לשים עו"ד בהרכב: השאלות והתשובות העולות מפסק הדין בעניין רפי דהן

בווידאו: רפי דהן אחרי הפציעה

ביום שני קיבל בית המשפט את התביעה של רפי דהן נגד מכבי חיפה ושחקנה לשעבר רובן ראיוס, וחייב את הקבוצה לשלם פיצוי בגובה של 4 מיליון שקלים. פסק הדין שמשרטט את הקו שבין תיקול לגיטימי לבין עבירת תקיפה אינו רלוונטי רק לשחקנים מקצועיים, אלא צריך לשמש תמרור אזהרה גם לשחקנים חובבים ועשוי להוביל לכך שגם משחקים בשכונה יסתיימו בתביעה לתשלום פיצויים. עו"ד אסף ורשה - יו"ר ועדת נזיקין בלשכת עורכי הדין, ועו"ד שחף היימן, שותף במשרדו , ומומחה בדיני ביטוח ונזיקין, מסבירים כיצד משנה פסק הדין את המציאות המשפטית על מגרשי הכדורגל.

היכן עובר קו הגבול בין תיקול סביר שנחשב חלק ממשחק כדורגל לבין תיקול שיהווה עילה לתשלום פיצויים לנפגע?

על מנת להבין זאת, יש תחילה לצלול לתוך שני היבטים מהותיים בעולם הנזיקין. הראשון - הסתכנות מרצון, שפירושה: שחקן שנכנס לזירת משחק שכרוך במגע גופני חושף את עצמו מבחירה לאפשרות שיפגע בגופו. המגרש רחוק מלהיות זירה סטרילית, אלא מרחב בו קיימות דחיפות, היתקלויות, בעיטות ובכלל זה גם תיקולים, חלקם חריפים. כפועל יוצא, פגיעות גוף של שחקנים, לרוב ברגליהם, מהוות מחזה שכיח ומוגדרות על פי רוב כסיכון אותו נטל השחקן מרצונו הטוב והחופשי. במצב כזה, לא תעמוד לרשותו האפשרות לקבל פיצוי כספי.

מנגד, עצם המשחק וטבעו האלים, אינו מהווה הכשר לתפיסה כי הכול מותר ושהחוק שאוסר על תקיפה נחסם בקווי המגרש. המעמד אינו אירוע חברתי מנומס, אך מנגד אינו זירה לחיסול חשבונות או כר לפריקת תסכול וכעס של שחקן על יריבו, שמתיר פעולת נקם אלימה. לכאורה, קיימת סתירה בין הדברים אולם בית המשפט מכניס לתוך המשוואה משתנה נוסף - הסבירות. כלומר, האם הסיכון שנגרם על ידי השחקן הפוגע היה סביר וטבעי באותן נסיבות, והאם ניתן לראות את השחקן שנפגע כמי שהסכים לאותו סיכון. במילים אחרות - תיקול חריף שברור כי יסתיים בפגיעה חמורה בשחקן, אינו מהווה מהלך סביר. אולם לא די בעוצמת התיקול ולא ניתן לנתקה מהמיקום בו התרחשה. בפסק הדין קובעת השופטת כי פגיעה בשחקן יריב בנסיבות בהן לא יכול היה לסכן את השער, כל שכן שאינו בהתקפה מתפרצת, מהווה תיקול עוצמתי, חריג ובלתי סביר.

האם זו הפעם הראשונה בה מוגשת תביעה כזו בישראל?

לא. בשנת 2010 הגיש נסים אגבארייה תביעה כנגד גדי ברומר ומכבי תל אביב, בטענה כי הוא נפגע במהלך המשחק בשעה שנכנס לרחבת הקבוצה. ברומר, לטענתו, חסם אותו "בניגוד לכללי המשחק ושלא כדין", גלש לעברו במקום לעבר הכדור ופגע בבִרְכּוֹ הימנית. אלא שבניגוד לתביעה של דהן, לא הוצגה קלטת שתומכת בגרסתו, אלא רק סיקור עיתונאי של המשחק. לפיכך, הוא התקשה להרים את חובת ההוכחה שנדרשת בהגשת תביעת נזיקין. לצד זאת, נכתב בפסק הדין כי הפציעה אירעה כתוצאה מהפעילות הרגילה והספורטיבית של המשחק ובמסגרת הסיכונים המוכרים והמקובלים שלו.

