בשבת, עלתה טוטנהאם ליתרון 0:2 מול לסטר בדקה ה-64 כאשר סרז' אורייה שלח בעוצמה לפינה של קספר שמייכל את הכדור שקיבל מהארי קיין, והתרנגולים יצאו לחגיגות. בעיצומן, התקבל לפתע האיתות מ-VAR כי השער צריך להיפסל בגלל נבדל של יונג מין סון בבניית המהלך. הקוריאני, כך התברר בבדיקת הממוחשבת, נתפס קרוב יותר לקו השער במשהו כמו 0.000000001 מילימטר בעת שהכדור נשלח אליו, והמדע הורה להחזיר את התוצאה ל-0:1. בסופו של דבר, ביצעו השועלים מהפך וניצחו 1:2.
אתמול, בדקה ה-27 הבקיע ססאר אספיליקואטה שער שיוויון לזכות צ'לסי מול ליברפול אחרי מהלך קבוצתי נאה. בעוד כל השחקנים והיציעים הכחולים צוהלים, התקבל לפתע האיתות מ-VAR כי השער שצריך להיפסל בגלל נבדל של מייסון מאונט אי שם בתחילת המהלך. גם הפעם דובר במשהו כמו 0.0000001 מילימטר, אבל מדע מדויק הוא מדע מדויק. שתי דקות בלבד מאוחר יותר, העלה רוברטו פירמינו את האדומים ל-0:2 בדרך לניצחון.
סמיכות המקרים במשחקי הצמרת הבולטים בפרמיירליג גרמה לתחושה קשה של מיאוס. די - הגיעו המים עד נפש. יש גבול להרס הכדורגל על ידי טכנולוגיה אטומה ומטומטמת. התופעה הזו חוזרת על עצמה ברחבי הגלובוס בתדירות מכעיסה, ולעתים היא אף חורצת גורלות. טוטנהאם, למשל, נפגעה שלשום, אך היא נהנתה עד הגג בעיתוי קריטי הרבה יותר, בזמן פציעות במשחק הגומלין ברבע גמר ליגת האלופות. ראחים סטרלינג הבקיע אז את השער שהעלה לכאורה את מנצ'סטר סיטי הלאה, פפ גווארדיולה בכה מאושר, אבל אז צץ לו האיתות מ-VAR על כך שקון אגוארו נתפס בנבדל לפני שבישל.
אם יש לכם מעורבות רגשית לצד אחת הקבוצות החוויה עוצמתית יותר, אבל הפארסות האלה מתסכלות במיוחד את הצופים הנייטרלים. שמחת המשחק הטהורה נשללת מהם. כבר אי אפשר לחגוג שער מבלי לחשוש שמשהו השתבש בדרך, אולי אפילו חצי דקה קודם לכן. גם הכוכבים עצמם לא תמיד יודעים מה לעשות אחרי שהכדור נכנס לרשת. מותר לחגוג? עדיף לחכות לחוות דעת נוספת של המצלמות? גם אלה שסבורים כי VAR שיפר מאוד את הגינות המשחק, מסכימים כי הנבדלים האומללים האלה פוגמים מאוד בכדורגל. יש קונצנזוס מוחלט בסוגיה.
יש, אם כך, אנשים שקוראים לשופט להפעיל שיקול דעת ולא לפסול שערים בגלל נבדלים של 0.0000001 מילימטר. הם אולי צודקים ברמה העקרונית, אך טועים לחלוטין בהיבט המעשי. כי הרי עמדת הנבדל - בניגוד לתיקולים או נגיעות היד - אינה נתונה לפרשנות. אם שחקן שנמצא מעבר לקו ההגנה מקבל את הכדור, הוא נמצא בוודאות בנבדל אקטיבי, ואין מקום לשיקול דעתו של השופט. אחרת היכן אפשר למתוח גבול? 0.0000001 מילימטר זה לא נבדל, אבל 0.0002523 מילימטר - כן? למה? כיצד יוכל השופט להסביר את פסיקתו לקבוצה "המקופחת"? גם אם נעביר את הגבול איפשהו באמצע באופן שרירותי, הסטייה הקטנה ממנו תיראה לא הוגנת. לא נוכל לצאת מזה.
האם כדאי להפסיק להשתמש ב-VAR כדי לקבוע אם השחקנים היו בנבדל? ברור שלא. אם כבר נעזרים בווידאו להחלטות אחרות - וברור כשמש שהוא לא ייעלם מחיינו, בין היתר בזכות התרומה החיובית שלו - מובן מאליו שכדאי להביא אותו לידי ביטוי גם בנבדלים. עלולות להיות טעויות שיפוט גסות בסוגיה, ו-VAR מסוגל לתקן אותן. למעשה, העובדה כי מדובר בקביעה טכנית דווקא מחזקת את הטיעון כי הטכנולוגיה נחוצה כאן. אם אין מקום לשיקול דעת, צריך להעניק את המילה האחרונה למכונה.
וכאן טמון המלכוד הגדול, כי המילה האחרונה הזו צודקת, אך לא מוצדקת. יונג מין סון היה בנבדל. מאונט היה בנבדל. אגוארו היה בנבדל. השערים נפסלו בצדק מבחינת החוקה, אך לא בצדק מבחינת רוח המשחק. פירוש הדבר - השימוש ב-VAR יצר סתירה בולטת ומובהקת בין החוקה לרוח המשחק. כאשר מפנימים זאת, הפתרון לפיאסקו ברור לחלוטין. את רוח המשחק אי אפשר לשנות. על כן, יש לעדכן את החוקה ולהתאים אותה למצב החדש שנוצר.
