אל תעירו אותנו: כך נבחרת ישראל תגיע ליורו - החלום המלא

הטלפון של אישטוון שאלוי לא הפסיק לצלצל. יום שישי בצהריים, הגשם המבויש של בודפשט דופק על החלון, ואחרי 17 מספרים שונים עם אותה הקידומת הוא מניח את הפיתה ועונה. "סטפן!". זה היה משה דדש, "תביא את החבר שלך ותבואו!". "עוד טקס?", שאל שאלוי, עייף ומתגעגע כאחד. "איזה טקס?", התלהב היו"ר ששם את בית"ר על המפית, "במרץ אתם כאן, בבלומפילד, אתם או אנחנו נהיה בגמר הפלייאוף על העלייה ליורו!". שאלוי ניתק, חשב שעובדים עליו, אבל כשבוואטסאפ ראה 17 הודעות מ-17 מפיקות שונות לגבי תגובה להגרלה של אופ"א, התרצה. הוא הרים את הטלפון והתקשר לפישונט.

וילי רוטנשטיינר נכנס למסיבת העיתונאים כמו טווס. נכון, יש עוד משחק אחד לפנינו, אבל את שלו הוא כבר הרוויח, ובגדול. על הכתף שלו היתה מונחת חולצתו המיוזעת של דור מיכה, שבישל פעמיים בניצחון 1:2 על הונגריה, היה בכל מקום במגרש והתעלל במיחאי קורהוט באגף. אחד העיתונאים הפריז ושאל "אפשר לומר שזה זימון העשור, וילי?". רוטנשטיינר חייך: "בואו נחכה כמה ימים לפני שנצא בהצהרות, אבל אין ספק שזה היה הימור שהצליח, ובגדול, אבל בואו נחכה כמה ימים לפני שנצא בהצהרות". הוא נשאל אם הוא יודע מה קרה באיסלנד, וענה: "לפני שחושבים קדימה, אני חייב לספר לכם שכשפיטרתי את אנדי, הוא בכה. ואז גם אני בכיתי. חשוב לזכור שמעבר לספורט, אנחנו גם בני אדם. רגע, מה קרה באיסלנד?".

באותו יום ברייקיאוויק הפתעת יורו 2016 איסלנד הוליכה 0:2 על רומניה רק כדי להפסיד בפנדלים. בהגרלה, איך לא, נקבע שגמר הפלייאוף ייערך בבלומפילד. הרומנים, שניצחו בקמפיין האחרון רק את איי פארו ומלטה, היו אנדרדוג עצום אל מול נבחרת ישראל שוטפת במומנטום של משחק אחד. יום לפני המפגש הארץ געשה כמו בימים הטובים, כשמצד אחד אייטם של אנג'ל יורדנסקו ושלמה שרף במועדון כדורגל חימם הרבה לבבות, ומצד שני עצבים גדולים נרשמו כשבקשתו של ערן זהבי - לצרף את הצמד שלו מול הונגריה לקמפיין הקודם ובכך לכנותו 'מלך שערי מוקדמות 2020 והמשחק הראשון של הפלייאוף' - נדחתה. "אראה להם מה זה", כתב זהבי באינסטגרם. איתי שכטר עשה לייק. אבל שיא היום נרשם כשדור מיכה, אס חצי הגמר, נפצע באימון המסכם. רוטנשטיינר הסוער התייעץ עם עוזריו אלון חזן וניסו אביטן - "מה לעזאזל עושים?!". חזן לא התבלבל ונזכר במפגש מול הרומנים במרץ 2018. אמנם הפסדנו, אמר, אבל שם גילינו לעולם את הנשק הסודי שלנו, זו היתה הופעתו היחידה בנבחרת אי פעם. "מי?!" התעצבן רוטנשטיינר, "באיזו קבוצה הוא משחק, גאד דמיט? מכבי? באר שבע? לברקוזן?". חזן ענה בשאלה: "שמעת פעם על הפועל אום אל פאחם?".

בלומפילד היה מפוצץ כמו בימי באסה, המעברים חנוקים, הרייטינג בשמיים ולפי התסריט הרומנים עלו ל-0:1 בדקה השלישית. לימים יגלה בלם הנבחרת חאתם עבד אלחמיד, שכבש שער עצמי, שזה היה מתוכנן. "וילי שם לב שסטטיסטית בכל המשחקים החשובים אנחנו מתחילים לשחק רק אחרי שאנחנו סופגים - זה קרה מול סלובניה פעמיים, מול אוסטריה, מול סקוטלנד בבית ומול הונגריה. אז הפעם הוא ביקש ממני לכבוש שער עצמי, כדי שיהיו לנו הרבה דקות פיגור". זה אכן עבד, וזהבי לא אכזב כשכבש בדקה ה-34 מריבאונד של הפנדל אותו החמיץ. בדקה ה-61 אלחמיד החזיר לשער הנכון, אבל איש המשחק בלי ספק היה דניאל טננבאום. השוער, שלא ספג שער ליגה כבר 2,238 דקות, החזיר על האמון של האוסטרי כשהדף פנדל בדקה ה-87 - עם הכתף. שריקת סיום, אנחנו ביורו! ראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו, שכמה ימים לפני כן סיים את בחירות מספר 3 בתיקו מוחלט מול גבי אשכנזי, התקשר לשוער הנרגש: "דניאל, אובריגדו! עשית את זה! מה אתה אומר, אולי תצטרף לליכוד לבחירות מספר 4?". טננבאום חייך במבוכה, "אני לא מבין בפוליטיקה, אדוני, אני רק יודע לעצור כדורים".

