"קשה לי להגיד שהופתעתי. ציפיתי שזה יקרה, ולא נפגעתי. זה נורמלי, וזה קורה גם בטורקיה וביוון", אומר מאמן הפועל חולון, סטפנוס דדאס, בהתייחסו להתארגנות של מאמנים ישראלים נגדו. "המאמנים המקומיים רוצים לשמור על העבודה שלהם, ואני מכבד את זה. אני לא ז'ליקו אוברדוביץ', ואני צריך להוכיח את עצמי ולעשות עבודה טובה כדי לשרוד".
- ובכל זאת, על פי הקריטריונים שקבע ארגון המאמנים, היית צריך לשמש מאמן ראשי במשך חמש שנים בליגה בכירה, ועדיין לא עשית זאת.
"נכון שאני צעיר יחסית למאמן, אבל הייתי כבר כעוזר וכמאמן במעמדים שאחרים רואים בטלוויזיה והיו רוצים להגיע אליהם. הגעתי לפלייאוף בטורקיה כמאמן, הייתי ביורובאסקט ובגביע העולם כעוזר, עבדתי ברוסיה ובסלובניה, אימנתי שחקנים מצוינים, יש לי רישיון של פיב"א. אם אתה רוצה להגיד משהו על מישהו, אתה צריך לעקוב אחרי כל הקריירה שלו. בכל קבוצה שהייתי בה, נשארתי לפחות שנתיים או שלוש שנים, אז אולי גם זה אומר עליי משהו".
הערב (רביעי, 21:00, ספורט 5) יערוך דדאס את הופעת הבכורה הביתית שלו בהיכל הטוטו, כשחולון תארח את הפועל אילת, ויקווה גם להשיג את ניצחונו הראשון, אחרי ההפסד המינימלי להפועל ירושלים בשבת. אבל את הכדורסל הישראלי הוא מכיר היטב. "כילד שגדל ליד סלוניקי, אני זוכר את עצמי צופה באדיקות במשחקים בין אריס סלוניקי למכבי תל אביב. אריס הייתה בשבילנו כמו נבחרת יוון, ומאוד אהבתי את דורון ג'מצ'י", הוא מספר בראיון לוואלה! ספורט.
לא רק זיכרונות ילדות מציפים את המאמן היווני מאז נחת בארץ. בעבר הוא שימש עוזרו של דיוויד בלאט באריס, ואחר כך עבד גם תחת שרון דרוקר (כמאמן) ומתן חרוש (כעוזר ראשון) באותו מועדון. כעת הוא מחליף את דרוקר, והופך לבוס של חרוש. "עוד לא דיברתי עם שרון, ואנסה ליצור איתו קשר ולהיפגש כשהדברים קצת ישקעו. שמרנו על קשר לאורך השנים, ורק בקיץ האחרון דיברנו על סולימאן בריימו ואלייז'ה בריאנט, ששיחקו אצלו בהפועל אילת ורציתי להביא אליי לבחצ'שהיר. היו לי המון שיחות עם מתן על כדורסל כשעבדנו יחד, ואני אוהב את זה שאנחנו רואים את המשחק בצורה שונה. זה טוב שמאמן ועוזר אינם אותו דבר".
אלא שיש מאמן אחד בישראל שהקשר בינו לבין דדאס הוא הרבה יותר מאקראי, וזהו בן ארצו יאניס ספרופולוס. "הוא יותר ממנטור בשבילי, הוא האדם שבזכותו אני מאמן. כשהייתי בן 19 התחלתי לחפש את דרכי בעולם האימון, ופגשתי אותו. הוא היה אז עוזר המאמן של באנה פרלביץ' בפאוק סלוניקי, למרות שבפועל הוא שימש כמאמן הראשי, וקיוויתי שהוא יכוון אותי לאחת מקבוצות הנוער. אחרי שישבנו ושוחחנו, הוא הפתיע אותי והציע לי להצטרף לצוות של הקבוצה הבוגרת בפאוק. נשארתי לעבוד איתו במשך שלוש שנים, עד שעזב ב-2004.
"יאניס לימד אותי סקאוטינג, וידאו ועוד הרבה דברים, אבל הוא בעיקר שם את הדגש על משמעת ועל ההתנהגות, גם של מאמן וגם של השחקנים. אני באתי בהתלהבות על פיק אנד רול ועל כל מיני טקטיקות, ולמדתי ממנו שאלה הדברים הפחות חשובים למאמן שרוצה לשרוד ואחר כך גם להצליח. הוא שינה את כל החשיבה שלי".
- בעוד עשרה ימים תאמן מולו לראשונה, כשתפגשו את מכבי תל אביב. כמה זה יהיה לך מוזר?
"האמת היא שהייתי כבר אמור לאמן נגד יאניס כשהוא עוד היה באולימפיאקוס והיינו בטורניר הכנה באיסטנבול, אבל הוא הפסיד בחצי הגמר ואני ניצחתי במשחק המקביל עם גזיאנטפ. שמע, בסופו של דבר, הכדורסל הוא כמו כפר, וכולם משחקים נגד כולם. כשהייתי עוזר מאמן נבחרת סלובניה, הייתי במשחק רשמי נגד נבחרת יוון, אז מה כבר יכול להיות יותר מוזר מזה?".
עוד בוואלה!
כיום דדאס (37) הוא כבר אב לשלושה, ובניגוד לימים שבהם עבד ברוסיה ובטורקיה, הפעם משפחתו נשארה ביוון. "אני כל היום באולם, זה מאפשר לי להתרכז רק בעבודה, וכרגע אני צריך את זה. הם יבואו לבקר אותי מדי פעם", הוא מתנחם. בעוד כחודשיים יזכה לביקור נוסף מאחיו, יורגוס, המשמש כיום עוזר מאמן אולימפיאקוס.
