פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        האיש שיש לו הכל: לוקה דונצ'יץ' עושה עוד קפיצת מדרגה בדאלאס מאבריקס

        עד לאחרונה היו כאלה שעדיין האמינו שילד הפלא יותר בשל מאשר מוכשר, אבל אז החלה העונה הנוכחית, והמפקפקים ירדו למקלטים: המספרים מזכירים את לברון, המסירות עושות פלאשבק לג'ייסון וויליאמס, ופוטנציאל ה-MVP כבר מובן מאליו. אז מה עדיין חסר לו בדרך לשם?

        האיש שיש לו הכל: לוקה דונצ'יץ' עושה עוד קפיצת מדרגה בדאלאס מאבריקס
        עריכה: מתן חדד

        אנחנו נמצאים בעיצומה של פתיחת עונה שמרימה את לוקה דונצ'יץ' לקליבר של הגדולים באמת, וזו הזדמנות טובה לשים את כל הקלפים על השולחן. לא תמצאו בר דעת שהייתה לו בעיה עם לוקה עצמו. מאז שנחשפנו לילד הפלא, ההתנגדות התמקדה כמעט במלואה בכת המעריצים האדוקים שלו. אי אפשר לראות את דונצ'יץ' משחק ולחשוב שהוא פחות ממדהים בכדורסל. מדובר בסתירה לוגית. זה תקף גם כשבוחנים את המספרים שהוא מספק - המתקדמים יותר והמתקדמים פחות. מדובר בעילוי.

        הבעיה של המלעיזים, ולא שאני נמנה בקבוצה הזו, מתחילה ונגמרת בכל מי שמיהר להכתיר אותו, והוא אפילו לא בן 21. אבל אם פתיחת העונה הזו מספרת לנו משהו על המאבס ועל לוקה, זה שכת המעריצים באמת ראתה את האור. אחרי קמפיין רוקי מבטיח, לוקה הרים את המשחק שלו לפסגות הגבוהות ביותר. ההשפעה שלו על המשחק מאפשרת לו להסתכל אל האליל שלו, לברון ג'יימס, בגובה העיניים.

        זה היה ניכר במיוחד כששניהם חלקו את המגרש, בניצחון המרגש של הלייקרס בדאלאס. המלך לקח את האתגר ברצינות והעמיד שורה סטטיסטית על-אנושית של 39-12-16, והיורש ענה עם 31-13-15 משלו. הלייקרס שרדו, 110:119 אחרי הארכה, לאחר מותחן שהעלה באוב את המשחקים בין מייקל ג'ורדן מול קובי בריאנט. אז כמו עכשיו, הלפיד לא מחליף ידיים בכזו קלות, אבל אפילו ג'יימס לא נשאר אדיש בסיום המשחק, ונתן לדונצ'יץ' הרבה כבוד. כבוד שהוא מרוויח ביושר בכל פעם שהוא עולה לפרקט.

        לוקה דונצ'יץ', דאלאס מאבריקס (GettyImages)
        מסתבר שאין גבול לתקרה שלו. דונצ'יץ' (צילום: GettyImages)

        אחת הביקורות שהופנו כלפי דונצ'יץ', וזה יישמע קצת מופרך, הייתה שהוא טוב כל כך בגיל צעיר, שאין לו הרבה מקום לצמוח. כן כן. היה חשש רציני שדונצ'יץ' הגיע לתקרה שלו כשחקן כבר בגיל 19, ועכשיו נשאר רק לחכות שירד למטה. נשאלה השאלה - במה יכול להשתפר מישהו שכבר טוב בהכל? תשעה משחקים לתוך העונה השנייה שלו, התשובה הקצרה היא "בהכל, פחות או יותר". ובפרספקטיבה קצת רחבה יותר, ביקורת מהסוג הזה היא כנראה הביקורת הכי פחות ביקורתית שיש.

        מי שינסה למנות את כל מה שדונצ'יץ' עושה על המגרש ברמה של סופרסטאר ימצא את עצמו מול רשימת מכולת אינסופית. אולי עדיף לתת לסטטיסטיקה לסבר את האוזן. בעונה השנייה שלו בליגה, הוא קולע 27.7 נקודות ב-34.9 דקות משחק, להן הוא מוסיף 10.8 כדורים חוזרים ו-9.1 אסיסטים. יש לו כבר ארבעה טריפל-דאבלים, והוא מוביל את המאבריקס המבטיחים למאזן 3:6.

