קייטלין ג'נר היא ללא ספק אחת הטרנסג'נדריות הכי מפורסמות בעולם, לאור העובדה שהמשפחה שלה היא אחת המשפחות המפורסמות בעולם ומככבת בסדרת הטראש הידועה "הקרדשיאנס". אבל חובבי הספורט יודעים היטב שבעבר קייטלין ג'נר הייתה ברוס ג'נר, האתלט האמריקאי, אבא לשש (וביניהן קיילי וקנדל) ומי שזכה בעבר במדליית זהב בקרב 10 במשחקים האולימפיים במונטריאול 1976. השבוע, כשהיא בת 70, היא ערכה ראיון מעמיק נוסף ובו סיפרה על הקשיים שלה במעבר מגבר לאישה ב-2015, והתבדחה ש"השלמתי דאבל מדהים: אלוף העולם בקרב 10, ואשת השנה של המגזין 'גלאמור'".
אבל האמת היא שחייה של ג'נר אינם מבדחים. הרצון והדחף להפוך לאישה היו בה מאז ומעולם, אבל אחרי המשחקים האולימפיים ב-1976 זה לפתע הכה בברוס - לאור העובדה שהוא כל כך מפורסם, ייתכן שהוא לכוד לנצח בגוף של גבר.
"אני זוכרת שהתעוררתי בבוקר שאחרי הזכייה, הלכתי לאמבטיה עירומה כביום היוולדי, מדליית הזהב ישבה שם על השולחן. הנחתי אותה מסביב לצוואר שלי, הבטתי על עצמי במראה ושאלתי את עצמי: 'האם אני תקועה עם הדמות הזאת עד סוף החיים שלי?' זה היה מפחיד".
לדבריה, "אנשים שסובלים מדיספוריה מגדרית (חוסר התאמה בין המגדר הביולוגי של אדם לזהותו המגדרית) זה משהו שאתה נולד איתו. זה מה שאתה. זה משהו שלא הבנתי, במיוחד בתור אחת שגדלה בשנות החמישים והשישים".
היא סיפרה איך כילד היא "התגנבה" ולבשה בגדים של אמא שלה, איך התקשה בבית הספר וסבלה מדיסלקציה, אבל בעזרת הספורט הפכה לאלופה - ברוס ג'נר היה גולש סקי מצטיין, כוכב כדורסל מקומי, ואז, בקרב 10, גם אלוף העולם.
אחרי מונטריאול 1976, ג'נר החלה בטיפול פסיכולוגי ב-1980 אבל החליטה שהיא לא יכולה לעמוד בשינוי הדרמטי הזה. היא פגשה את קריס קרדשיאן, הפכה לאבא חורג של קים, קלואי וקורטני, וביחד נולדו להם שתי בנות - קיילי וקנדל. הם נפרדו, ג'נר החלה בתהליך, וב-2015 הופיעה על שער "ואניטי פייר" כטרנסג'נרית ואף קיבלה את פרס ארתור אש בטקסי ה-ESPY (האוסקר של הספורט). כשג'נר נשאלת מה ההישג הגדול בחייה, היא עונה: "אני שמה את המאבק על הזהות שלי במקום גבוה יותר. למשחקים האולימפיים התאמנתי 12 שנה. אבל התאמנתי 65 שנה למהפך שלי ב-2015. זה היה הרבה פחות מקובל. כולם אוהבים את המשחקים האולימפיים. אבל כשאנשים רואים את השינוי שעברת, הם מתעבים אותך".
כעת, כשאולימפיאדת טוקיו 2020 מתקרבת, מספר ספורטאיות מפורסמות טוענות שלא צריך לאפשר לספורטאים טרנסג'נדרים להתמודד בתחרויות נשים, בטענה שנשים שנולדו זכר ביולוגי נהנות מיתרון פיזי. מנגד, ספורטאים טרנסים טוענים כי אסור לחסום אותם מלהשתתף בספורט, וטוענים שמחקרים סביב היתרונות הגופניים עדיין אינם חד משמעים.
ההנחיות הנוכחיות של הוועד האולימפי קובעות שנשים טרנסג'נדריות חייבות להוריד את רמות הטסטוסטרון לפחות 12 חודשים לפני התחרות, למרות שכרגע ראשי הוועד עובדים על הנחיות חדשות בניסיון "למצוא את האיזון הנכון בין תחרות הוגנת ושווה לבין אי-אפליה".
קייטלין ג'נר טוענת: "אני חושבת שהם צריכים לעשות בדיוק את מה שהם עושים. הוועד האולימפי הבינלאומי הוא הארגון היחיד שלקח את הנושא הזה ברצינות במשך הרבה מאוד שנים. לכולם מגיעה הזכות להיות מסוגלת להתמודד, ולכן הם התחילו להגיע להגדרה של רמות הורמונים כדי שאנשים טרנסים יוכלו להתמודד. אף טרנס עוד לא הצליח להיכלל בנבחרת אולימפית.
"אני חושבת שהדבר החשוב ביותר הוא אנשים שהם שונים, אנשים שמתמודדים עם סוגיות טרנס וכאלה - מגיעה להם הזדמנות לעסוק בספורט. הספורט היה טוב עבורי. אסור לנו להמנוע מהם הזדמנות. אבל גם עלינו לבחון את הנושא מקרוב וכמעט להתמודד עם זה באופן פרטני. אבל הוועד האולימפי עושה עבודה טובה".