בוידאו: טור דעה על ירדן שועה
יכול להיות, כמו במקרים קודמים של הודעות של בעלי קבוצה זו או אחרת על עזיבה, שאייל סגל עושה "תחזיקו אותי", שהוא הופך שולחן כדי שמישהו יתייחס, סופסוף, לטענות ולמיאוס שלו. לסגל, אחד הבעלים הערכיים בליגת העל, נמאס. הוא אוהד אמיתי של מכבי נתניה, וכשלקח אותה ב-2016 היה לו חזון לראות משהו אחר, מועדון סובלני על המגרש ומחוצה לו. ואז הוא התוודע למציאות של עולם הכדורגל - שלא משנה מה אתה עושה, תמיד תצטרך לכבות שריפות עם ההתאחדות, עם האוהדים ועם לא מעט גורמים שקשורים לענף.
ההודעה של סגל אינה הודעת עזיבה "קלאסית". הוא ישקיע במחלקת הנוער, יד ימינו ינהל את המועדון. זה לא בדיוק "אני הולך הביתה" ויש סבירות שהתמונה עוד תשתנה, ועדיין - להצהרה שלו יש משמעות עצומה מבחינת אוהדי מכבי נתניה. לא הרבה דברים טובים קורים למועדון שהולך לכיוון תקציב מינימום. הם עצמם חוו את זה כמה וכמה פעמים ב-25 השנים האחרונות.
בין כל הסעיפים שעליהם סגל הצביע, בולטת ההתייחסות לאוהדים. "אני תוהה ביני לבין עצמי, מה גורם ל'מובילי דעת הקהל' לזעוק באין ספור הזדמנויות על מר גורלנו? והכל מבלי להפיק לקחים מהזעקה הקודמת והלא ראויה שלא חזתה את הנולד", כתב סגל והמשיך, "כך, חבריי, לא ניתן לנהל מערכת, ובוודאי שלא מועדון כדורגל חפץ חיים ואהדה... מאז תחילת עונת 18/19 אנו עדים לפגיעות אישיות בצוות המקצועי והניהולי הבכיר, פגיעות שהפכו לחלק משפת היום יום וחוזרות על עצמן לאחר כל משחק בו התוצאה לא תואמת את הציפייה. ההגעה למשרדי המועדון והמחאות אשר הפכו אצלנו לפתרון קל (כי 'מה שלא הולך בטוב הולך ברע'), הן אלו שסודקות יותר ויותר את תחושת השליחות והמסירות האינסופית".
עד לפני כ-15 שנה התחושה הייתה שאי אפשר לחנך קהל. רכשת קבוצה - קיבלת בירושה את האוהדים, לטוב ולרע. מספר קבוצות שינו את התפישה הזאת. בהפועל חולון בכדורסל עשו חשבון נפש בעקבות החזיז במלחה, מכבי תל אביב ניקתה אורוות עם הגעתו של מיטש גולדהאר ובבית"ר ירושלים נכנסו אלי טביב ומשה חוגג בתופעת הגזענות, עד שמוגרה כמעט לחלוטין מהיציעים. החלק המיליטנטי בקהל של מכבי נתניה יצטרך להפנים שהקבוצה שלו היא לא ריאל מדריד, שאין ערובה להצלחה ברכש ושתהילת הסבנטיז והאייטיז לא תחזור בקרוב. אם הם לא ילמדו את זה, הם עלולים למצוא את עצמם בשנים הקרובות שוב בליגה הלאומית. אז הצעקות והירידה לחיי המאמנים כבר לא יעזרו.
לכל אורך העונה, בכל משחק של מכבי חיפה, המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא "בשנה שעברה זה היה נגמר אחרת". כל כך הרבה תקלות, שערים הזויים והפתעות חוו הירוקים בעונות האחרונות, עד שכל משחק בעונה הנוכחית היה מקור להשוואה והוכחה לבגרות של הקבוצה. נניח, ביום שני נגד בני יהודה. מה היה חסר כבר ל-2:2 תלוש מהמציאות כזה? ואז בא ניקיטה רוקאביציה וסגר את הברז במגרש לפני שירדן שועה פתח את הבקבוק בחדר ההלבשה. לשניים האלה נחזור מיד.
אתמול, בפעם הראשונה העונה, חוותה מכבי חיפה את "המשחק הזה שבשנה שעברה היה נגמר אחרת", הפסד שלא נוצר בחלל ריק. היא הייתה שאננה ועלתה בלי תחושת דחיפות. הדינמיקה במשחקים מסוג זה היא כזאת: אתה מגיע מתוך ידיעה שפערי הרמות יעשו מעצמם את העבודה. בדקה ה-20 אתה עדיין מניח שיהיה בסדר, בהפסקה אתה חושב שבמחצית השנייה תפרק אותם, הרי כל כך הרבה דברים טובים קרו השנה למכבי חיפה במחצית השנייה, כולל משחק הבית הקודם מול נס ציונה. ואז אתה מגיע לדקה ה-55 וה-60 וה-70, מבין שקל זה לא יהיה ונזכר להתעורר. אם סלליך מוריד קצת את הראש לכדור המושלם שהגביה נטע לביא אנחנו מדברים הבוקר על אופי של אלופים, אבל על מצב אמיתי אחד שמגיע רק בזמן הפציעות קשה לבנות.
עוד בוואלה!
הלאות של מכבי חיפה לא הייתה רק מחשבתית, היא הייתה גם פיזית, וכאן אנחנו חוזרים לשני הגיבורים, החיובי והשלילי, של יום שני. עד כה רוקאביציה, שחקן של 14 שערי ליגה, רשם העונה יותר מ-2,200 דקות בכל המסגרות כשיש עוד מינימום 15 משחקים בקופה (14 בליגה ולפחות אחד בגביע). בכל העונה שעברה הוא רשם כ-3,000 דקות, כמו בעונה שלפניה, וגם אלה מספרים גבוהים משמעותית מאלה שרשם לאורך הקריירה. עד כה רוקאביציה נטל חלק בכל משחקי הליגה, 21 במספר. הממוצע שלו עומד על 84 דקות. בחישוב שנתי מצטבר זה יוצא 3,000 דקות רק בליגה ועוד 600-700 דקות במפעלים האחרים. מישהו באמת מאמין שהוא יכול לעמוד בקצב הזה, במיוחד כשממש עכשיו מחכים למכבי חיפה עוד שני משחקים קשים בתוך שישה ימים?
אחרי שראינו כמה חסרונו של דולב חזיזה קריטי למכבי חיפה, מרקו בלבול יצטרך למצוא פתרון גם לבעיית העומס של רוקאביציה. האפשרות היחידה שיש לו כרגע על הספסל היא שועה שחוזר לאימונים. למדנו כבר שצריך להתייחס במשנה זהירות לכל הערכה לגבי בלבול ושועה. האפיזודה שהסתיימה עכשיו בין הצדדים לא מבשרת על שינוי כיוון, אבל ייתכן שביום חמישי, עם סיום חלון ההעברות, תמונת המצב תשתנה.
בסיטואציה הנוכחית שועה מרגיש בנוח יחסית, כמו כל אדם מחוזר. הוא לא יעבור לאף קבוצה בחורף הזה, אבל מייצר הרבה מאוד עניין בקרב מאמנים אחרים. מאמן בליגה אמר לי לפני מספר שבועות: "אין מספיק ישראלים טובים. כשיש אחד כזה אתה קופץ עליו". הוא לא התכוון בשעתו ספציפית לשועה, אך די באזכור השם של החלוץ כדי להקפיץ כמעט את כל הבעלים והמאמנים ולגרום להם לפנטז על צירופו, למרות הבהרותיה העיקשות של מכבי חיפה (האחרונה יצאה היום).
כשיירד ההייפ, השם של שועה כבר לא יוזכר כמועמד ולכו תדעו מה יהיה בגזרה שלו עד הקיץ, אבל בכל מקרה יש בעיה עם הקו הזה. המחשבה ש"מה שלא עבד בחיפה יעבוד אצלנו" היא כשלעצמה דלק להתנהגות שלו. אולי דווקא העובדה שהוא נשאר בחיפה תשחק לטובתה ולטובת אלה שלא קלטו אותו. לפעמים המהלכים שלא יוצאים לפועל מתבררים כמוצלחים ביותר.
כולם מדברים על הסיומת המצוינת של עומר פדידה, אבל הבישול המבריק שייך לאמאדו סוקונה. החלוץ הצרפתי הגיע להפועל כפר סבא רק שלושה ימים לפני המשחק בחיפה נכנס כמחליף והיה אחראי לאחד הבישולים של העונה. הכוונה של כפר סבא בדקה האחרונה של המשחק הייתה לבעוט את הכדור כמה שיותר רחוק ולהתפלל שהשופט ישרוק כבר לסיום. סוקונה השתלט על הכדור, בסבסוב מרשים עבר את נטע לביא והשחיל כדור גדול לרחבה.
סוקונה הרשית 13 פעמים בשנה שעברה והעונה כבש 9 שערים לפני שעבר מהפועל פתח תקווה. אין ערובה לכך שמי שמצליח בלאומית יעשה את זה גם בליגת העל, אבל אתמול הגנת מכבי חיפה קיבלה שיעור ראשון וכואב ליכולות שלו. הבעיה שלו, מעידים בפתח תקווה, היא בעיקר ברצון שלו להראות מה הוא יודע, בדומה לזרים אחרים כמו פלומן וספירובסקי. שווה לעקוב אחריו ולראות האם ההברקה הזאת הייתה חד פעמית, או שהפועל כפר סבא עשתה את אחד המהלכים המנצחים של ינואר.