        הקליעה מבחוץ עדיין נראית יותר טוב מהתוצאות - הוא קולע רק 32.1 אחוזים משמימים משלוש. לי זה מזכיר קצת את דווין בוקר, שלקח זמן עד שהאחוזים שלו התיישרו למה שכבר ידענו מראש. רק ג'יימס הארדן לוקח יותר שלשות אחרי כדרור מדונצ'יץ'. והדגש הוא כמובן על ה"סטפ-בק" (צעד לאחור). לוקה אמנם שיכלל לשלמות את המהלך הקטלני, אבל התוצאות עדיין לא איפה שהן צריכות להיות מבחינת אחוזי קליעה (דונצ'יץ' קולע 31.3 אחוזים מ-7.1 שלשות שהוא לוקח אחרי כדרור בכל משחק).

        דונצ'יץ' מפצה על כך ביעילות מפחידה. ניכר במיוחד השיפור המעודד מקו העונשין (83.6 אחוזים, 12.3 אחוזים מעל העונה שעברה). מבט עמוק יותר מראה שאחוז הקליעה המשוקלל שלו (TS%) עומד על 60.9 אחוזים, ואחוז השימוש טיפס ל-32.4 אחוזים. רק הוא, יאניס אנטטוקומפו, דרק רוז והארדן מחזיקים באחוז קליעה משוקלל של מעל 60 אחוזים ומעלה עם אחוז שימוש שעולה על 30 אחוזים. מדובר בנתונים שהם לא פחות ממדהימים.

        דונצ'יץ' לא "קורא" את המשחק - הוא כותב אותו. העונה היא בסך הכל עוד צעד בלתי נמנע בכיוון הנכון. בחירת הזריקות שלו התייעלה. הוא לוקח פחות זריקות מחצי מרחק לטובת שלשות, וסוחט יותר זריקות מהקו. ברמה כללית יותר, קבלת ההחלטות שלו, שהייתה נפלאה עוד קודם, ממשיכה להשתפר ולהפריד אותו מהקולגות שלו. בערמומיות אלגנטית, שלא תואמת את גילו, דונצ'יץ' מצית שריפות שאין ליריבה איך לכבות.

        "זה כאילו הוא משחק בסלואו-מושן", התפייט שחקן העבר וואלי שרביאק, שראה את דונצ'יץ' מקרוב במשחק מול הניקס, בו ניפק עוד טריפל דאבל חלומי. הוא באמת משחק בקצב משלו, עם יכולת לנתב את ההגנות למקומות שמכריחים אותן לבחור בין "נאחס" ל"באסה". היצירתיות שבה דונצ'יץ' מטעה את המגנים שלו היא מחזה מרהיב ונדיר. יותר משהוא ספורטאי, דונצ'יץ' הוא אמן.

        כשמחפשים למה להשוות את יכולת המסירה של דונצ'יץ' אפשר לחשוב על הקליעה של סטפן קרי - ממש כמו סטף, לוקה לוקח אלמנט בסיסי מאוד במשחק, ופשוט עושה אותו טוב יותר מכולם. המסירות שלו מדויקות, מתוזמנות, והוא ספק-בוחר-ספק-ממציא אותן בתוך הכאוס שהוא מייצר.

        שחקן לוס אנג'לס לייקרס לברון ג'יימס מול שחקן דאלאס לוקה דונצ'יץ' (GettyImages)
        הלפיד יעבור ביום מן הימים. דונצ'יץ' עם לברון (צילום: AP)

        לכל ההייפ הזה, שבאמת אין לו סוף, יש להוסיף את התבלין שהופך את דונצ'יץ' לחובת צפייה - האהבה שלו למשחק. אני לא מדבר על המחויבות שלו, אני מתכוון ספציפית להנאה שלו מהמשחק, מהאפשרויות שהוא מציע. תחשבו פחות קובי בריאנט, יותר ג'ייסון וויליאמס. לוקה מוסיף למשחק ריגוש שקצת חסר לו בעידן האנליטיקס המחויט. יש מימד מרענן של אי ודאות כשהכדור בידיים שלו.

