מה עשינו בפגרה
באו: חסן וויטסייד (בטרייד ממיאמי), קנת בייזמור (בטרייד מאטלנטה), פאו גאסול (חופשי, ממילווקי), מריו הזוניה (חופשי, מהניקס), אנטוני טוליבר (חופשי, ממינסוטה), נאסיר ליטל (בחירה 25 בדראפט), ג'יילן הווארד (חוזה דו צדדי), לונדון פראנטס, טרוי קאופיין, קלג'ין בלווינס ומוזס בראון (חוזים לא מובטחים).
הלכו: אנס קאנטר (חופשי, לבוסטון) , אל פארוק אמינו (חופשי, לאורלנדו), מו הארקלס (בטרייד לקליפרס), אוון טרנר (בטרייד לאטלנטה), מאיירס לאונרד (בטרייד למיאמי), סת' קרי (חופשי, לדאלאס), ג'ייק ליימן (בטרייד למינסוטה).
כדי לסכם את העונה שעברה של הבלייזרס צריך לחזור לשני רגעים מכוננים: האחד - קאמבק מקרי מ-28 הפרש מול סקרמנטו בליל הנעילה של העונה הסדירה, במשחק שבו טרי סטוטס נתן מנוחה לכל הכוכבים ולמעשה ויתר על המשחק, שהבטיח להם את המקום השלישי במערב וסידר דרך נוחה יחסית בפלייאוף. השני - שלשה איקונית של דמיאן לילארד על הבאזר של משחק 5 בסיבוב הראשון שהזיזה את הלוחות הטקטוניים של ה-NBA, והצליחה להשכיח אפילו את ההדחה בסוויפ (שוב) שהגיעה אחר כך.
עם המטען האמביוולנטי הזה - העפלה בלתי צפויה לגמר המערב מחד, ארבעה תמרורי אזהרה בוהקים מול גולדן סטייט נטולת קווין דוראנט מאידך - הגיע הג'נרל מנג'ר ניל אולשיי לקיץ, והחליט לערבב את הקלפים מחדש. את הכיסים של הכוכבים שעשו קפיצת מדרגה בפלייאוף הוא אמנם ריפד עם חוזים חדשים (לילארד עם סופר-מקס של 196 מיליון דולר לארבע שנים, מקולום עם 100 מיליון לשלוש), אבל בכל היתר עשה פריש-מיש.
באופן מעט מפתיע, הקו המנחה היה שיפור ההתקפה שדורגה 3 ביעילות בעונה החולפת. אל פארוק אמינו ומו הארקלס שהיו מאבני היסוד של ההגנה אבל יידו לבנים בפלייאוף הועזבו, אוון טרנר שהיה עוגן הגנתי נוסף מהספסל נשלח בטרייד, ומנגד צורף קנת בייזמור השלם יותר והוארך חוזהו של רודני הוד בעל האופי הסקוררי במחיר מציאה (5.5 מיליון דולר לשנתיים). פרצוף חדש נוסף שאמור למלא את הוואקום הוא הרוקי נאסיר ליטל, סמול פורוורד עם פוטנציאל הגנתי גדול כמעט כמו מוטת הידיים שלו, ששנה לפני הדראפט עוד הוזכר כמועמד לבחירת טופ 3 וזכה להשוואות לג'יילן בראון, אבל הידרדר עד סוף הסיבוב הראשון בגלל עונת פרשמן חלשה בצפון קרוליינה.
גם הקו הקדמי עבר מתיחת פנים. אנס קאנטר שנכנס בצורה מרשימה לנעליים הגדולות של יוסוף נורקיץ' הפצוע בשלהי העונה שעברה עבר לבוסטון ואת מקומו יתפוס חסן וויטסייד, חבר קרוב של הצמד לילארד-את-מקולום, מה שאמור לפחות על הנייר לנטרל בעיות גישה וכימיה מהן סבל בעבר. הסנטר חובב הבלוקים ומאותגר היעילות יהיה הגבוה הבכיר של הבלייזרס עד שנורקיץ' יחזור (קרוב לוודאי שאחרי פגרת האולסטאר) ואולי בשנת חוזה יוכיח שמסתתר בו יותר מאשר רודף חסימות שיוצר רק אשליה של שומר טוב. בנוסף הונחתו לקו הקדמי שני וטרנים, האחד גמור יותר (פאו גאסול) והאחר פחות (אנטוני טוליבר).
במסגרת מאורעות הפגרה של הבלייזרס היתה עוד התרחשות ראויה לציון (חוץ ממלחמת הראפרים לילארד ושאקיל): הגארד אנפרני סיימונס הפך לשיחת היום בליגת הקיץ עם כמה תצוגות קליעה מרשימות שסייעו מאוד בניפוח ההייפ סביבו, ויזכו אותו העלונה בתואר שחקן הבלייזרס הכי טוב שלא תכירו.
