מציאות נושכת: הבועה שמכבי תל אביב יצרה שוב התפוצצה לה בפנים

בווידאו: תקציר ההפסד של מכבי תל אביב להפועל ירושלים

ככל שמכבי תל אביב מתרחקת מימיה כמועמדת אמיתית להגיע רחוק ביורוליג, הולכת האווירה סביבה בפגרה, לפני תחילת העונה, והופכת מנותקת מהמציאות. מחד - הקבוצות שנבנות לא מרשימות בעליל; מנגד, בכל זאת, זו מכבי, והיא בדרך כלל מוצאת דרך להצליח - כלומר, עד לפני עשור בערך, בניקוי עונת הניסים והנפלאות של 2014. אז נתלים ברכש נוצץ שמגיע מה-NBA (כי לא רצו אותו שם), בקו קדמי מרשים (הוא באמת סבבה), בצביון ישראלי (שמסייע למכירת המנויים, אבל לא לנצח במשחקים) ובעיקר בבורות מסוימת לגבי איכות היריבות ("קבוצה שאפשר וצריך לנצח". למה בעצם?) ומקבלים מין אופטימיות זהירה שלא באמת מגובה בעובדות או בנתונים. ואז, מעשה שטן, מגיע השלב שבו אשכרה צריך לשחק כדורסל.

כדי להיות הוגנים ולא לקחת חלק בתעשיית האשליות הזאת, חייבים לומר שמכבי הפסידה אתמול לקבוצה טובה יותר. אין כאן "פספוס שירדוף את מכבי עונה שלמה", כפי שנכתב איפשהו, מכיוון שמי שפספס באמת הם המארחים, ששיחקו בהרכב חסר, נותרו בלי רכז טבעי אחרי פציעתו של סטפן יוביץ' ודידו אל קו הגמר במקום לדרוס - והמשחק היה במגמת דריסה במשך שלושה רבעים. לחימקי יש סופרסטאר אירופי אמיתי, אלכסיי שבד, מהסוג שמכבי חיפשה לכאורה בקיץ ולא הצליחה להנחית. גם אם הרוסי משחק לעתים ברישול, עצם נוכחותו על המגרש יוצרת ריווח לחבריו לקבוצה, נותנת ליאניס טימה, לסרגיי מוניה וליונאס ירבקו עוד שנייה חופשית בדרך לשלשה ומייצרת סלים קלים בריבאונד התקפה כתוצאה מההתנפלות ההגנתית עליו.

גם אנתוני גיל הוא זר ברמה שאין למכבי - פורוורד יצירתי שמשום מה טרם נחטף על ידי הריאליות והפנרבחצ'ות של היבשת. מסביב יש לחימקי תועפות של קליעה, שכל ובעיקר יכולת מסירה, שמסייעת לה להניע כדור במהירות שיא ולהעניש את מכבי על כל שמירה כפולה על שבד, בעיקר לפני שיוביץ' נפצע.

דווקא בגלל שמכבי נחשבת לקבוצה שאמורה להיות בדרג של חימקי - כזו שמתחרה על מקום בטופ 8 - החסרונות שלה בלטו אתמול. מדברים הרבה על הבעיה בעמדת הרכז, אבל לקבוצה של יאניס ספרופולוס פשוט חסרים מוסרים טובים. הבעיה היא לא מי יוביל את הכדור להתקפה ויתחיל את התרגיל, אלא מי יקבל החלטות במהלכו. התקפה מודרנית בנויה בדרך כלל על יצירת יתרון בשלב מוקדם של שעון השניות, באמצעות פיק אנד רול (ברוב המכריע של המקרים), פוסט אפ או חסימה לקלעי, וכיוון שההגנות מתוחכמות דיין ולעצור את הפעולות הראשוניות, קבוצות נבחנות ביכולתן להגיב, כלומר למסור את הכדור לשחקן הפנוי בצד החלש. נשמע פשוט, אבל יחס האסיסטים-איבודים של שתי הקבוצות מוכיח שזה קצת יותר מורכב - 10:18 לחימקי, 15:15 למכבי. אם היו משקללים פנימה מסירות שהובילו למסירה שהובילה לסל - מה שמכונה "הוקי אסיסט" - הפער היה כנראה מביך עוד יותר.

