באם על קולי

את הכותרת הראשונה כשחקן NBA קיבל באם אדבאיו לא בזכות יכולותיו על הפרקט, אלא בזכות טעמו המוזיקלי. עם חזות שרירית ומאיימת כמו שלו, הפלייליסט המובן מאליו אמור היה לכלול הרבה היפ-הופ. אבל את ריטואל האוזניות שלו לפני משחקים הוא לא החליף מאז שהיה תיכוניסט.

"אני שומע שיר אחד של וויטני יוסטון, I Will Always Love You, ואז עולה למגרש בטירוף. זה עושה לי את זה", סיפר ב-2017 בתור רוקי פוחז, באמירה שאפשר רק לדמיין אילו משימות גררה בחדר ההלבשה.

בקיץ 2019 קיבל השיר האהוב על אדבאיו משמעות סמלית. כמו שדולי פרטון הצהירה אמונים בפני אהובה האנונימי, כך גם מיאמי נשארה נאמנה לבאם. היא פינתה מהדרך את חסן וויטסייד שדרך לו על האצבעות, והפקידה בידיו את המפתחות בעמדת הסנטר; הורידה מסדר היום טרייד אפשרי על כוכב על מוכח כמו ראסל ווסטברוק רק כי אוקלהומה סיטי העזה לדרוש אותו בתמורה; ולסיום דחתה כל אפשרות לטרייד על כריס פול - עוד סופרסטאר עם קבלות - כל עוד באם חלק מהעסקה.

I Will Always Love You, גרסת הבמאי.

זו לא פריבילגיה ששמורה לכל אחד, לא במציאות התזזיתית של ה-NBA, לא בהיסטוריה הפעילה של מיאמי. זמן קצר לפני כן ג'וש ריצ'רדסון, החבר הכי קרוב בקבוצה, הרגיש את הצד האחר של הליגה כשנשלח בהפתעה גמורה לפילדלפיה. באם כבר התחיל לספור את השעות.

"לא הייתי מתוח, אבל הייתי במצב של חוסר ודאות. אתה לא יודע מה הולך לקרות", סיפר ל"אתלטיק" לפני תחילת העונה. "בכל פעם שצצה התראה ברשתות החברתיות, הייתי מתחיל להזיע. הייתי אומר לעצמי, 'הנה, היום הזה הגיע. הם הולכים לשלוח אותי למקום אחר'. ברצינות, זו תחושה שהרבה אנשים לא מבינים. ראיתי את ג'וש ריצ'רדסון האח שלי, החבר הכי טוב שלי בקבוצה, נשלח בטרייד. זה הוציא את האוויר מהחדר בתוך שנייה. ככה זה מרגיש, פחות או יותר. בכל פעם שהטלפון שלי צלצל, חשבתי שיומי הגיע. זה די מפחיד".

כשפט ריילי המשיך כרגיל והשיחה לא הגיעה, קרה ההפך הגמור: ממצב של חשש מתמיד הוא הפך לאיש עם הכי הרבה ביטחון בפלורידה.

"זה נתן לי דחיפה עצומה. הבנתי שיש ציפיות גבוהות ממני, שזה אומר שהם פשוט רוצים שאהיה מי שאני, ושאסור לי להתבטל לרגע. הם ויתרו על שני אולסטארים כדי להשאיר אותי. זה מיוחד".

אדבאיו עוד לא ידע שזו רק ההתחלה. לפט ריילי, האיש שכינה אותו "שון קמפ החדש" כשבחר בו בדראפט, ולאריק ספולסטרה, האיש שהגדיר אותו כ"ג'ימי באטלר בגוף של סנטר", היתה תוכנית הרבה יותר גדולה עבורו. תוכנית שאפילו באם לא ידע שהוא מסוגל לעמוד בה.

הגנה כבר ידענו שיש לו. זה היה הטיקט איתו הגיע מדראפט 2017 הבינוני בו נלקח בבחירה ה-14 בלבד, אחרי יותר מדי שחקנים שהיום רואים לו את הגב. התוודענו לאיכויות הייחודיות שלו בצד האפור של המגרש כשסטף קרי ניסה לקחת אותו לריקוד אופייני על קו השלוש, ואפילו לא הצליח לשחרר זריקה. או כשהופקד כשומר במשרה מלאה על לברון ג'יימס, או על ראסל ווסטברוק.

