לפני כמה שבועות הטילו זאק לואו ואדריאן ווג'נראוסקי פצצה רצינית כשפרסמו שה-NBA חוככת בדעתה לבצע שינויים קיצוניים בלו"ז של העונה. הרעיונות כללו טורניר באמצע העונה, טורניר העפלה לפלייאוף בין המדורגות 7-10 בכל קונפרנס ודירוג מחדש של הקבוצות שיעפילו לגמרים האזוריים.
ההצעות הללו עדיין בתהליכי הבשלה אבל יתכן מאוד שכבר באפריל, בפגישה השנתית של בעלי הקבוצות, אדם סילבר יעלה חלק מההצעות הללו לדיון ויכול להיות שבעונת 2021/22 הלו"ז של הליגה יראה שונה לגמרי. אז בואו ננסה לפרק ולנתח את ההצעות הללו ולהבין את המשמעות שלהן.
1. טורניר העפלה לפלייאוף בין המדורגות 7-10
ההצעה הזו למעשה אומרת שגם לקבוצה שמדורגת במקום ה-10 יש סיכוי להגיע לפלייאוף, וכתוצאה מכך פותחת את המירוץ למאגר גדול יותר של קבוצות. כיום, אם הקבוצה שמדורגת במקום ה-12 במערב נמצאת 8 ניצחונות מהקבוצה שבמקום השמיני, סביר להניח שמנועי הטנקינג יתחילו להתניע. לעומת זאת, אם היא נמצאת רק שני ניצחונות מהקבוצה שמדורגת במקום ה-10, כל מנגנון התמריצים משתנה.
ההצעה הנוכחית כוללת משחק אחד בין המדורגת במקום ה-7 למדורגת במקום ה-8, כאשר המנצחת מבטיחה את מקומה בפלייאוף. המפסידה תפגוש את המנצחת במשחק בין המקום ה-9 למקום ה-10, כך שהמדורגות 7 ו-8 צריכות לנצח רק משחק אחד כדי להעפיל לפלייאוף בעוד המדורגות 9 ו-10 צריכות לנצח שניים.
יש כמה סימני שאלה סביב ההצעה הזו, חלקם קשורים לדירוג של הקבוצות שיהיו מעורבות בטורניר הזה בדראפט (במידה ואחת מהמדורגות 9-10 יעפילו לפלייאוף) וחלקם קשורים למוסריות של הטורניר הזה, שיכול להביא לכך שקבוצה שעבדה קשה כל העונה והתבצרה במקום ה-7 עם פער ניכר מהקבוצות שמאחוריה יכולה למצוא את עצמה מחוץ לפלייאוף.
אבל סימני השאלה הללו הם דהויים מעט לאור ההתלהבות שטורניר כזה יכול לייצר. למי שהספיק לשכוח, רק לפני שנתיים מינסוטה ודנבר הגיעו למשחק האחרון של העונה למשחק על כל הקופה, כאשר המנצחת מבטיחה לעצמה מקום בפלייאוף והמפסידה יוצאת לחופש מוקדם. זה היה אחד המשחקים המלהיבים של העונה, גם בגלל שהוא הסתיים בהארכה אבל בעיקר בגלל שהוא היה נדיר. למעלה משני עשורים לא היה משחק כזה, שבו מונח כל כך הרבה על הכף.
מבין כל ההצעות, זו נראית הכי ישימה ונכונה, גם לאור ההשפעות החיוביות על התמריצים לטנקינג וגם בגלל העלות הנמוכה.
2. טורניר באמצע העונה על חשבון משחקים בעונה הרגילה
טורניר אמצע העונה הוא למעשה גביע המדינה, עם התאמות ללו"ז של ה-NBA. ההצעה הנוכחית גורסת שלטורניר הזה יעפילו שש הקבוצות הטובות ביותר בכל בית (בלו"ז משחקים פנימי שיהיה חלק מהלו"ז של העונה הרגילה) ועוד שתי הקבוצות עם המאזן הטוב ביותר במאבקים הפנימיים. שמונה הקבוצות הללו יוגרלו לאחר מכן לטורניר נוקאאוט בו כל קבוצה יכולה לפגוש כל קבוצה.
לכאורה, אין סיבה שזה לא יצליח. טורנירי נוקאאוט הם פורמט מצליח בהמון ענפי ספורט, וזה נותן לקבוצות בליגה עוד תואר להילחם עליו. בליגה שבה לאליפות יש כל כך הרבה משמעות והשפעה וכל כך קשה לזכות בה, יכול להיות שעוד תואר משני יצליח לשלהב את הקהל ואת הקבוצות בזמן המת של דצמבר. אולי נגלה פתאום ששארלוט היא קבוצת גביע טיפוסית.
