פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "רק אל תקראו לי 'היורש של בולט'": סיפורו של נואה ליילס מרגש את ארצות הברית

        אחרי ששם מאחור את הדיסלקציה, האסטמה והדיכאונות שהפריעו לו בילדות, הנסיך החדש של עולם האתלטיקה כובש את האמריקאים - ומתנער מההשוואה הבלתי נמנעת

        נואה ליילס אצן אמריקאי (רויטרס)
        מוחצן על המסלול, ביישן מחוצה לו. ליילס (צילום: רויטרס)

        עולם האתלטיקה משווע לאייקון חדש ביום שאחרי יוסאין בולט, והכתר כבר מזמן הונח על ראשו של נואה ליילס. אמש (שלישי) הספרינטר האמריקאי בן ה-22 חיזק עוד יותר את ההשוואות היומרניות, כשדילג למדליית הזהב בגמר ה-200 מטר באליפות העולם עם תוצאה מצוינת של 19.83 שניות.

        ליילס, שזוכה להשוואות ליוסאין בולט גם בזכות היכולות על המסלול וגם בזכות דמותו הצבעונית והמוחצנת מחוצה לו, נתן שואו כהרגלו, אבל בבוקר שאחרי עסקו ב-ESPN בעיקר בצד הפחות מוכר שלו - זה שגרם לו להסתגר ולהתבודד בתור נער מתבגר.

        "היו לי הרבה בעיות בתור ילד - גם מבחינה מנטלית, גם מבחינה רפואית. אובחנתי כחולה אסטמה בגיל צעיר מאוד, בגיל 6 עברתי ניתוח להסרת שקדים, וזה עורר אצלי בעיות נפשיות. בגיל 9 הלכתי לטיפול הפסיכולוגי הראשון שלי", סיפר ליילס.

        בנוסף אובחנה אצל ליילס הפרעת קשת וריכוז (ADD) ודיסקלציה קלה, מה שלא עזר לדימוי העצמי הנמוך. "לא היה לי ביטחון עצמי. הייתי ביישן, נחבא לכלים, לא חשבתי שאני אטרקטיבי בשום צורה. בבית הספר שלחו אותי לכיתה של ילדים 'מתקשים', כי התקשיתי בקרוא וכתוב. באופן כללי בית המספר לא היה אהוב עליי במיוחד. הייתי די מבודד בחטיבת הביניים".

        הספרינטר האמריקאי נואה ליילס חוגג זכייה בזהב בריצת 200 מטר באליפות העולם (AP)
        בנה את הדימוי העצמי על המסלול. ליילס חוצה את קו הסיום, אמש (צילום: AP)

        ליילס, נצר למשפחת אצנים (הוריו היו אצנים מקצוענים, וכך גם אחיו), מספר שנרפא "בזכות המסלול". זה קרה רק אחרי שהתמודד עם דיכאונות שבאו והלכו, בעזרת טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים.

        "פרקתי את כל התסכולים שלי בריצות. ואז הגיעו ההצלחות, ולאט לאט בניתי את הביטחון העצמי שלי. ניסיתי להישאר חיובי כל הזמן, להגיד לעצמי שחייבים להישאר שמחים ולאהוב את מה שאתה עושה".

        על המסלול ליילס נראה אחרת לגמרי: סימן ההיכר שלו הוא גרביים צבעוניים מוחצנים, חיוך שלא יורד מהפרצוף וריקודים ממשחק המחשב פורטנייט בכל פעם שהוא חוצה את קו הסיום - כמעט תמיד במקום הראשון. "על המסלול אני מצטייר אחרת לגמרי ממה שאני באמת", הוא אומר, ומתנער בתקיפות מכל השוואה ליוסאין בולט - למרות שחלק מהפרשנים מאמינים שיוכל לאתגר את השיאים של הג'מייקני האגדי בטוקיו 2020, שם הוא אמור להתחרות גם בריצת ה-100 מטר (הפעם החליט לוותר על השתתפות במקצה הזה כדי להתמקד בריצת ה-200).

        "אני לא מנסה לשבור שיאי עולם, זו לא המטרה שלנו. שיאי עולם מגיעים כשאתה משתפר מדי יום והופך להכי טוב במקצוע שלך - וזה בא רק כתוצאה מעבודה קשה", אמר, ולבסוף הסכים רק לומר ש"ביום הנכון, בתנאים הנכונים, עם האימונים הנמוכים - נקווה שאשבור שיא עולם כלשהו בקרוב".

        הספרינטר האמריקאי נואה ליילס חוגג זכייה בזהב בריצת 200 מטר באליפות העולם (AP)
        אסור להשוות. ליילס (צילום: רויטרס)