פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לינוי אשרם התקבלה באהבה בנתב"ג: "קצת מלחיץ אבל אני עם הפנים לטוקיו"

        אחרי שזכתה בשש מדליות באליפות העולם, לינוי אשרם יודעת שהיא הפכה לתקווה הגדולה אך לא נבהלת: "באנו במטרה להראות לכל המדינה מה זה התעמלות אמנותית"

        לינוי אשרם התקבלה באהבה בנתב"ג: "קצת מלחיץ אבל אני עם הפנים לטוקיו"
        צילום וידאו: ניב אהרונסון, עריכת וידאו: תומר לוי

        לינוי אשרם, מי שמסתמנת כתקווה הישראלית הכי גדולה לקראת המשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ הבא (לצד שגיא מוקי), ערכה היום (ראשון) מסיבת עיתונאים שבה סיכמה את ההצלחה שלה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית בבאקו. "זה כן קצת מלחיץ", אמרה אשרם על הציפיות, אחרי שהתקבלה בשדה התעופה על ישי כמות גדולה של עיתונאים, צלמים, כלי תקשורת ומעריצים - "אבל אני לא רואה את זה ככה, אני מתרכזת באימונים שלי ולא מסתכלת על מה שאומרים".

        לינוי אשרם מתעמלת אומנותית עם מדליות (דני מרון)
        לא נבהלת. אשרם (צילום: דני מרון)

        אשרם כזכור, השלימה ביום שישי הצלחה מסחררת באליפות העולם בהתעמלות אמנותית: הישראלית זכתה במדליית הארד בתחרות הקרב רב בבאקו, ובסך הכל סיימה את האליפות עם שש מדליות: ארד בקרב רב, כסף בתרגיל האלות, כסף בתרגיל הסרט, כסף בתרגיל החישוק, ארד בתרגיל הכדור, ועוד מדליית כסף קבוצתית לנבחרת הישראלית ביחד עם ניקול זליקמן, ניקול וורנקוב ויוליאנה טלגין. אשרם כמובן השיגה גם את הקריטריון לאולימפיאדת טוקיו 2020.

        הדבר המעודד מבחינת אשרם הוא שגם בביצוע לא מושלם שלה בקרב רב - התחרות היחידה שתהיה באולימפיאדה - היא הייתה בפער גדול מהמקום הרביעי (בגלל דרגת הקושי הגבוהה של התרגילים שלה), וכרגע התחרות האמיתי שלה היא על מקומות 1 עד 3 עם האחיות הרוסיות דינה וארינה אברינה.

        אגב, גם ניקול זליקמן בת ה-18 נהנתה מתחרות טובה כשסיימה 11 בדירוג הכללי בקרב רב ובכך הבטיחה נציגות ישראלית כפולה במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020.

        לינוי אשרם עם נבחרת ההתעמלות האומנותית (דני מרון)
        הנבחרת והמדליות (צילום: דני מרון)
        לינוי אשרם (דני מרון)

        "לקח לי קצת זמן לעכל, אבל אני כבר עם הפנים קדימה לטוקיו", אמרה היום, "ההצלחה? זה תמיד מפתיע אותי. אני אף פעם לא באמת באה לתחרות במטרה לזכות במדליה, אלא כדי לעשות את התרגילים שלי בצורה הכי טובה שאפשר. מדליה זה משהו שבכל פעם מרגש אותי, שהעבודה שאנחנו עושים יום יום משתלמת בסוף בתחרויות".

        על המדליה הקבוצתית: "זו פעם ראשונה שהנבחרת הישראלית חוזרת עם מדליה קבוצתית. לא עשיתי את זה לבד, כל אחת תרמה את המקסימום שלה, המאמנות שהשקיעו הכל, הינו קבוצה אחת גדולה שכל אחת ואחת תמכה אחת בשנייה. גם ניקול ואני אומנם לא באותה אגודה אבל תומכות כל הזמן אחת בשנייה, באנו במטרה להראות לכל הארץ מה זה התעמלות אמנותית ושנכניס אותנו למפה".

        ניקול זליקמן: "הוכחנו לעצמנו שגם אם אנחנו עושות טעויות, אנחנו עדיין מספיק חזקות כדי להגיע לשאיפות שלנו. הטעויות קרו בגלל הרצון להגיע למטרות שלנו. יכולנו ליפול מהלחץ, אבל התעשתנו".

        זליקמן סיפרה על הדינמיקה בין השתיים - שחברות לנבחרת ומתמודדות זו מול זו בקרב רב: "אנחנו תומכות אחת בשנייה אבל לכל אחת ריכוז משלה. כל אחת צריכה להתרכז עם עצמה. נותנות אחת לשנייה את המקום, אבל במהלך התחרות עצמה פרגנו אחת לשנייה".

        לינוי אשרם, ניקול זליקמן, ניקול וורונקוב, יוליאנה טלגין - התעמלות אמנותית (דני מרון)

        אשרם על ההתחרות בקרב רב, אחרי חמש המדליות: "אני יודעת להתעשת על עצמי מהר. זכיתי בשתי מדליות, אחר כך בעוד שתי מדליות, אבל לקרב רב הגעתי הכי מפוקסת שאני יכולה. כי זו התחרות הכי חשובה בכל החמישה ימים.

        "אני תמיד חושבת שאני יכולה להיות על הפודיום, אבל אני אף פעם לא אומרת לעצמי שאני אהיה שם. אני יודעת שאם אעשה את התרגילים שלי כמו שאני יודעת, אהיה שם. היו לי טעויות בתרגילי הסרט והחישוק. לא יודע איפה הייתי מתברגת אם הייתי עושה הכל נקי, אבל אני גאה במה שעשיתי והכי מאושרת בעולם מזה".

        זליקמן: "בענף כל כך קשה פיזית ונפשית, בלי תמיכה אחת של השנייה לשנינו היה הרבה יותר קשה להתחרות. אני רואה בלינוי מודל לחיקוי כי אני שואפת למקום שלה, והיא שואפת לעלות עוד יותר גבוה. אנחנו מושכות אחת את השנייה לפסגה. המאמנות הן אלה שמרימות אותנו. הפכנו למעצמה בזכות המאמנות". אשרם על החיבור בין השתיים: "אני לא מרגישה שבאנחנו באגודה נפרדת. החיבור בינינו גדול וחזק, וזה מה שמרים אותנו".

        איילת זוסמן, המאמנ של אשרם: "מרגישה אושר גדול, הקלה שזה מאחורינו, היה קשה מאוד, מתיש ועמוס. קשה להחזיק מעמד בתחרויות יום אחרי יום. אבל כל יום כיוונו למטרה, ואנחנו מאושרות שעשינו את זה. ידענו שזה אפשרי, אבל זה מעל ומעבר למצופה".

        אלה סמופלוב, המאמנת של זליקמן: "אי אפשר להתרגל למעמד הזה של אליפות עולם, זה מרגש. כשלניקול נפל הכדור, עמדתי ביציע, הלב שלי דפק כמו של אסטרונאוט, הכדור בא לציפורניים שלי ברגליים, השופטים סימנו לי שבטעות לא אזורק את הכדור למתעמלת כי מורידים על זה נקודות, ואני מסתכלת על הכדור ואומרת לו 'איתך אני אדבר אחר כך!'. זה היה סטרס גדול, קשה מאוד, אבל אני שמחה מאוד".