אולם אף אם השחקן פעל במכוון בשביל לפגוע ביריבו, עדיין - סביר להניח כי אינו מעוניין לגרום לו לנכות תמידית. אין לכך משקל בקביעת האחריות וגובה הפיצויים?

לא צריך להיות פרופ' לאורתופדיה בשביל להבין שפגיעה כפי שאירעה, עשויה במידה גבוהה של הסתברות להביא לנכות צמיתה. ברגע ששחקן רץ באמוק לעבר יריבו, מתוך מטרה לפגוע בו ובעוצמה כזו, עליו לצאת מנקודת הנחה כי התוצאות עלולות להיות הרות אסון. או במילים אחרות, שחקן אינו יכול להיות אדיש להשלכות של התנהלותו.

האם פסק הדין רלוונטי גם למקרים בהם מדובר על משחק שכונתי?

באופן עקרוני כן. אומנם פסק הדין עוסק בפציעה בנסיבות של שחקנים מקצועיים, אך ניתן להקיש ממנו על חובת האחריות שמוטלת על משחק כדורגל באשר הוא. כלומר, גם שחקן חובבן צריך לדעת כי תיקול חריף שברור כי יסתיים בפציעה של חברו, עלול להוביל לחיובו בתשלום פיצויים. לצורך כך עליו יהיה לספק ראיות חותכות לכך. במקרה של דהן, המשחק צולם וניתן היה לבחון באופן מדוקדק את הנסיבות ואופי הפגיעה. מבלי שהתובעים היו מציגים ראיות כאלו, יותר מסביר להניח כי בית המשפט לא היה פוסק את שפסק, כל שכן כאשר בית המשפט התבסס על עדות השופט במגרש. הפסיקה קובעת כי נפגע שמעוניין לקבל פיצוי צריך להרים את נטל ההסתברות ולהוכיח ברמה שגבוהה מ 51% כי הנתבע הפר את חובת האחריות וגרם לנזק.

השחקן הוא שבחר לתקל באופן חריף במיוחד את עמיתו. מדוע שהקבוצה תשלם את המחיר הכספי במקומו?

גם במשפט הישראלי, קיים מושג בשם ' אחריות שילוחית' על פיו מעסיק חב על מעשה שעשה עובד שלו "אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו". בעבר לא ניתן היה להטיל אחריות כזו על מעביד בגין עוולת התקיפה, אלא אם הפעולה הותרה או אושררה על ידי המעביד, אך תיקון של החוק שנכנס לתוקף בשנת 2006 קובע כי קיימת אחריות שילוחית של מעביד גם לעוולה זו. על מנת שקבוצת כדורגל תשלם פיצויים בגין מעשה שהוגדר כתקיפה, צריכים להתקיים שלושה דברים: הראשון שהעובד ביצע עוולה; השני, בין השניים קיימים יחסי עובד - מעביד; השלישי, הפעולה בוצעה תוך כדי עבודתו. ניתן לתהות ובצדק שתיקול חריף ואלים נעשה על ידי השחקן עצמו, לצורך מטרותיו שלו ולא עבור מעסיקתו. אולם בית המשפט קבע כי די בכך שזה נעשה תוך כדי ביצוע התפקיד שלו, על מנת להדוף טענה כזו.

אולם במקביל לביצוע השליחות, תיקול חריף כזה, מייצר בעיקר סיפוק אישי. אין לזה משקל בקביעת האחריות של הקבוצה?

