ב-20 בינואר 2020 אמור להתרחש משהו שלא קרה בכדורסל הישראלי מיום פתיחת העונה ב-5 באוקטובר - לכל קבוצות הליגה אמורות להיות 16 משחקים והמיקומים בטבלה יספרו את הסיפור האמיתי של הליגה. במשך שלושה חודשים וחצי גוררות הקבוצות משחקים חסרים, משחקים עודפים, משחקים בתאריכים שלא קשורים לתאריך המקורי של המחזור ולחץ ועומס גדול. זה בהנחה שהשקט בדרום יישמר והקבוצות באמת יוכלו לשחק את המשחקים שלהם.
אם נתעלם לרגע מאירועי השבוע האחרון ונסתכל על שיבוץ המחזורים הקרוב בליגת העל מתקבלת תמונה הזויה - מתוך 12 המשחקים שנערכים במחזורים 6 ו-7 בליגה רק שניים נערכים באותו היום. 12 משחקים, 11 תאריכים שונים. לציבור אוהדי הכדורסל קשה לעקוב אחר הליגה, ומעטים ידעו מאיזה מחזור המשחק אמש (חמישי) בין מכבי חיפה לגלבוע/גליל.
עצם קיום המחזור השביעי כמחזור אמצע שבוע הוא כשלעצמו אילוץ, שכן מדובר בליגה בה משחקים 33 מחזורים, סיבוב אחד של פלייאוף של הטוב מחמישה משחקים, שבוע פיינל פור, שלושה סיבובי גביע בשבועות שונים ועוד שבוע של גמר הגביע, וכל זה ב-36 שבועות וחצי בלבד. למשוואה הזאת צריך להכניס חמש קבוצות ישראליות שמשחקות במפעלים האירופיים בימים שלישי-שישי ואולמות שיוצרים אילוצי משחקים. התוצאה: עומס מטורף.
במהלך חודש ספטמבר ישב במשרדי המנהלת צוות שלם שבמשך ימים רבים ניסה לעמוד במשימה כמעט בלתי אפשרית - להרכיב את לוח המשחקים. כשיצא עשן לבן, הקבוצות קיבלו הודעה - אין אפשרות לדחות או לשנות מועדים. מאז השתנו עשרות מועדים ומה שתוכנן במקור, הספיק כבר להשתנות.
רבים בעולם הכדורסל יודעים שאחד הפתרונות הוא ביטול הסיבוב השלישי בליגה וקיצור מספר המשחקים, כך שיהיה יותר ריווח ואפשרויות למנהלת לקיים את הליגה. הדעה הרווחת הייתה שהסיבוב השלישי לא יתקיים כבר העונה, אלא שמאבקים פוליטיים קטנים גרמו לסיבוב השלישי להמשיך, ורק בעונה הבאה הוא ייעלם. כרגע אמורה הליגה בעונת 2020/21 לכלול 27-28 מחזורים, לפי פלייאוף עליון ותחתון, וכל זה לפני התחלת סדרות הפלייאוף.
הסיבה המרכזית לריבוי המשחקים נובעת ממקורות ההכנסה העיקריים של מנהלת ליגת העל, אותה מנהלת שמתקצבת את הקבוצות העונה בכ-2.2 מיליון שקלים. אם מתחשבים בכך שתקציב המינימום הוא 6.5 מיליון שקלים, מעבירה המנהלת שליש מתקציב הקבוצות הקטנות בליגה. ללא ערוץ הספורט והטוטו, אותם מקורות הכנסה עיקריים של המנהלת, הקבוצות היו מקבלים סכום נמוך בהרבה, ונפגעות משמעותית, ולכן במנהלת עומדים בהסכמים איתם שדורשים מספר גדול של משחקים בקפדנות. הטוטו אף דורש לקיים משחקים ביום שני בשביל תוכניית הווינר, מה שיוצר עוד בעיות בקביעת לוח המשחקים, וגורם מראש לפריסה המחודשת של הליגה לשלושה ימים בשנים האחרונות.
לעובדה שכמעט בכל יום משחקים כדורסל בליגת העל, יש להוסיף את הפיאסקו עם הליגה הלאומית. כזכור, איגוד הכדורסל הודיע כי שתי קבוצות יעלו בעונה הקרובה, בליגת העל טענו כי מדובר בהחלטה שנוגדת את ההסכם המקורי בין הצדדים, והודיעו כי מבחינתם תעלה רק קבוצה אחת ותרד קבוצה אחת. כעת הצדדים מנסים להגיע לאיזושהי הכרעת ביניים.
הפחד משתי עולות, או מהגדלת ליגת העל עשוי להיות הפיתרון לחלק מהבעיות בליגה. רוצים יותר משחקים? ליגה של 14 קבוצות, עם שבעה משחקים בכל מחזור, תספק ב-26 מחזורים, שני סיבובים בלבד, כמות משחקים שליגה של 12 קבוצות מספקת ב-31 מחזורים. 26 מחזורים, על פני 36 וחצי שבועות יובילו לליגה מרווחת דיו כדי שהקבוצות שמשחקות באירופה לא ייפגעו, והליגה תוכל להיות משוחקת על פני שלושה ימים בלבד - שבת עד שני. דבר נוסף שליגה של 14 קבוצות תוסיף זו עליית רמת העניין גם בתחתית הטבלה, בהנחה שליגה כזאת תהיה עם שתי עולות ויורדות. המלחמה על הירידה תהיה מותחת יותר, מאשר במקרה של יורדת אחת. ליגה מותחת יותר, היא ברוב המקרים ליגה מעניינת הרבה יותר.
במנהלת הליגה יספרו כי המתקנים של רוב הקבוצות בליגה השנייה לא ראויים לליגת העל, וכי הקבוצות לא יוכלו לעמוד בתקציב המינימום. אם נתעלם רגע מהעובדה שחלק מהאולמות הנוכחיים בליגה לא עומדים בסטנדרטים הנדרשים כבר כמה שנים, הורדת תקציב המינימום בסכום לא גבוה לא יפגע בליגה אלא יוכל להרחיב את הטווח ולהביא את הכדורסל הישראלי לעוד מקומות. 2.3 מיליון שקלים ל-12 קבוצות יכולים להפוך ל-1.9 מיליון שקלים לכל קבוצה בליגה של 14 קבוצות, ותקציב המינימום יכול לעמוד על 6 מיליון שקלים.
במקום להכריז שאי אפשר ולהסתמך על העבר, אפשר וצריך לפתוח את הראש, לאמץ קבוצות נוספות ולהגדיל את ליגת העל. בסופו של יום, זה אפילו יקל על לוח המשחקים.