        ובואו לא ניפול פעמיים לאותה מלכודת - התקרה של דונצ'יץ' עדיין נמצאת הרחק מעליו. הוא לא שחקן מושלם. בעיקר כי אין דבר כזה - זה נכון גם לגבי מי שנמצא סביבו ברשימת השחקנים הכי טובים בעולם. במקרה של דונצ'יץ' יש כמה תחומים ששווה להתעכב עליהם.

        ראשית, ישנם איבודי הכדור שהוא צריך למתן (4.9 למשחק). שחקנים מסוגו יאבדו את הכדור לעיתים - התעוזה, ההנאה מהמשחק, והאינסטינקט לייצר לאחרים תמיד ידחפו את דונצ'יץ' לחקור את הגבולות ולצייר גם מחוץ לקווים מדי פעם. אבל אפשר להניח שריק קרלייל לא שלם עם אחוז איבודים של 17.7. לפי האתר "basketball-reference.com", מתוך 41 שחקנים ששיחקו כבר 200 דקות או יותר, בעלי אחוז שימוש של 25 ומעלה, יש רק חמישה עם אחוז איבודים גבוה מזה של דונצ'יץ'. לא אידאלי.

        גם החיבור עם קריסטאפס פורזינגיס צריך להשתפר כדי שדאלאס תמצב את עצמה כקבוצת העתיד שהיא מתיימרת להיות. הלטבי עדיין חוזר לעצמו אחרי פציעה שהשביתה אותו ממשחק פעיל ל-20 חודשים, אבל לעיתים נדמה שהתפקיד שלו בהתקפה קצת קטן ממידותיו. הכימיה בין שני הכוכבים עדיין בחיתוליה, והפיק-אנ-רול שעשוי להיות אחד הנשקים הכי מפחידים בליגה רחוק מאוד מלהיות כזה. על אף הנסיבות המקלות, ולמרות שאפשר לבוא בטענות גם לקרלייל, דונצ'יץ' חייב לחפש את הביגמן שלו יותר. זה לא חייב להיות מסובך.

        שחקני דאלאס מאבריקס לוקה דונצ'יץ', קריסטאפס פורזינגיס (AP)
        דרוש מקצה שיפורים. דונצ'יץ' עם פורזינגיס (צילום: AP)

        וישנה גם, כמובן, ההגנה של לוקה, שחייבים לדבר עליה. לא תמיד נראה שדונצ'יץ' מוצא עניין בפן הזה של המשחק, אם להתנסח בעדינות. הוא לא מינוס שאי אפשר להתגבר עליו. הוא אגרסיבי וחכם מספיק בשביל לא להיות מביך. אבל שחקן עם גוף ומוח כמו שלו אמור להיות הרבה יותר מזה. ברבע הרביעי, כשג'יימס והלייקרס התחילו לצוד את לוקה בחילופים, ניתן היה לראות בבירור שיש לדונצ'יץ' עוד הרבה עבודה לפניו.

        שיפור באספקטים האלה לגמרי נמצא בהישג ידו. אבל גם לפני השיפור הזה, אם דונצ'יץ' ימשיך לשלוט בדומיננטיות כזו על המתרחש, הוא ימצא את עצמו בחמישיית המערב באולסטאר, ובאחת מחמישיות העונה. אפשר יהיה לשמור לו מקום שם גם לשנים הבאות, כי הוא לא הולך לשום מקום. דאלאס נמצאת במצב עדין ומאתגר בניסיון לבנות סביב צמד האירופאיים הכישרוני שלה. אבל הבסיס כבר שם בשביל שדאלאס תחזור להיות רלוונטית, ואם אפשר גם לפלייאוף, איפה ששחקנים כמו לוקה באמת מרוויחים את המוניטין שלהם. פחות מעשרה משחקים לעונתו השנייה, דבר אחד כבר נקבע: כל מי שחשב שאין לדונצ'יץ' את הפוטנציאל להיות MVP בליגה הזאת - טעה.

        * הנתונים בכתבה נכונים ליום שני