ורק אחד לא הופתע: כשההיכל חזר להיות יד אליהו

השעה הייתה 22:00 לערך, היכל מנורה מבטחים חזר להיות יד אליהו, ואף שעל הפרקט לא היה אפילו שחקן אחד, האדרנלין והטירוף גרמו ל-11 אלף איש לרחף באוויר. מכבי תל אביב 41, פנרבחצ'ה 21. ההיית או חלמנו חלום? מדד 58 לצהובים, מדד 3- לכחולים. מי האיש הזה על הקווים שפניו הפכו סגולים, והוא רק נראה ממש כמו ז'ליקו אוברדוביץ'?

היה אדם אחד באולם (ואולי בעולם) שלא הופתע מכלום, וחייך במבוכה קלה לנוכח ההתרגשות. חסר תקדים? ביוונית זה נשמע פחות טוב. מבחינתו, יתרון 21:41 על אוברדוביץ' הוא עניין שבשגרה; לכל היותר, הישג חביב מלווה בשדרוג קוסמטי קל. לאדם הזה קוראים יאניס ספרופולוס. לפני כמעט שלוש שנים, הוא הימם בדיוק באותה דרך 11 אלף אוהדים ושועל סרבי אחד. אולימפיאקוס דרסה את פנרבחצ'ה, וירדה להפסקה ביתרון 21:40. לא 21:41, אבל מה זאת כבר נקודה אחת בין חברים.

"אין ספק שהגיע לנו לנצח. באנו בגישה נכונה, עם הרבה נחישות, ועצרנו קבוצה טובה ומנוסה על 21 נקודות במחצית. שלטנו בשני צידי המגרש", אמר ספרופולוס בימים ההם. הבעיה התבררה רבע שעה מאוחר יותר, כשהחלה המחצית השנייה והתברר שהמאמן היווני התאהב מדי בשחזור התסריט.

אז, ב-29 בדצמבר 2016, נגסו הטורקים אט אט בהפרש. עלי מוחמד (AKA בובי דיקסון) צימק ל-65:61 כשעל השעון שתי דקות, והיכל השלום והאחווה נכנס כולו להיסטריה, עד שמאט לוג'סקי (בתפקיד יובל זוסמן) הבטיח את הניצחון. "פנרבחצ'ה מצוינת, והיא ניסתה להגיב להתרחשויות. הפסקנו להניע את הכדור בהתקפה, לא מצאנו את הזריקות הנכונות, והטורקים הגיעו ללא מעט סלים קלים. אבל בסיום היינו מרוכזים, ועם 3-2 התקפות טובות ו-3-2 הגנות טובות, מצאנו את הדרך לנצח", דבריו של ספרופולוס. ב-2016, לא ב-2019.

הפעם כמעט הושלם הקאמבק כשעל השעון נותרו 3:55 דקות, אבל האמת היא שהלחץ באוויר הורגש הרבה קודם לכן. רק באמצע הרבע השלישי, כשלוח התוצאות מורה על 29:47, הצליחה פנרבחצ'ה לחבר בפעם הראשונה שני סלים רצופים. דקה אחר כך, כשספרופולוס הזעיק פסק זמן, נשמע רחש מטריד ברחבי ההיכל, שלא היה כמותו גם כשהכוכב האדום בלגרד מחקה לחלוטין את הפיגור האסטרונומי וכפתה הארכה לפני שבועיים. כי ככה זה אצל יהודים: הכל בעזרת השם. יתרון 15 על אוברדוביץ' נראה לעיתים שברירי יותר משוויון מול מילאן טומיץ'.

אבל לא תמיד זאת המציאות. כשננדו דה קולו קבע 59:54 נוצרה תחושה ששעל המגרש לא משחקות מכבי תל אביב ופנרבחצ'ה, אלא מתקיים קרב עיקש בין היתרון הצהוב לבין השניות בשעון - כשהשאלה היא מי יאזל קודם.

המהפך נמנע. פנרבחצ'ה, שפתחה את המשחק עם 0 מ-4 מהשדה ושני איבודים בארבע הדקות הראשונות (6:0), סיימה אותו עם עוד 0 מ-4 מהשדה ועוד שני איבודים בארבע הדקות האחרונות (8:1). היא יצאה מיד אליהו באופן שבו היה ראוי לה: עם תצוגת התקפית עלובה, 55 נקודות; רק פעם אחת, לאורך כל ההיסטוריה הארוכה והמפוארת של אוברדוביץ' ביורוליג, קבוצה שלו קלעה פחות.

שלושה משחקי בית בשבועיים היו לצהובים, והם צלחו את כולם. היריבות לא היו איכותיות במיוחד - אחת חסרה כישרון (הכוכב האדום בלגרד), השנייה לקתה בכושר וביכולת (פנרבחצ'ה) ולשלישית לא היו כישרון וגם לא כושר ויכולת (ולנסיה) - אבל בשורה התחתונה סיימה מכבי 125 דקות שמתוכן היא פיגרה רק ב-23 שניות. אי אז, בשבוע שעבר, בדקה השנייה, 2:0 מול הספרדים.

