי צופים באבדיה כאילו זה משחק של הבן שלהם. העיניים בעיקר עליו. במופע של טרומן, כדי לשכנע את טרומן שהוא בעולם אמיתי ולא מוקף בניצבים שרק מנסים לגרום לו להאמין שהוא בעולם אמיתי, הבמאי היה משנה את הגבולות והחוקים, מזיז אלמונים ברחוב, עוצר את התנועה כשצריך ואם ממש צריך אז גם שולט במזג האוויר. במופע של דני, כשהייקום מגלה שאבדיה - מה לעשות - פחות חשוב לספרופולוס מאשר ניצחונות ביורוליג (ובצדק מבחינת יאניס), הוא לוקח את המשחק הראשון מול חימקי כלקח ולקראת השני מעוות משנה את כל מה שצריך. וכך ווילבקין, כספי, דיברתולומיאו, וולטרס, בלאק וזוסמן - שביחד בילו 134 דקות על הפרקט במוסקבה וקלעו באותו זמן 56 נקודות - לא עמדו לרשותו של ספרופולוס. ואבדיה, הערת שוליים בהפסד ההוא, 10 דקות ואפס נקודות וריבאונד אחד, פתאום הופך לשחקן שאי אפשר בלעדיו. בכל זאת, העם צמא.
אז הנה, הפור נפל, את צ'אנס היורוליג האמיתי הראשון שלו הוא יקבל - לא כמה דקות פה ושם, לא כשמכבי מובילים ב-20 ולא כשהם בפיגור בלתי סגיר. לא בשבילו, בשביל מכבי.
וזה סוף סוף היה משחק שאבדיה נכנס אליו והרגיש - בלעדיי לא מנצחים - וצדק. הוא קלע את ארבע הנקודות האחרונות של מכבי במחצית הראשונה, כולל דאנק מהדהד, דאנק שהבהיר למי שישב קרוב אליו עד כמה עוצמתי הבחור הזה. זו היתה מהירות כמעט מצוירת, התרוממות וחדות מאוד מאוד נדירה במחוזותינו, אקספלוסיביות של מעבר לים. ועדיין, ספרופולוס בעיקר כעס עליו על משימות הגנתיות, ובאחת העצירות אף צווח עליו לעיני כל. מה עשה הילד? חמש שניות לאחר מכן זרק שלשה, והחטיא. לא הזיז לו.
במחצית זה היה נראה אבוד הרי ועם סיום ההפסקה הצהובים בראשות ה-MVP בריאנט סגרו את הפער לפני שהספקתם להגיד אנג'לו קלויארו. אבדיה המשיך לשרוט ולקפוץ ולמלא את הטורים, עוד ריבאונד, עוד אסיסט, עוד משיכת עבירה, עוד זריקה מהקו. הוא החטיא עוד שתי שלשות רק כדי להוכיח עד כמה הוא אמיד מנטלית: עם 0 מ-3 וחצי דקה אחרי ההחמצה האחרונה, את החשובה שעשתה 67:70 הוא קבר.
והפעם גם ספרופולוס הבין - אותו אני לא מוצא. הוא עשה את זה לפרק זמן קצר ברבע הרביעי רק כי, כך סיפר אחר כך, אבדיה כמעט הקיא מרוב מאמץ. והפעם גם אבדיה הבין - בכל פעם שרצה להגיע לסל, הגיע לסל. את האחוזים אפשר לשפר, את הגישה לא צריך, הכול כלול.
בחדר ההלבשה לאחר מכן אתה לא מאמין שהוא בן 19 וזה לא רק בגלל גודל הראש. הוא מדבר ואתה מדמיין לרגעים, פה ושם, את גרסת ה-NBA שיהפוך להיות. "זו פשוט צמרמורת", חלק, כמה כיף היה לו להיות על הפרקט ביורוליג כשהמשחק חשוב, להוביל קאמבק, לנצח. הוא סיים עם שיאי קריירה בנקודות (11), ריבאונדים (9) ודקות (26+) והקפיד לציין ש"יכול להיות שמחר יהיה לי משחק הרבה פחות טוב". "שמע, זה לא מושלם עדיין", אמר לי, "באתי בגישה שונה, נכון, אבל יש לו עוד הרבה לאן להשתפר".
זה היה משחק מוזר, בכל זאת, המופע של דני, זה לא הכי מציאותי שיש - גם לרוסים היו חסרים שחקני מפתח, ארון ג'קסון נראה חיוור כמו כדורגלן בלי מגני עצם, סנדי כהן השלישי נכנס כבר כחילוף שני (!) וברקע חדי העין יכולים היו לקלוט את אמארה סטודמאייר, שכל כך חושק בדקות משחק עד שבמהלך המשחק פידל על אופני הכושר עם כדור. ונכון, לא נראה שחימקי באמת רצתה לנצח, כי אם רצתה, אפשר להגדיר את הדקה האחרונה במשחק כמטומטמת ביותר ביורוליג העונה - שבד זרק בריק מקילומטר, מכבי יצאה להתקפה עם יותר מ-30 שניות על השעון ונשלחה לקו רק שתי שניות לסיום. אבל אתם מבינים שכל זה פחות מעניין אותנו: סוף סוף קיבלנו את המשחק של אבדיה.
orenjos@walla.co.il