הדברים שלא רואים בסטטיסטיקה

לפני מספר שבועות, במתחם בית וגן, עלי מוחמד ראה עיתון עם התמונה שלו ושאל מה כתוב שם. אחד מאנשי בית"ר ירושלים אמר לו: "רשום שאתה המנהיג של בית"ר". מוחמד חייך ואמר: "אני? מנהיג? לא, לא, הוא המנהיג" והצביע על דן איינבינדר. ההכתרה של מוחמד היא אולי הגושפנקא הכי גדולה למשמעות של איינבינדר לבית"ר הנוכחית. לא חסר בה כישרון, אך היא מלאה בשחקנים שבפעם הראשונה חווים מעמדים כאלה, עטופה בזרים די שקטים באופיים ומשוועת לכאלה שיובילו במגרש ובחדר ההלבשה.

והאמת? בקיץ קשה היה לראות את זה קורה. כל מי ששיחק בבית"ר בעונה שעברה נשרף באיזשהו מקום. משה חוגג לא התלהב לשלם משכורות גבוהות לכאלה שלקחו חלק בעונה הרעה. פתאום כבר התחילו לדבר על איינבינדר כאפשרות לטרייד, אפילו בהסכם עם נתניה על עלי מוחמד נרשם כי "בית"ר תעשה מאמצים להעביר לשורות נתניה את איינבינדר ושטקוס". אז נכון שדראפיץ' וברדה מאוד רצו את קפטן בית"ר, אך עדיין, העונה שעברה גרמה גם לאיינבינדר לאבד מהמניות שלו בבית"ר.

הלחשושים של הקיץ הסתיימו באחד האימונים הראשונים. בניון ורוני לוי שוחחו עם הקשר, לוי אף הבהיר לו: "מבחינתי אתה הקפטן והמנהיג, אתה שחקן מוביל כאן ואני רוצה שתמשוך את הקבוצה אחריך". יחד עם איינבינדר סימן רוני לוי גם את עידן ורד ואופיר קריאף כישראלים שיובילו. בינתיים, ורד עדיין פצוע ועדיין לא חזר וגם קריאף עובר פציעה שמשביתה אותו כבר יותר מחודש, ולמעשה, בסגל הישראלים הכשירים של הקבוצה איינבינדר הוא השחקן שרוני לוי סומך עליו יותר מכל אחד אחר. למה הכוונה ב"סומך עליו"? באחד האימונים רוני לוי העיר מספר פעמים על משחק ההגנה, אחרי כמה פעמים איינבינדר הרשה לעצמו לעשות סוג של עצירה לאימון ולצעוק: "מה, אנחנו לא מבינים? אם לא נעשה הגנה לא ננצח משחקים, זה צריך להצליח בכל אימון".

איינבינדר משחק בקישור עם שחקנים שהם פצצת כישרון כמו עלי מוחמד וגדי קינדה, והשילוב בין השלושה הוא מצויין, גם מקצועית וגם מנטאלית. הם מדברים הרבה על המשחקים, על מיקומים, על טעויות, על איך להתמודד עם היריבות, מדברים הרבה ובאים מוכנים. הוא מסביר לא מעט לתמיר עדי על העמידה בתפקיד. הרי בסופו של יום, איינבינדר משחק את האחרון בקישור ותמיר עדי קצת לפניו, בדיוק להיפך ממה שהשניים שיחקו לאורך רוב הקריירה, אפילו את פרדי פלומן הוא מעודד במשפטי מוטיבציה כדי שלא יילך לאיבוד ומנסה להחזיר אותו למסלול. אפשר לראות את המשמעות של איינבינדר לבית"ר גם ביחס לשלושת ההפסדים שלה העונה - לרעננה, הפועל חיפה ומכבי תל אביב, כאשר נגד רעננה הוא הוחלף בחצי הראשון ונגד הפועל חיפה היה על הספסל בשל פציעה.

ועדיין, למרות שלקח חלק באליפויות של מכבי תל אביב ובאר שבע ועשה שנים יפות בבית"ר, איינבינדר תמיד מעלה סימן שאלה בקרב חובב הכדורגל הממוצע. מדוע? כי בסופו של דבר הוא לא שחקן "סקסי"- הוא לא קשר אחורי גרזן או טכני כמו קינדה שיכול לעבור 3-4 שחקנים, הוא עושה המון דברים שלא נרשמים בסטטיסטיקה או פחות ויזואליים, וזה משהו שאנשי מקצוע יודעים להעריך הרבה יותר מחובב כדורגל ממוצע. הוא שחקן של מועדון, מאמן וחדר הלבשה ופחות שחקן של אוהדים שרצים לקנות חולצה שלו.

לאחר המשחק האחרון נגד כפר סבא אמר איינבינדר כי "הרגשתי חוסר כבוד כלפיי". איינבינדר לא אהב את הזלזול היחסי של כלי התקשורת, הפרשנים והניסיון לקשר אותו לכל קבוצה אפשרית בזמן שיש לו חוזה בבית"ר ואף אחד לא דיבר איתו אחרת. למען האמת, חוסר הכבוד הזה הוא גם משהו שהוא צריך להודות עליו כי זה מניע אותו, אפילו מטריף ומדרבן אותו מעבר לרצון הבסיסי להצליח. פעמיים העונה הוא נפצע והחלים מהר מהצפוי כי לא רצה לפספס משחק. לאחר הפציעה נגד בני יהודה, רופא בית"ר ד"ר פרנקל אמר שהמטרה תהיה להכין אותו למכבי חיפה, בפועל הוא כבר היה כשיר לבני יהודה אחרי אימון מלא אחד עם הקבוצה. הוא פשוט לא נותן לאף אחד הזדמנות לקחת לו את מה שהשיג השנה.

איך זה ייגמר? איינבינדר מתחיל שנה שמינית בבוגרים של בית"ר בשלוש קדנציות (אגב, הקרדיט הראשון שקיבל כשחקן הרכב קבוע היה אצל רוני לוי ב-2011) וכבר כשחזר בעונה שעברה אמר שלקחת תואר עם בית"ר בקדנציה הנוכחית יהיה יותר מתוק מכל תואר אחר שזכה בו. אחרי הקיץ האחרון גם הוא למד עוד פרק בהלכות החיים והבין שאסור לחשוב רחוק מדי.