מתנה או מוקש? הסיכון של מחזור אמצע השבוע

בוידאו: מרקו בלבול לאחר הניצחון של מכבי חיפה על הפועל חדרה

"מחזור אמצע השבוע". כמה קסומות הן שלוש המילים האלה. עד לעשור הקודם הכרנו את התופעה הזאת רק מהטלוויזיה, דרך העיניים מלאות הקנאה ששלחנו לליגות הבכירות של אירופה. וככה פתאום זה הגיע אלינו, תחושה שונה ונדירה של סיפוק, בונוס קטן ומשמח. הרי בניגוד לשבת-ראשון המנה הזאת מגיעה באופן לא צפוי. ערבי שלישי ורביעי, זמן הקודש של ליגת האלופות, מתחלפים לרגע במוצר שלנו. אולי פחות טוב, אבל עדיין שלנו.

מעבר לפיקנטריה ולעליצות הפתאומית, למחזור אמצע השבוע יש גם קונטקסט. אי אפשר לנתק אותו מהמחזור שלפניו וגם לא מזה שאחריו. אם באנגליה נהוג לראות במשחקי חג המולד פרשת דרכים בגלל צפיפות המשחקים, גם אצלנו האינטנסיביות הזאת יכולה לספק אינדיקציות להמשך הדרך. שלושה משחקים בפרק זמן של 7-8 ימים הם אבן בוחן מספיק טובה להרבה קבוצות, בראשן מכבי חיפה.

אפשר להתווכח על היכולות של מרקו בלבול או על סגנון המשחק שלו, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת לו: את התקווה שהוא הנחיל לאוהדים, את האפשרות שמכבי חיפה באמת תיאבק על האליפות השנה. סגנית המוליכה יוצרת השנה משהו שלא יצרה כבר כמעט עשור - ציפייה. מי שלוקח את הניצחונות על נס ציונה, חדרה וכפר סבא כמובנים מאליהם, שוכח שבשנים עברו הירוקים לא היו מוציאים את כל הנקודות במשחקים כאלה. על מהפכים כמו מול הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים בכלל קשה לדבר. אפילו ירדן שועה כבר רץ לחגוג עם האוהדים, אבל צריך לזכור כמה הפכפך העסק שם יכול להיות.

מחר מכבי חיפה תארח את אשדוד וביום שני היא יוצאת למשחק בבאר שבע. במועדון מבינים שמכבי תל אביב (הפועל תל אביב מחר, מכבי נתניה בשבת) לא תאבד הרבה נקודות השנה. אם בחיפה רוצים להמשיך לדרוך לאלופה על הבהונות, הם חייבים להוציא שני ניצחונות מהמפגשים הללו, ולא נראה שזה יהיה קל. בשלב ראשון בלבול חייב להימנע מתקלות מחר מול אשדוד, אחר כך כבר נראה.

מעבר לתחרות, מחזור אמצע השבוע מספק קריאת כיוון גם עבור מספר שחקנים בסגל הירוק.עאיד חבשי, מקסים פלקושצ'נקו, רז מאיר, ז'אנדו פוקס ואפילו שועה לא מקבלים, בלשון המעטה, עדיפות אצל בלבול. אם גם במשחקי הרוטציה ההכרחיים של הימים הקרובים לא יהיה להם מקום במגרש, ועם הקרבה לחלון ההעברות של ינואר, אפשר לנחש שיהיו רחשים מהגזרה שלהם.

מאז שאייל סגל לקח תחת חסותו את מכבי נתניה, החיים שלו היו דבש, לפחות באופן יחסי לשאר בעלי הקבוצות בליגה. הוא שחרר את המועדון מעול המפרק, העלה את הקבוצה ליגה אחרי פתיחה של מינוס 9 ומשם רק התקדם. מכבי נתניה נראתה כמו מודל אמיתי לחיקוי לקבוצות בדרג הבינוני - התנהלות נכונה, כלכלה נבונה, חלוקת תפקידים ברורה בין שני מאמנים ראשיים ורכש שממצב את הקבוצה כגורם משמעותי בחלק העליון של הטבלה.

ואז באה פתיחת העונה וכל מה שיכול היה להשתבש אכן השתבש. מכבי נתניה לא הצליחה להבקיע, חטפה תבוסות ואפילו ספגה רביעייה מאשדוד. דראפיץ' וברדה חטפו מכל עבר וסגל התמודד עם המשבר הרציני הראשון שלו כבעלים. פתאום הוא מרגיש את הלחץ, אוהדים קוראים בגנותו, מבקשים ממנו לפטר. הוא העדיף להמר על אותם סוסים.

בשבת האחרונה (לא בניצחון על רעננה מחזור לפני כן), נראה היה שהגלגל הראשון של העגלה יוצא מהבוץ. מכבי נתניה נראתה מחוברת. גבי קניקובסקי פרח, פטוס בצ'יראי חזר להיות קטלני, דני עמוס השרה ביטחון בשער וההרמוניה בין שני המאמנים שוב נראתה מושלמת. כמיטב המסורת בליגת העל, שני ניצחונות רצופים גורמים לך לפזול לפלייאוף העליון ונתניה מרגישה שעוד מעט היא כבר שם.

כמו מכבי חיפה, גם נתניה לוטשת עין אחת אל המשחק הבא שלה - מכבי תל אביב בשבת. בניגוד לחיפה, שמגיעה לטרנר כדי להוציא שלוש נקודות, השאלה לגביה היא לא אם תנצח בבלומפילד, אלא באיזה מצב תגיע לשם. תוצאה טובה הערב מול קרית שמונה תשלח את נתניה למפגש עם שלושה ניצחונות רצופים ואמונה שאפשר לעשות משהו יפה מול האלופה. מעידה, לעומת זאת, עלולה להוריד את הביטחון, כשהפסד נוסף (שלא לומר תבוסה), בשבת יחזיר את הטמפרטורה לנקודת רתיחה.

יש לי תחושה שאם אבוא ליוסי אבוקסיס ואדרוש ממנו עם אקדח לרקה לעלות בהרכב של בני יהודה, הוא ייענה ויהפוך אותי, על כל כרסי וגילי, למועמד לנבחרת או לפחות למכבי חיפה. נדמה שלא משנה מה תזרוק לסיר הזה משכונת התקווה, התבשיל ייצא ראוי למאכל. כמו מכבי נתניה, גם בני יהודה פתחה את העונה חלש, אבל שם סירבו להתרגש. כנראה שסברו שהתוצאות יבואו, והן אכן באו. אם זה שועה, יובל אשכנזי או עמית זנטי, יוסי כבר יסדר.

שלושה ימים אחרי המהפך והניצחון הגדול על הפועל באר שבע במושבה (1:3), שועה נמכר למכבי חיפה. זה קרה בינואר שעבר והעונה החלומית של בני יהודה ספגה מהלומה חזקה. עוד ארבעה ימים חלפו, והזהובים פגשו ברמת גן את הפועל רעננה. זה היה משחק עצוב במיוחד, גם על המגרש וגם מחוצה לו. המחאות נמשכו, הרגיעה הושגה, אפילו הגביע חזר - אבל האוהדים בכתום מבינים שכל הצלחה היא גם איום בפירוק נכסים.

בשבת בני יהודה שוב הפכה פיגור במחצית לניצחון על הפועל באר שבע. שלושה ימים אחרי, היא שוב משחקת מול אותה רעננה. הדיבור עכשיו הוא על איסמעילה סורו, שמועמד למספר קבוצות באירופה ובראשן סלטיק. לפחות אנחנו יודעים שבחודש הקרוב זה לא יקרה. הדרמה תחכה.