זה מתחיל באלייז'ה בריאנט וטיילר דורסי, שמרוכזים בעצמם ולא רגילים לאינטנסיביות ההגנתית של משחק יורוליג; סקוטי ווילבקין הוא סקורר שחושב קודם כל על הנקודות שלו; נייט וולטרס היה לאורך כל הקריירה רכז שמייצר לעצמו לפני שהוא מייצר לאחרים (וזה בסדר, אבל פחות כשזה הפוינט גארד היחיד בסגל); וגם עומרי כספי, יובל זוסמן, דני אבדיה או קווינסי אייסי הם לא מוסרי על. בעמדה מספר 5 יש למכבי שני שחקנים נהדרים, טאריק בלאק ואותלו האנטר, אבל הם צריכים להיות מופעלים - ולא מפעילים.

אוקיי, אז אם אין מוסרים גדולים, אולי יש שומרים גדולים, שיחטפו כדורים וישיגו סלים קלים בהתקפות מתפרצות? אז זהו, שפחות. גם אם ברמה האינדיבידואלית יש לספרופולוס כמה שחקנים עם רגליים לא רעות, כמו זוסמן, כאן המצב קשה עוד יותר. ברמת ההבנה הטקטית, ניכר היה שהתוכניות ההגנתיות של היווני פשוט לא נכנסו לראש של השחקנים. בלטו לרעה בהקשר הזה עומרי כספי, עם כמה טעויות ברוטציות ובהבנת מצבים הגנתיים שהובילו לסלים קלים, ודני אבדיה, שסדרת טעויות שלו הובילה ל-8 נקודות רצופות של חימקי, 6 מהן משתי שלשות של טימה במצב של חילוף משולש מול תרגיל שמכונה "פיק אנד רול ספרדי" (פיק אנד רול שאחריו חסימה גבית לחוסם). גם החילופים האוטומטיים בוצעו בדרך כלל ברישול והובילו לריבאונדים קריטיים של הרוסים בהתקפה. מכבי התייצבה בהגנה רק כשספרופולוס התייאש מהמשחק וזרק למגרש חמישייה הזויה למדי, עם אייסי, בלאק והאנטר ביחד, עם דיברתולומיאו כרכז, אבל ספק אם פיתרון כזה יבוא בחשבון בהמשך, גם כי מכבי ניזונה בדקות אלו מהיעדר הרכז של הרוסים.

בכלל, הנקודה המטרידה ביותר במשחק אמש היא לא הסגנון, החסרונות ואפילו לא ההפסד. העונה רק מתחילה, ההכנה לעונה הייתה קצרה יחסית בגלל אליפות העולם וההופעה של ווילבקין במדי טורקיה ובסגל יש לא מעט שחקנים שאמורים להסתגל לאופי המיוחד של היורוליג. הבעיה האמיתית היא שנדמה שכבר בשלב הזה של העונה ספרופולוס לא מאמין בסגל שלו. שפת הגוף שלו הייתה שונה ב-180 מעלות מהרוגע והשקט שהקרין אשתקד. הוא צעק, גער, השתולל והעיף שחקנים לספסל בעצבים אחרי טעויות, מה שבטח לא תרם לביטחון שלהם, בדרך לערב קליעה מזעזע של 4 מ-22 לשלוש. אם להסתמך על ניסיון העבר, המאמן של מכבי לא יכול לבנות על שינויים מפליגים שההנהלה תאפשר לו לבצע במהלך העונה (ד"ש מרמון סשנס). אלו הכלים שלהם ואיתם הוא אמור לצאת למלחמה. הבעיה היא שנראה שעמוק בפנים הוא לא בטוח שעם השחקנים האלה אפשר לנצח בה.