לניצחון על פנר יש כמה וכמה גיבורים. בראש ובראשונה, טאריק בלאק. בשלושה משחקים הוא ביצע 14 עבירות מתוך 15 אפשריות (אבל רק ב-61 דקות), ונראה מהוסס וחסר ביטחון; סימני הנפט לקראת חזרתו התגלו במהלך הבליץ על הפועל ירושלים בתחילת השבוע, אבל גם את המשחק אמש הוא החל בבלבול. החטיא הטבעה (בזמן עבירה), הפך אליהופ לאיירבול, התלבט בין לייאפ לדאנק והחמיץ מול אפס שומרים, ולמעשה השאיר על הרצפה שבע נקודות ברבע הראשון.

זה נגמר בתצוגת תכלית. דיוויד בלאט נוהג לומר שסנטר טוב צריך להגיע לעשר נקודות גם אם לא יימסר לו אפילו כדור אחד, אז בלאק חזר לבסיס וחפר את דרכו לצד הבטוח בעזרת 15 ריבאונדים. הוא סיים את הערב עם 2 מ-5 מהשדה, אבל הגיע למדד 21. המהלך הבודד, שממחיש טוב מכולם את ההתאוששות שלו, בכלל לא נרשם בסטטיסטיקה: זה היה הרגע שבו הוא זינק לשלטים כדי להציל כדור מלצאת, והטיח אותו בהצלחה בעלי.

שנית, עומרי כספי. הוא מפלרטט עם הקהל, מעיד על עצמו ש"כיף לי, ואני נהנה מהכל", וזה ניכר עליו. לא רק עליו, אגב. הקהל מאוהב בו, והוא מצליח להקפיץ את שמעון מזרחי מהכיסא, כפי ששום מספר 7 לא עשה מאז המנהל הספורטיבי של המועדון. כספי נמצא בכל מקום על המגרש, ובכל מגרש, מאז חזר ליורוליג - אבל אתמול היה המבחן הראשון שלו מול קו קדמי מהאיכותיים מהיבשת (לפחות ברמת השמות).

במשך 3:53 דקות הוא נאלץ להתמודד, לצד האנטר, עם תאומי המגדל יאן וסלי וז'ופרי לוברן. מכבי ניצלה את יתרון המוביליות בעמדת הפאוור פורוורד, ובפרק הזמן הקצר הספיק כספי לקלוע כמעט מחצית מנקודותיו (6), האנטר הוסיף עוד 4 ומכבי רצה ל-6:12. אוברדוביץ' לא העז להחזיר שוב את שני הסנטרים יחד למגרש.

ואחרון חביב (כמו תמיד במכבי תל אביב...) הוא הרכז. וכאן, על רקע הניצחון ההרואי, מגיע המינוס הגדול של ספרופולוס: הבחירה לפתוח את הרבע השלישי עם ג'ון דיברתולומאו על חשבון נייט וולטרס הייתה לגיטימית, אבל התגובה האיטית של המאמן כמעט עלתה לו ביוקר. בעשר הדקות שבהן וולטרס נח אתמול, הורה לוח התוצאות על 18:18; כל היתרון הושג בזמן שהוא שיחק. בשבוע שעבר הצגנו כאן את נטייתו הבולטת של הרכז האמריקאי להצטיין דווקא במשחקי בית, ומחר תעמוד היציבות שלו למבחן בפיראוס, אבל לפחות בינתיים יש לצהובים איש אחד שמנהל את ההצגה ומנווט את הספינה.

זה היה ערב נדיר, שבו שלוש הקבוצות הגדולות והעשירות ביורוליג (צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה), שזכו בחמשת הגביעים האחרונים, הפסידו בזו אחר זו. ובכלל: חימקי מוסקבה ואולימפיה מילאנו מחזיקות במאזן 1:4, בעוד פנר תקועה על 4:1. זניט סנט פטרסבורג עומדת על שני ניצחונות חוץ, בהארכות, על אולימפיאקוס וז'לגיריס קובנה. ריאל סוחבת שלושה הפסדים רצופים. וילרבאן עומדת על שלושה ניצחונות ביתיים.

דווקא מכבי תל אביב הפכה לאי של שפיות: הפסדים דחוקים במוסקבה ובמדריד, שלושה ניצחונות ביתיים, והיא בצד הנכון של הטבלה. במציאות מטורפת כמו זו שנבנית לנגד עינינו ביורוליג, זה בכלל לא מובן מאליו. בפעם הראשונה אחרי שנה, שבעה חודשים ו-39 מחזורים, יש לה מאזן חיובי.