היה והתקיפה התרחשה מחוץ לגבולות המגרש, נניח בקרבת חדר ההלבשה, ניתן היה לייחס לטיעון הזה משקל רב. בנסיבות של אירוע שהתרחש על המגרש, ברור כי השחקן מבקש להשיג בכך גם יתרון לקבוצה. מכאן, שהמטרה הדומיננטית שעמדה בבסיס קבלת ההחלטה הייתה קשורה בשליחות שהטיל עליו מעבידו.

מגרש שכונתי כולל לא פעם גומות ומכשולים שונים. מה הדין במקרה בו של פציעה בנסיבות כאלו? האם לשחקן קיימת עילת תביעה כנגד גורם כלשהו?

אמנם מגרש אינו מהווה שטח סטרילי, מכל היבט שהוא, אולם מצופה מבעליו או מהאחראי עליו שיתחזק אותו כראוי. כך, למשל בשנת 2013 חברת "אורבוטק" ארגנה לעובדיה אירוע של "תרומה לקהילה" - משחק כדורגל בינם לבין נערי כפר נעמ"ת. אחד העובדים מעד ונפצע. בית משפט השלום בתל אביב פסק לו פיצויים וחילק את האחריות בין כפר הנוער לבין המעסיקה. על מנת שתיסלל הדרך לקבלת פיצויים בנסיבות של משחק שכונתי, צריך גם להוכיח כי הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו, בכל הנוגע לתחזוקת המגרש. לא כל חריץ במגרש, או ליקוי בדשא מהווה עילה לתביעה. בית המשפט יבחן את אופי המפגע, את מידת הסבירות שלו וכמובן את הקשר הסיבתי בינו ובין הפציעה.

במקרה נוסף שארע, בית משפט השלום בעכו קיבל את תביעתו של צעיר בן 30 שנפגע במהלך משחק כדורגל בשנת 2013 והורה למועצה המקומית אבו סנאן שבצפון הארץ - האחראית על מגרש הכדורגל - לשלם לו פיצויים בסך של 104,400 שקל. התובע סיפר כי הפציעה התרחשה במגרש קט-רגל שליד בית ספר יסודי השייך למועצה, שם שיחק עם חבריו והחליק כתוצאה מלכלוך והרבה אבנים קטנות שהיו על המגרש. בפסק הדין נקבע כי קיומו של לכלוך מחליק (כדבר שבשגרה) יוצר סיכון בלתי סביר כלפי השחקנים במגרש, שיש בו כדי לחייב את המועצה לנקוט אמצעים סבירים למניעתו, וזאת לנוכח הסיכונים להתרחשות תאונה הטמונים בהשארתו על רצפת המגרש.

מה הסיכויים כי ערעור שיוגש יתקבל ויהפוך את החלטת בית המשפט?

יש לחלק את התשובה לשניים: בכל הנוגע לממד העובדתי, אין חולק כי הפגיעה נעשתה בכוונת זדון, וערכאת ערעור תתקשה להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי. מנגד, בכל הנוגע לפרשנות המשפטית, כאן מדובר על אימוץ גישה, אחת מיני רבות שהוצגה בפסק הדין, עליה ניתן לחלוק ולשכנע את שופטי העליון לאמץ גישה אחרת. בו בעת, החלטה שיפוטית של בית משפט עליון , יוצרת הלכה מחייבת שיכולה 'לסנדל' את הקבוצות לעתיד. מדובר על סיכון אותו יידרשו התובעים לקחת בחשבון במסגרת בחינת הנושא.

מתי בפועל דהן וביטוח לאומי באמת יראו את הכסף

על פי פסק הדין, הסכומים שנפסקו ישולמו ולא יאוחר משלושים ימים ממועד פסק הדין, אלא אם תוגש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וערעור. לצד הדברים, יש לציין כי את מרב הסכום הנפסק יקבל ביטוח לאומי ואילו דהן יקבל בהמשך רק 25% , קרי 1,016,802 שקלים.

עו"ד אסף ורשה הוא יו"ר משותף של פורום נזיקין בלשכת עורכי הדין. עו"ד שחף היימן הוא שותף במשרדו