"כשאתה בא לקבוצה באמצע העונה, יש עליך פחות לחץ, אבל הסיכויים שלך להצליח פחותים, כך שיש לזה יתרונות וחסרונות", מסביר היווני את הרציונל מאחורי הגעתו לחולון. "אתה בא עם דף חלק, יכול לשנות הרגלים רעים, ונותן צ'אנס מחודש לשחקנים שאיכזבו. ישבתי ביציע בתבוסה למכבי חיפה, והבחנתי שיש חוסר ביטחון בקבוצה ואכזבה בקרב ההנהלה והאוהדים. לפני הכל, אני צריך להחדיר בהם אמונה שאנחנו עוד יכולים לעשות העונה דברים יפים. אהבתי את מה שראיתי בהפסד לירושלים, בעיקר בפן הפסיכולוגי".
- יש לך מטרה מוגדרת לעונה הזאת?
"בטווח הקצר אני רוצה להעלות את הביטחון של כל המערכת ולהתחיל לצבור ניצחונות, ובטווח הארוך לעשות קצת רעש חיובי סביב הקבוצה. אני יודע שאין לנו סיכוי גבוה לעבור שלב באירופה, אבל אנחנו נילחם, ואני מקווה שנעשה ריצה יפה בליגה כדי להגיע במקום טוב לפלייאוף".
- למחרת משחק הבכורה שלך, הודעתם על החתמתו של ג'ו אלכסנדר. יחד איתו ועם ריצ'רד האוול, טי ג'יי קליין ואנחל דלגאדו, אתה לא חושש מפקק תנועה בקו הקדמי?
"ההנהלה רצתה לעזור לי, ובגלל שיש לנו מקום רק לזר אחד נוסף במכסה העונתית, היא קודם כל הביאה לי שחקן ישראלי. ג'ו בדיוק התפנה, הוא מכיר את המועדון, האוהדים אוהבים אותו, ובהחתמה שלו יש גם מסר חשוב שאנחנו כאן ולא מוותרים על העונה. אני לא חושב כרגע על חיזוק נוסף, וברור שזה יושב איפשהו בראש, אבל לפני הכל אנחנו צריכים לשפר את מצב הקבוצה ולייצב אותו".
- אבל מעבר להיגיון בעיבוי הסגל הישראלי, איפה מסתתר ההיגיון המקצועי?
"לכל הקבוצות בליגה, למעט מכבי וירושלים, יש פחות או יותר גארדים באותו סגנון ובאותה רמה, ובערך שלושה גבוהים. אז אם אנחנו רוצים שיהיה לנו יתרון על הקבוצות ה'ממוצעות', אנחנו זקוקים לעומק בקו הקדמי".
- איזה כדורסל נראה מחולון תחתיך?
"אני רוצה שנשחק כדורסל פשוט וחכם, שננצל את היתרונות שלנו ונתקוף את השחקנים הנכונים בהגנה. לדוגמה, ג'ייקובן בראון הוא שחקן מצוין, אבל ידענו שהוא לא שומר גדול והצלחנו לייצר לא מעט נקודות עליו. אני אוהב לשחק סמול בול, אבל אעלה גם הרכבים של שלושה גבוהים. אני רוצה ששחקני הפנים שלי יידעו לשחק בצורה רגועה עם הכדור, יוציאו כדורים החוצה, יקלעו בעצמם מבחוץ, וכך ייצרו ריווח נכון וגם יקלו על הגארדים".
- לא חששת להיכנס למועדון שנמצא העונה בסחרור, עם חילופים סיטונאיים של שחקנים ומאמנים?
"לקחתי סיכון, כי אני מאמין בעצמי. כשדיברנו על משך החוזה, לא רציתי שתהיה אפילו אופציה לעונה הבאה, בגלל משפט שדיוויד בלאט אמר לי פעם: החוזים באים בעקבות ההצלחה, ולא להפך. אם אעשה עבודה טובה, ירצו להשאיר אותי. ואם לא, אני לא רוצה להישאר רק בגלל שמחויבים לי מבחינה משפטית. אתה רואה את זה אצל יאניס במכבי: אחרי ההצלחה שהביא, הוא לא היה צריך לבקש שישאירו אותו. המועדון בא והאריך לו את החוזה בשלוש שנים".
- וברמה האישית, אתה שואף לחזור בהמשך לאחת הקבוצות המובילות ביוון?
"צריך להיות ריאלי: ככל שאתה מתרחק מהמדינה שלך, אתה מתקרב לתפקידים. אם הייתי הולך לאריס או לפריסטרי, ובאיזשהו שלב הייתי צובר כמה הפסדים, זה לא היה נגמר טוב. כשאתה מאמן בחו"ל, מסתכלים עליך בצורה אחרת, ובוחנים אותך בטווח הארוך יותר".
- הערב תפגוש לראשונה מקרוב את הקהל הדעתני של חולון.
"ראיתי אותם במעלה היציע בירושלים, ושמחתי לשמוע אותם כשהיה לנו מומנטום והם שרו. חולון בישראל היא כמו א.א.ק אתונה ביוון: מועדון שקיים הרבה שנים, עם מסורת וקהל, שמרכז אליו לא מעט עניין. אני מבטיח לאוהדים שאנחנו נילחם על כל כדור, אבל אנחנו צריכים אותם איתנו. הם הבעלים האמיתיים של הקבוצה. שחקנים ומאמנים באים והולכים, ורק הם נשארים".
