בווידאו: מנשה זלקה מדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות
היום מציינים את יום זכויות האדם הבינלאומי ולכן החלטתי לספר לכם על המשמעות של כדורגל עבורי ועבור הרבה אחרים. זה אמנם משחק וספורט, אבל זה הרבה יותר מזה עבור הרבה מאוד אנשים.
סיפור החיים הפרטי שלי הוא של התרוממות ממקום בו לא נותנים בך הרבה אמון, בו הפידבקים שאתה מקבל לאורך הדרך הם שאתה לא ראוי, לא מתאים, לא מסוגל. הרבה אנשים הרימו גבה לגבי, גם בסביבה הקרובה שלי; כל קיץ אמור היה להיות האחרון שלי בכדורגל המקצועני. לשמחתי, כולם הודו בדיעבד שטעו. את הדרך שלי עשיתי רק בזכות עבודה קשה ובזכות המעטפת המכבדת שקיבלתי במשחק. על המגרש כולם שווים.
כנער ממוצא אתיופי הכדורגל היה הכלי שאפשר לי להוכיח את עצמי בישראל. היום, כשאני עוסק בפעילות קהילתית מול נוער אתיופי, אני רואה את עצמי במקומם: מוריד את הראש, מרגיש שהסיכוי קטן, שהאפליה קשה. אני מקווה שכשבני הנוער הללו מסתכלים עלי, ושומעים מה שיש לי לומר להם, כולל כל המכשולים שחוויתי בדרך - הם מקבלים זריקת עידוד לחיים הצפויים להם.
בניגוד למה שמקובל לפעמים לחשוב, הסביבה של הכדורגל הרבה פחות גזענית מזו כשמחוץ למגרש. נכון, יש קללות ושפה בוטה לעיתים, כי זה מקום לפרוק בו מתחים - אבל על הדשא מודדים אותך על פי היכולות שלך. בחוץ, עורך דין לבן יועדף על פני עורך דין שחור. בכדורגל, יקחו את זה שמבקיע יותר שערים. פשוט כך.
זהו הענף שכולם אוהבים, שיש סביב השחקנים שלו הערצה, דרכו ניתן לחולל שינויים. בעקבות ההתמדה וההצלחה שלי בכדורגל, והעובדה שבחרתי לשלב שירות קרבי מתמיד בצה"ל עם הקריירה, הוזמנתי להדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות. זה היה הרגע הנשגב בחיי. כיום זה הזמן שלי להעניק חזרה ולתת דוגמא למי שאין לו עדיין את הביטחון העצמי להשתלב כמו שצריך בחברה. כי הוא שמע אפילו את המפכ"ל לשעבר אומר שאתיופי יהיו חשוד מידי.
אחרי שהגשמתי את השאיפות שלי והתבססתי בליגת העל, שחקנים שהייתי מכיר עד אז מהטלויזיה היו מחבקים אותי במגרש ואומרים: "אנחנו גאים בך". זה גרם לי להרגיש פורץ דרך, אבל גם חדור באחריות, לגרום לכך שיהיו עוד מאה כמוני.
הקמפיין של מנהלת ליגת העל להגברת מודעות למחלת האיידס
יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, בענף ומחוצה לו, כדי להילחם בגזענות, למגר את ההומופביה, ולתרום עוד יותר לקהילה - ניצנים לכך נראים בקמפיין של קבלת אוטיסטים מחד, או פרויקט הגברת מודעות למחלת האיידס מאידך, שמובילים שחקני כדורגל. עדיין, הסטיגמה על כדורגלנים לא טובה, והם עולים לכותרות בעיקר ברכילויות ובשערוריות. את זה צריך ואפשר לשנות. כי אנחנו לא מייצגים רק את עמנו ואת הקבוצה - אלא את הילד הזה שמסתכל עלינו ומחפש לעצמו סיכוי.
הצטרפתי החודש ל"נבחרת לאחריות חברתית", קבוצה של שחקנים ושחקניות שבה ננסה להשתמש בכוחנו כדי להעביר מסר של שוויון וקבלת האחר. עבורי זו הגישה הנכונה עבור מי שמתעסק בענף שלנו. הכדורגל מעניק למי שמתחנך בו כלים חברתיים חשובים, ובזכות הכדורגל ניתנה לנו, השחקנים הבוגרים בליגת העל, היכולת והזכות להשמיע קול חשוב, ולהשפיע.
* מנשה זלקה הוא קפטן הפועל חדרה וחבר הנבחרת לאחריות חברתית, פרויקט משותף של ההתאחדות לכדורגל, ארגון שחקני הכדורגל ו'בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים' של הקרן החדשה לישראל