כותרת האתר זעקה "אמא, אנחנו ביורו! — לראשונה מאז 1970, נבחרת ישראל בטורניר גדול". כותב הטורים המושחז שרבט: "הרצוג אמנם החזיר אותנו 25 שנה אחורה, אבל רוטנשטיינר החזיר אותנו 50 שנה אחורה".

מרקטי שלף את הכדורים בזה אחר זה - אוקראינה, הולנד, אוסטריה, ישראל. זה הבית שלנו ביורו 2020. רוטנשטיינר התפוצץ מצחוק. כמה פיקנטי, אמר. הבית שוחק באמסטרדם ובבוקרשט, ו-230 אלף ישראלים נרשמו למשחקים, וזה עוד בלי 90 אלף נוספים שפשוט לא קיבלו פס. בשלושת החודשים שעברו עבד רוטנשטיינר במיוחד על ההגנה הישראלית, וכמו נילסן המנוח קשר לבלמינו את הידיים, רק שבניגוד לדני, הוא קשר שחקן לשחקן. החשש היה מפורקן עול של שחקני הנבחרת, והמנהל הזהיר - "רק שלא תהיה לנו פה פרשת חלונות הליווי". רוטנשטיינר חשב אחרת - "תעשו מה שתרצו, אמר, רק תגיעו בזמן למשחק". היתה אווירה של 'עשינו את שלנו' לכל אורך שלב הבתים, וזה בדיוק מה שהנבחרת שלנו היתה צריכה. שחרור מוחלט. לצד תבוסה מול המארחת הולנד, תיקו דרמטי מול אוקראינה וניצחון אדיר על אוסטריה ומאמנה אנדי הרצוג העלה את ישראל לשמינית גמר היורו. "נוקאאוט!", זעקה הכותרת בשער העיתון, וראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו, שכמה ימים לפני כן סיים את בחירות מספר 4 בתיקו מוחלט מול גדעון סער, התקשר לברך: "וילי, אותך, בניגוד ללווייתן, אף פעם לא נשחרר". נבחרת ישראל הודחה ברבע הגמר. עם הנחיתה ארצה, עסקן זוטר עם בקבוק שוופס ועבאדי הודיע: רוטנשטיינר, יא אפס, אתה מפוטר.

אפשר היה לתקוף היום את אנדי הרצוג, ובצדק. אפשר היה לומר שזה היה הקמפיין הכי גרוע סטטיסטית מאז הראשון. אפשר היה לציין שמאז 2008 הנבחרת בירידה קבועה. קשטן, פרננדז, גוטמן, אלישע, הרצוג - כל אחד השיג קצת פחות מקודמו. אפשר לבקר את ההגנה - 18 ספיגות, הגרועה ביותר מאז 1994. אפשר לתהות איך אין למדינה שלמה שוער אחד יציב. אפשר לרטון על קמפיין אחד עם רק שלושה כובשים. אפשר לבכות שעובדים עלינו, שזה בגלל העסקנות, שזה בגלל התקשורת, שזה בגלל המאמן, שזה לא המאמן, שזה דור חלש, שאין לנו מזל. אפשר להצביע על חוסר מחויבות, על היעדר יכולת, על משמעת לוקה, על כך שכל העולם מתקדם בזמן שאנחנו במקרה הטוב דורכים במקום.


אבל בואו נעשה את הדבר הישראלי ביותר שיש לעשות, ונתעלם מכל החרא, ופשוט נעצום עיניים ונקפוץ ראש לתוך פנטזיה. דווקא הקמפיין השני הכי חלש מאז שהגענו לאירופה מסתיים עם פלייאוף שני מאז שהגענו לאירופה. לא משנה איך נסובב את זה וכמה סכינים ננעץ בגופות שעד לא מזמן חיבקנו, כרגיל, הנבחרת 180 דקות מהזיית יורו מוחלטת. בואו נהיה הכי ישראלים שאפשר ונגיד 'יהיה בסדר', נסמוך על קיצורי הדרך, נשאיר את העתיד בהולד. המציאות הרי מרדימה, ראיתם אתמול במקדוניה, היכולת עושה חשק לישון. אז יאללה, כשהתותחים שותקים, המוזות רועמות. חלאס כדורגל, יאללה חלומות. השבוע הרי גילינו משהו חשוב: לא משנה כמה אנחנו מאוכזבים ממה שקורה פה - אם עוצמים את העיניים מספיק חזק, מסי וסוארס רצים על הדשא של בלומפילד, מחוררים רשתות. נשבע לכם.

orenjos@walla.co.il