מצד שני, יש קצת חורים בהצעה הזו. ראשית, אחד הגורמים המובילים להתלהבות סביב טורנירי הנוקאאוט זו המסורת, אלמנט שלא קיים ב-NBA. למה שהשחקנים של דטרויט ישקיעו מאמץ בטורניר לא קשור באמצע העונה?
יש דיבורים על תמריצים כספיים וגם על בחירות דראפט שיוענקו למנצחת, אבל גם כאן לא ברור למה שהשחקנים של מינסוטה יטרחו כדי להשיג עוד בחירת דראפט לקבוצה שלא בטוח שהם יהיו חלק ממנה בעונה הבאה?
אלמנט נוסף שצריך להתחשב בו הוא האלמנט ההיסטורי. הטורניר הזה אמור לבוא על חשבון משחקים בעונה הרגילה, והליגה עמוסת הסטטיסטיקות הזו תצטרך לכייל את עצמה מחדש. כרגע הדיבור הוא על 4 משחקים פחות בעונה הרגילה שיאפשרו את הטורניר, אבל תחשבו רגע על לוקה דונצ'יץ', שכנראה יהיה שחקן משמעותי בליגה ב-15 השנה הקרובות. לאורך התקופה הזו יהיו לו כ-60 משחקים פחות לצבור סטטיסטיקות. כל ההשוואות ההיסטוריות יהפכו לבעייתיות ברגע שאנחנו משחקים עם התבנית הקבועה של 82 משחקים.
3. דירוג מחדש של העולות לגמרים האזוריים
המשמעות של ההצעה הזו היא ששתי הקבוצות הטובות ביותר יוכלו לשחק אחת נגד השנייה בגמר, בלי קשר לקונפרנסים. האחות הגדולה של ההצעה הזו היא ביטול הקונפרנסים כך ש-16 הקבוצות הטובות ביותר יעפילו לפלייאוף, אבל ההצעה הזו קשה ליישום בגלל מרחקים, טיסות ובעלים של קבוצות בינוניות שלא ירצו לוותר על הפלייאוף כמקור הכנסה במקרה והם נופלים בטעות למקום ה-8 במזרח.
הפשרה היא דירוג מחדש של ארבע הקבוצות שיעפילו לגמרים האזוריים. לצורך העניין, ב-2018 היינו מקבלים את יוסטון מול קליבלנד ואת גולדן סטייט מול בוסטון בשלב הזה, וכנראה בגמר את הגמר האמיתי בין יוסטון לווריירס. יש פה עדיין את אותם ניואנסים של טיסות ומרחקים, אבל אם עושים את זה בגמר הליגה, זה כנראה יהיה אפשרי לעשות את זה לעוד סדרה אחת.
בניגוד להצעות האחרות, ההצעה הזו לא כוללת שינויים בלו"ז של העונה הרגילה ולא משנה את התמריצים לפלייאוף. אני מאמין שיהיה קשה מאוד להתנגד אליה.
אבל רגע, למה בכלל כל ההצעות הללו צצו? מה קרה לאדם סילבר שיום בהיר אחד הוא החליט לדחוף את היוזמות הללו?
הסיבה הרשמית היא שהליגה תמיד פתוחה לשינויים ותמיד חושבת על דרכים לשכלל את התחרותיות, אבל הסיבה האמיתית היא רייטינג. למעט ההצעה לדרג מחדש את העולות לגמרים האזוריים, שתי ההצעות האחרות (במיוחד טורניר אמצע העונה) קשורות קשר ישיר לרייטינג המדשדש של ה-NBA. כבר בעונה שעברה אחוזי הצפייה של המשחקים בעונה הרגילה הראו סימני מצוקה, והעונה כבר ממש אפשר לשמוע את אדם סילבר צועק "מיידיי, מיידיי".
הרייטינג העונה ירד ב-15% לעומת הרייטינג באותה נקודה בעונה שעברה, כשגם בעונה שעברה הייתה ירידה משמעותית לעומת העונה שלפניה, והמגמה הזו זהה בכל הרשתות שמשדרות את הליגה. לטרנד הזה יש כמה הסברים אקסוגניים די הגיוניים.