אל תפספס
עד לא מכבר, כל נבדל שנשרק ניתן להבחנה על ידי עין בלתי מזויינת של הקוון. כעת, הטכנולוגיה גרמה לכך שניתן לאתר עמדות נבדל שאינן נראות בעין בלתי מזויינת. המצב הזה אינו רצוי מבחינה ספורטיבית, והוא גם לא הגיוני - כי הרי אפילו הקבוצות שנהנו מהפסיקות נדהמו כאשר השערים נפסלו. לסטר לא ניסתה לתפוס את סון בנבדל. ליברפול לא ניסתה לתפוס את מאונט בנבדל. טוטנהאם לא ניסתה לתפוס את אגוארו בנבדל, והכדור בכלל הגיע אליו באופן מקרי. משהו בלוגיקה הבסיסית השתבש כאן, והחוקה חייבת להחזיר את ההגיון.
כאן המקום להזכיר את מטרתו של חוק הנבדל, אשר עדיין תקפה. החוק נועד למנוע משחקני ההתקפה להישאר ברחבת היריב באופן קבוע. מצב כזה היה מכריח את ההגנות להציב שמירה על חלוצים אלה, כולם היו נתקעים ברחבות, והמשחק היה נהרס. הנבדל מחייב חלוצים להתרחק מהשער כאשר שחקני ההגנה מתרחקים ממנו. זה כל הסיפור. יתר ההשלכות החוק על המשחק הן תוצרי לוואי, ותו לא.
לכן, כאשר קבוצות רבות מדי החלו לנצל את חוק הנבדל לרעה, ולאור הסגנון ההגנתי שהופגן במונדיאל 90', החליטה פיפ"א לשנות מהותית את החוקה. עד אז, שחקן התקפה שהיה בקו אחד עם שחקן הגנה נחשב כמבצע עבירת נבדל. החל מ-1990, שחקן שנמצא בקו אחד עם ההגנה אינו מבצע עבירה. זה באמת עזר, והמשחק הפך לחיובי ואטרקטיבי יותר.
ואולם, ברור שהמושג "קו אחד" היפותטי לחלוטין. הוא לא קיים באמת. בכל מצב, שחקן אחד יהיה קרוב יותר לשער בשבריר מילימטר כלשהו. 0.00000001 מילימטר לפה או לשם. זה אף פעם לא אפס עגול. העניין הוא כי עד לתחילת השימוש בטכנולוגיה, אי אפשר היה להבחין בכך, ולשופטים ניתנה הוראה חד משמעית להעניק יתרון להתקפה "במקרה של ספק". וכך היה. כך התרגלנו לחוות כדורגל. מה עשה ה-VAR? הוא העלים את הספק. אין יותר ספק. ואם אין ספק, אי אפשר כעת להעניק יתרון להתקפה, גם כאשר הדבר מתבקש.
השינוי בחוקה חייב, לפיכך, להחזיר את היתרון להתקפה במקרה של ספק, תוך כדי הבנה כי אין יותר ספק. כלומר, החוק חייב להיות מדעי, חד משמעי ומדויק, אך בו בזמן לאפשר את שטף המשחק ולמנוע פסילות מוצדקות של שערים מוצדקים באמצעות טכנולוגיה. יש רק דרך אחת טובה לעשות זאת - להגמיש את עמדת הנבדל עד המקסימום האפשרי. למרבה המזל, הפיתרון הזה פשוט, אינטואיטיבי, קל להבנה, ישים והגיוני.
והנה הוא. נכון לעכשיו, אם חלק כלשהו מגופו של שחקן התקפה קרוב יותר לקו השער בהשוואה לשחקני ההגנה, הוא נמצא בנבדל. קצה הנעל, המרפק, האף הארוך - לא משנה מה. אם האף שלך בנבדל, אתה בנבדל. השינוי המוצע הפוך - כל הגוף של שחקן ההתקפה, ללא יוצא מהכלל, חייב להיות קרוב יותר לקו השער בהשוואה לשחקני ההגנה כדי שהוא יהיה בנבדל. אם כמעט כל הגוף של שחקן התקפה קרוב יותר לשער, אבל העקב, המרפק או האף שלו נמצאים בקו אחד עם חלק כלשהו מהגוף של שחקן הגנה - אין נבדל. לפי התיקון, כל נבדל יהיה ניתן לזיהוי באמצעות עין בלתי מזויינת, וזה בדיוק המצב הרצוי. ההתערבות של VAR, אם וכאשר תתרחש, עשויה להיות הפוכה - היא תהיה לרוב לטובת ההתקפה דווקא. יתברר לעתים כי שחקנים שנתפסו בנבדל, היו בפועל בעמדה חוקית. הפארסות שאנו רואים כיום כמעט ולא תתקיימנה. כי לפי התיקון המוצע, סון לא היה בנבדל. לפי התיקון המוצע, מאונט לא היה בנבדל. לפי התיקון המוצע, אגוארו לא היה בנבדל. אפילו לא קרוב. הבעיה נעלמת, המשחק זורם, השערים נכבשים, השחקנים חוגגים, האוהדים מתרגשים, והטכנולוגיה עדיין מפקחת על הכל. ובא לציון גואל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק