פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המלך שהופך מקצוענים לתיכוניסטים

      צילום: GettyImages

      דריק הנרי רשם את קריירת בתי הספר הטובה ביותר בפוטבול והעונה גורם לכוכבי ה-NFL להיראות כמו ילדים. אחרי שדרס לבדו את ניו אינגלנד ואת בולטימור, רק קנזס סיטי מפרידה בינו לבין הסופרבול. וכמו בתיכון, לעצור את הרץ הענק של טנסי זה לא רק קשה, זה כואב

      דריק הנרי שוקל כ-15 קילו יותר מהרץ הממוצע ב-NFL וגבוה ממנו ב-11 סנטימטר. עם 112 קילוגרם על 1.91 סנטימטר המסגרת שלו כל כך מוגזמת, כל כך בלתי טבעית לתפקיד הזה, שמאמנים רבים סברו שהוא לא יוכל לקבל את הג'וב הזה במקצוענים. הוא נראה כמו שחקן הגנה, הם אמרו. הוא נבחר רק בסיבוב השני בדראפט, ושתבינו, זה בן אדם שלקח את הפרס האינדיווידואלי הכי גדול בקולג'ים, ההייזמן, ואת הפרס הקבוצתי הכי גדול בקולג'ים, אליפות; זה בן אדם שרשם את קריירת התיכונים הכי טובה אי פעם. כן, עד כדי כך.

      הרגעים הגדולים של הנרי בתיכון

      כל כוכב ב-NFL היה כוכב גדול יותר בתיכון, נכתב בצדק בכתבה על הראנינג בק של טנסי בוול סטריט ג'ורנל, אבל הנרי היה סטייה עצבנית מהתקן. בתיכון יולי, פלורידה, הוא רץ ל-12,124 יארד בארבע שנים, ובכך ריסק שיא אמריקאי זקן יותר מ-50 שנים. בעונת הסניור ספר 4,261 יארדים על הקרקע, מספר נהדר גם אם משיגים אותו בארבע עונות. כבר אז היה נראה כמו אופטימוס פריים עם שיער ארוך, וכשהמאמן שלו ניסה לקבוע משחקים מול תיכונים יריבים, הוא קיבל תירוצים. "זה היה כאילו ניסינו לשווק להם סרטן", סיפר. כשמאמן יריב אחד הסכים לאתגר, התכונן רבות, חשב שיש לו פתרון, הנרי רץ על בית הספר שלו במשך יום שלם בדרך ל-485 יארד ב-57 נשיאות וניצחון. "תמיד אמרתי שפוטבול זה ענף בו איש אחד לא יכול לנצח אותך לבד", קונן המפסיד. "טעיתי".

      הנרי היה כל כך גדול, תרתי משמע, שבית הספר שלו זנח לחלוטין את התקפת המסירה. היו משחקים בהם הקוורטרבק מסר רק פעמיים, בשני משחקים הנרי רץ למרחק רב יותר מאשר כל המסירות בעונה שלמה, וכשרצה, ומסר פעם אחת בעצמו, זה היה לטאצ'דאון. היי, כך עשה נגד בולטימור.

      כשצריך, הוא גם יודע למסור

      זו היתה ה-סנסציה. טנסי טייטנס של דריק הנרי, שדורגה ברוב הדירוגים כקבוצה מספר 12 מתוך 12 קבוצות פלייאוף, רחוקה משחק אחד מהסופרבול אחרי שניצחה בחוץ גם את הקוורטרבק הכי גדול בכל הזמנים טום בריידי ושושלת ניו אינגלנד וגם את הקוורטרבק של העתיד למאר ג'קסון והקבוצה הכי מרשימה בעונה הסדירה בולטימור. עכשיו הלו"ז מזמן לטייטנס משחק חוץ בארוהד של קנזס סיטי צ'יפס והקוורטרבק הכי טוב בליגה פטריק מהומס. לא במקרה הכוכבים המוזכרים מגיעים מאותה הפוזיציה. ה-NFL יותר מתמיד היא ליגה של מסירה, הקוורטרבקים הם האלוהים, הרצים הפכו לסחורה זולה ושולית. לפי וושינגטון פוסט, ב-20 השנים האחרונות מהלכי המסירה עלו מ-32.3 למשחק ל-35.1, וזה כמובן בא על חשבון מהלכי הריצה, שדעכו ל-28.3 במשחק כיום. בנוסף, עידן הרץ הדומיננטי כמעט נעלם לחלוטין, קבוצות מפחדות מפציעות ולכן שמות את הביצים בכמה סלים של כמה רצים. לראיה - הרץ האחרון שזכה ב-MVP של הסופרבול היה טרל דייויס. זה היה ב-1998. אנחנו ב-2020.