הראשון הוא המעבר של לברון ג'יימס מקליבלנד ללייקרס בעונה שעברה. לברון עבר לשחק את רוב משחקיו בשעות של המערב, בו חיים פחות אנשים ביחס למזרח, ובנוסף אם לברון היה משחק במשחק המוקדם במזרח, הנוכחות שלו הייתה עוזרת גם למשחק המאוחר. צופים היו מתחברים לטלוויזיה כדי לצפות בלברון מול אינדיאנה ואז נשארים מכח האינרציה כדי לצפות בפורטלנד מול הסאנס. עכשיו הם מוותרים על קליבלנד מול הפייסרס ומתיישבים לראות רק את הלייקרס מול הקינגס.
אבל ההסבר הזה יכול אולי להסביר את הדעיכה ברייטינג בעונה שעברה, הוא לא מסביר את הצלילה של העונה. אפשר לנסות להסביר את זה דרך הפציעות. מתוך 35 המשחקים הראשונים של העונה ששודרו ב-ESPN או ב-TNT, לא פחות מ-22 נערכו ללא אחד מהכוכבים שהיו אמורים לקחת בהם חלק. להיעדרות של קוואי לאונרד, סטף קרי ובמיוחד זאיון וויליאמסון יש השפעה לא מבוטלת על האנשים שמחליטים להתחבר למשחק. הם רוצים לראות את סטף או את זאיון, לא את אריק פסקל או את ג'וש הארט.
אלו הסברים הגיוניים, אבל הם לא מלאים ולא מספקים. הירידה ברייטינג מעניינת כי היא מגיעה לצד שליטה של הליגה בכל מה שקשור לנוכחות ברשתות החברתיות ועניין הולך וגובר סביב עונת הטריידים. אבל אולי דווקא זה מה שמביא לירידה לרייטינג?
אנחנו חיים בעידן של שינויים אדירים בתרבות הצריכה. יכול להיות שארבעים ושמונה דקות של כדורסל זה יותר מדי עבור דור שהתרגל לסיפוק מיידי. יכול להיות שיותר אנשים מתעניינים יותר בשמועות על טריידים ובחשבון הטוויטר של ווג' מאשר בשיפור של בם אדבאיו בהגנה על שחקני חוץ. יכול להיות שהם צודקים. למה לראות שעתיים של משחק אם אפשר לראות היילייטס של הדברים החשובים בטוויטר? למה להתעמק בפרטים אם אפשר לקבל את הכל בשיגור לווייני ישר למוח מהפלאפון? למה לצלול לעומק של התוכן אם חלק ממנו צף כבר ברדודים?
אין פה תשובה של שחור ולבן או נכון ולא נכון, הרי גם הירידה ברייטינג נובעת ברובה מאוהדי הצלחות של גולדן סטייט או אוהדים של לברון שעוקבים אחרי שחקן אחד שממגנט אליו מיליונים של אנשים. האם העובדה שאיזה הילבילי באוהיו הפסיק לראות NBA היא סיבה לדאגה? האם השינוי באופי של הצופים הוא בעייתי בכלל? אולי בכלל המדד של הרייטינג בעידן של צפייה ישירה ו-Cord Cutters הוא מה שדפוק?
לדעתי, הרייטינג הוא לא מדד דפוק. בסופו של דבר המשחק הוא מוצר הבסיס. כל שאר התוכן מתבסס עליו ונגזר ממנו. הטריידים, שאקטין א'פול, תקצירי ההיילייטס, הימורי הפנטזי. כל אלו מתבססים בסופו של דבר על המשחק עצמו. אם יש ירידה בעניין סביב מוצר הבסיס, כל המוצרים הנלווים אליו יאבדו את הערך שלהם גם כן עם הזמן, או יאספו מסביבם צופים מסוג שונה לגמרי. יכול להיות שהרייטינג ימשיך לרדת אבל הסכומים שיושקעו בהימורים על ליגות הפנטזי למיניהם ימשיכו לגדול כי להמר זה כיף, האם זה אומר שהליגה הופכת להיות מעניינת יותר? כנראה שלא. האם זה אומר שהליגה במצב גרוע יותר? לא יודע.
מה שבטוח הוא שאדם סילבר לא מתכוון לנוח ולהכיל את שינוי המגמה הזה, אלא הוא הולך לנסות ולשנות את התבנית הידועה והמוכרת. הוא הולך לשקשק את כדור השלג של ה-NBA כדי לא לשחוק את מוצר הבסיס. כולנו יודעים שהעונה הרגילה של ה-NBA היא ארוכה מדי, אבל גם כולנו יודעים שאי אפשר לקצר אותה כי פחות משחקים שווה פחות הכנסות שווה אין סיכוי שזה יקרה, אז סילבר מנסה לחשוב על פורמט של ללכת בלי ולהרגיש עם. אפשר להתווכח איתו ולהצביע על החורים ברעיונות שלו, אבל חייבים להעריך אותו על הניסיון.