גם הריחופים היו חלק מובן מאליו מהחבילה. לבאם, 2.06 של בטון יצוק, אולי היה מחסור בסנטימטרים אבל היו מאז ומתמיד גם וואחד קפיצים. שון קמפ חדש, אחרי הכל.

הייעוד ההתחלתי של באם היה כמו של רוב הסנטרים ב-NBA בימינו: גם אלו המשתייכים לז'אנר של שומרי הצבע כמו רודי גובר או קלינט קאפלה וגם אלו מהסוגה שמרווחת את המשחק כמו קריסטאפס פורזינגיס או ברוק לופז, ממלאים כמעט תמיד תפקיד אחד ספציפי. לטובים שבהם יש כוח על אחד ויחיד. הסנטרים שעושים הכל מהכל, אלו ששטפו את ה-NBA בתקופות אחרות, הם זן נכחד.

אבל בקיץ האחרון החליטה מיאמי לתפור לאדבאיו חליפה חדשה: סנטר-כוכב-משלים. הוא גם קולע נקודות זבל כמו עמיתיו לעמדה, גם שומר על חמש עמדות, אבל גם מתפקד על תקן מנהל משחק משני, ועוזר להיט לחפות על החיסרון של רכז טבעי בסגל. המספרים - 15.7 נקודות, 10.6 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים למשחק - ממחישים את סיפור ההצלחה. והוא אפילו לא ידע שהוא כזה.

"באם אדבאיו אמור היה להיות סנטר אנרגטי ומהיר שמפיק מקסימום תועלת במינימום נגיעות בכדור, מהמודל של מונטרז הארל. המהפך שעבר בדרך לשחקן שהוא היום לא פחות ממדהים", ציין קווין אוקונור מ"הרינגר" בצירוף הנתונים הלא מחמיאים מימי קנטאקי: באם שיחק שם במשך שנה, ומספר האיבודים שלו (64) היה בדיוק כפול ממספר האסיסטים (32). הכי רחוק מהפליימייקר שצץ משום מקום בשלהי 2019.

"שנאתי את התפקיד שהיה לי בקנטאקי, כי ידעתי שאני יודע למסור ורציתי לחלוק את הכישרון הזה עם החברים לקבוצה", סיפר אדבאיו בשבוע שעבר ל-SB Nation, בכתבת צבע שכותרתה: "באם אדבאיו מגדיר מחדש מה סנטר NBA יכול להיות".

אדבאיו אכן מגדיר מחדש את העמדה שלו בחודשים האחרונים, ומתחיל לקבל תשומת לב תקשורתית. "באם אדבאיו הוא השחקן הכי אנדרייטד ב-NBA", ציין הפרשן הבכיר של ESPN זאק לואו, וגם צ'ארלס בארקלי הפך למעריץ ואמר ש"הוא עומד בכל המבחנים כדי להיות אולסטאר. זה שלא הגדרנו אותו ככוכב עד עכשיו לא אומר שהוא לא כזה". הפרשנים כבר מגדירים אותו כפייבוריט לזכייה בפרס השחקן המשתפר של השנה, וקלי אוליניק כבר לא חשש להצהיר ש"הוא גרסה משודרגת של דריימונד גרין".

אבל לא כולם השתכנעו. ההיט מדורגים במקום השלישי במזרח, הרבה מעל הציפיות המוקדמות, ואדבאיו הוא השחקן השני הכי טוב שלהם, לפעמים הראשון. ועדיין יש מי שנמנע מלהחשיבו ככוכב.

"מה יש לך להגיד לכל אותם אנשים שאומרים שכדי ללכת רחוק בפלייאוף צריך שניים או שלושה כוכבים, בזמן שלקבוצה הזו יש רק כוכב אחד?", נשאל ג'ימי באטלר השבוע, ותהה בקול - "כוכב אחד? הכוונה היא לבאם, כן?"

כנראה שה-NBA היתה ונשארה ליגה של תבניות. אדבאיו לא הגיע ל-NBA ככוכב, ויצטרך לעבור חתיכת קילומטראז' לפני שייחשב ככזה. תשאלו את פסקל סיאקם, עוד אחד שכמו אדבאיו החל לשחק כדורסל בגיל מאוחר יחסית, עשה פריצה אדירה ועדיין הצטיינותו מתקבלת בחשדנות.

אבל אדבאיו כבר ניפץ תבנית או שתיים - העונה הוא עושה זאת משחק-משחק, כשהוא מגדיר מחדש את עמדת הסנטר. בקרוב יגיע הניפוץ הבא.