      לקוורטרבק של טנסי קוראים ריאן טנהיל, וזו השורה היחידה שנכתוב עליו. כי הסיפור של טנסי, בניגוד לכל הקבוצות שעלו לפלייאוף, בניגוד לשלוש הקבוצות האחרות ששרדו - הוא לא קוורטרבק. הוא ראנינג בק. ומה שהנרי עושה במשחקים האחרונים הוא היסטורי - הבחור הגדול מפלורידה השיג מעל ל-180 יארד בשלושה משחקים עוקבים, אף אחד בתולדות המשחק לא עשה את זה קודם, ועוד באילו משחקים: באחרון של העונה הסדירה צבר 211 על יוסטון ובכך הפך למלך הרצים העונה - הכי הרבה יארדים והכי הרבה טאצ'דאונים; בניו אינגלנד 182 יארד, בבולטימור 195. בכל שלושת המשחקים נשא את הכדור יותר מ-30 פעמים, מספרים של פעם. זה בדיוק הנרי - משהו מפעם, התקפה ישנה נגד הגנות חדשות, טנק נגד אנטי וירוס.

      והקטע המדהים ביותר - ה-NFL מבוססת על כך שאם ממש תרצה לעצור אספקט אחד, אתה תוכל לעשות את זה. כלומר, אם היריבה של טנסי יודעת שהנרי ירוץ, היא תייצר פקק במרכז המגרש, שמונה שחקני הגנה יחכו רק לזה. במצב מציאותי, מאמני הטייטנס ינצלו את המצב וינסו למסור. לא עם הנרי.

      8 שחקני הגנה? בבקשה...

      איך אמר העיתונאי פיטר קינג, מלך על מלך, "לא הרבה שחקנים בפוטבול, לא משנה העמדה, יכולים להיות בלתי עצירים כשאתה יודע בדיוק מה מגיע". הנרי מוכיח את ההפך: מול בולטימור חיכו לו שמונה שחקני הגנה באמצע, לעתים אפילו תשעה, ב-63% מהמהלכים. הנרי שהיה רגיל ל-37% של מהלכים כאלו מולו בעונה הסדירה, בלע את ההגנה הסגולה בלי מאמץ. זה גם הפוך - בעוד כל קבוצות הליגה מוסרות יותר מאשר רצות כשהן בפיגור, ככה זה, טנסי רצה יותר מאשר מוסרת גם כשהיא בפיגור. הנרי פשוט הופך לסטטיסטיקה את הצורה.

      ג'קסונוויל לא בחרה אותו בדראפט? הנה התשובה:

      המהירות שלו בלתי הגיונית לממדיו, אבל לפני המהירות הוא צריך לשבור תיקול יריב, והנרי באמת שובר. זה לא רק 4.3 יארד ממוצעים שהוא משיג אחרי מגע (לעומת 2.9 של שאר רצי הליגה); אנשים ששיחקו מולו בתיכון סיפרו שלתקל אותו זה כמו לתקל משאית ענק, קיר לבנים, עץ גדול. טיראן מאתיאו, שחקן ההגנה של היריבה הבאה של הנרי, קנזס סיטי, סיפר ל-CBS שכשתיקל את המפלצת בעונה הסדירה חשב שהלסת נשברה. "זה כמו לפגוע בסלע", אמר. לא סתם יש כאן השוואה בין מקצוען עכשווי לתיכוניסטים מהעבר. תראו את המהלך של הנרי מול בולטימור, מול אחד משחקני ההגנה הטובים במשחק, ארל תומאס. זה מה שעושה הנרי טוב יותר מכולם - הוא רץ כל כך טוב, כל כך מהר, כל כך חזק, שהוא מחזיר כוכבים בזמן. הם פוגשים אותו מקצוענים ובמגע עמו הופכים לתיכוניסטים. יחי המלך.

      orenjos@walla.co.il