ציון לקיץ: 8. אחרי מסע אל תוך השלבים המאוחרים של הפלייאוף אשתקד, המפלט הקל היה לקפוא על השמרים ולבצע מינימום שינויים. אולשיי פעל אחרת מתוך הכרה בתקרה הלא מאוד גבוהה של הסגל, ובמגבלות שהיו לו הוציא כמעט את המקסימום. וויטסייד ובייזמור הם הימורים מעניינים על שחקנים שאולי יתרמו יותר בשנת חוזה, הוד ייתן תמורה טובה ביחס למחיר, וההתנתקות מחורים התקפיים כמו אמינו והארקלס יהפכו את הבלייזרס לפחות צפויים בפלייאוף, מה שיכול להקל על החיים של לילארד ומקולום.
מה מו מי
חמישייה: דמיאן לילארד, סי ג'יי מקולום, רודני הוד, זאק קולינס, חסן וויטסייד/יוסוף נורקיץ' (פצוע).
ספסל: אנפרני סיימונס, לונדון פראנטס, קנת בייזמור, גארי טרנט ג'וניור, מריו הזוניה, נאסיר ליטל, קלג'ין בלווינס, אנטוני טוליבר, סקאל לאביסייר, ג'יילן הווארד, פאו גאסול, מוזס בראון.
מאמן: טרי סטוטס (שנה 12 כמאמן ראשי ושמינית בפורטלנד, מאזן קריירה 417:440).
הכוכבים: דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום. כוכבי ה-NBA הסתדרו בצמדים הקיץ, וכאן טמון יתרון לבלייזרס בנדבך חשוב ולא מדובר: חיבור על ומחוץ למגרש. יש צמדים מוכשרים יותר מלילארד ומקולום, אבל כל עוד קליי תומפסון בחוץ וגולדן סטייט נאלצת להסתדר רק עם חצי אחד מהספלאש בראדרס, אין צמדים עם כימיה טובה משלהם. ההבנה העיוורת בין השניים תשרת את פורטלנד מצוין, במיוחד בגישושים של העונה הרגילה.
שניהם מגיעים לעונה עם מוטיבציה מיוחדת. לילארד הוא עדיין אחד הכוכבים הכי מקופחים בליגה, ואחרי שנדחק מחוץ לחמישייה הראשונה של העונה שעברה יש לו צ'אנס להפוך לסוס השחור במירוץ ה-MVP. התואר האישי הנכסף נשען בדרך כלל על שלושה תנאים בסיסיים: השחקן צריך להיות חלק מקבוצה מנצחת שמסיימת בשלישייה המובילה בקונפרנס, הוא צריך להיות בין הסקוררים המובילים בליגה, ורצוי שיחמיץ מעט משחקים. במקרה של לילארד כל שלושת התנאים יכולים להתקיים, במיוחד השניים האחרונים - נקודות ומשחקים - שאמורים לכל הפחות להישאר דומים לעונה שעברה בהתחשב בכך שהבלייזרס כבר הצהירו שלא ייסחפו אחרי שאר הליגה בטרנד חלוקת העומסים, ויימעטו במנוחה לכוכבים. מקולום, שמשתפר משנה לשנה ובפלייאוף האחרון נראה לפרקים כמו סופרסטאר, יחפש הכרה עם הופעה ראשונה בקריירה באולסטאר.
האקס פקטור: הבחירה המתבקשת היא יוסוף נורקיץ', שאופן החזרה שלו מהפציעה הקשה עשוי לשנות את גורל העונה. אבל אם מסתכלים על טווח של עונה שלמה, התשובה היא ללא ספק זאק קולינס. הבחירה העשירית בדראפט 2017 הראה ניצוצות של שומר מודרני נהדר והפגין שיפור בקליעה בעונה שעברה, וזה הספיק לבלייזרס כדי להמר על כך שהעונה הוא יוכל לעשות את הדברים הללו על בסיס קבוע. אם ההימור יצליח וקולינס יעשה את ההסבה בצורה מוצלחת, זה לא רק יפתור לבלייזרס את כאב הראש בעמדה 4, אלא גם יהפוך אותו לנכס מעניין מאוד - מה שמתחבר לתחזית הנועזת למטה.
ולכדור הבדולח
תחזית נועזת: הבלייזרס יהיו חלק מטרייד גדול. לילארד מדבר בגלוי על אליפות, בקרוב הוא יחגוג 30, ולהחלפת הקידומת יש השלכות מחייבות. לפורטלנד אין את הפריבילגיה לכלות את השנים הטובות ביותר שלו בקבוצה שלא באמת תקרא תיגר על התואר. מה כן יש לה? כמה נכסים שאפשר יהיה להרכיב מהם חבילה מעניינת לקבוצה שבונה את עצמה מחדש (קולינס, סיימונס וליטל, בתור התחלה), ומספר קבוצות מסביב שישמחו לקבל הצעות אטרקטיביות על הכוכבים המתבגרים שלהן (קווין לאב, בלייק גריפין). יש סיכוי לא רע שפורטלנד תסיים את העונה עם עוד כוכב.
גזר הדין: הבלייזרס התחזקו, אבל גם המערב בכללותו. הם עדיין ימצאו דרך לפרטט עם 50 ניצחונות, יסיימו במקומות 4-6 במערב, אבל הפעם יחכו יריבות איכותיות או מנוסות יותר בפלייאוף, וזה יסתיים בהדחה בחצי גמר המערב.