הטבעת נפלה: מה נשאר מהאלופה טורונטו ביום שאחרי קוואי לאונרד?

באו: רונדה הוליס ג'פרסון (חופשי, מברוקלין), סטנלי ג'ונסון (חופשי, מניו אורלינס), קמרון פיין (חופשי, מקליבלנד), מאט תומאס (חופשי, מוולנסיה), דוואן הרננדז (בחירה 59 בדראפט), אושיי בריסט, סגאבה קונאטה וטרנס דייויס (לא נבחרו בדראפט).

עזבו: קוואי לאונרד (חופשי, לקליפרס), דני גרין (חופשי, ללייקרס), ג'רמי לין (חופשי, לבייג'ינג דאקס), ג'ודי מיקס (חופשי, ללא קבוצה), ג'ורדן לויד (חופשי, לוולנסיה), אריק מורלנד (חופשי, ללא קבוצה).

תקציר הפרקים הקודמים מוכר לכולם: זה החל עם הימור מרתק אך מסוכן על קוואי לאונרד הפציע והחידתי, נמשך עם עונה רגילה טובה מאוד שהובילה את הראפטורס למקום השני במזרח, והסתיים עם התפוצצות היסטורית בפלייאוף, כולל יכולת ג'ורדנית של האליל החדש של קנדה. כשהקונפטי התפזר נותרו שני סימני שאלה קריטיים לגבי המשך הדרך של הראפטורס: האם זכייה מרגשת באליפות תפעיל מניפולציה רגשית על לאונרד הרובוטי ותגרום לו להישאר, והאם מי שהיה אחראי מלכתחילה על ההימור המבריק עליו לא יגיע לתחושת מיצוי.

בסופו של דבר רק אחת משתי השאלות נענתה לשביעות רצונה של טורונטו: קוואי דבק בתוכנית המקורית וחזר הביתה ללוס אנג'לס, אבל מסאי יוג'ירי לא התפתה לניסיונות החיזור מבחוץ, סירב לסכום חסר תקדים של 10 מיליון דולר בשנה מוושינגטון, וקשר את עתידו בראפטורס. בטווח הארוך לא בטוח שטורונטו הפסידה: יוג'ירי רשם אשתקד את אחת העונות הטובות אי פעם של GM ב-NBA, ובניגוד לכמעט כל כוכב שהיה עובר בקנדה, הוא כאן כדי להישאר. בעידן שבו הכוח נמצא בידי השחקנים ורובם מדלגים מאתגר לאתגר, מנהלים איכותיים הם אולי ההשקעה הכי משתלמת עבור בעלים ב-NBA. יוג'ירי, כמו כמה מעמיתיו המוערכים ביותר - אר סי ביופורד, סם פרסטי, דניס לינדזי וטים קונלי הם רק חלק מהשמות - תקעו יתד בקבוצה משוק לא גדול, ולא השאירו אדמה חרוכה בצלצול הראשון מקבוצה עשירה יותר/חבר קרוב יותר. עם או בלי קוואי, הוא עדיין הנכס הכי חשוב של טורונטו.

מלבד לאונרד ויוג'ירי, התעבורה בטורונטו הקיץ לא היתה משמעותית. בדילמה שבין לנסות להחתים כוכב חדש או להמר על החיבור המיוחד בסגל הקיים, יוג'ירי בחר באופציה השנייה - בחירה הגיונית בהתחשב בעובדה שאותו סגל עמד בעונה שעברה על מאזן מצוין של 5:17 במשחקים בלי לאונרד. דני גרין הוא עוד שחקן חשוב שעזב, ובגזרת המצטרפים אפשר למנות בעיקר את רונדה הוליס ג'פרסון וסטנלי ג'ונסון, שיוסיפו לספסל של ניק נרס עוד אופציות להגנת החילופים שעבדה למופת בעונה שעברה, בעיקר בפלייאוף. המוגבלות ההתקפית עצרה את השניים הללו מלפרוץ, אבל לצד ההגנתי שאמור להיות כרטיס הביקור של הראפטורס העונה הם אמורים להתאים.

ציון לקיץ: 6. בהנחה סבירה שהקרב על קוואי לאונרד היה אבוד מראש, המשימה העיקרית היתה השארתו של מסאי יוג'ירי. בזה הראפטורס עמדו, אבל מצד שני השחקנים החופשיים שאספו מכל קצוות ה-NBA לא עזרו למלא ולו במעט את הוואקום ההתקפי שנוצר ביום שאחרי קוואי. ייתכן שהיה מקום לצרף סקורר נוסף לקאדר, בין אם לחמישייה או לספסל, כדי להפחית מהעומס הגדול (מדי?) שייפול על הכתפיים של לאורי וסיאקם. מצד שלישי, אולי זה אומר משהו לגבי מה שיוג'ירי מתכנן לפברואר.

חמישייה: קייל לאורי, נורמן פאוול, או ג'י אנונובי, פסקל סיאקם, מארק גאסול.

ספסל: פרד ואנווליט, קמרון פיין, טרנס דייויס, מאט תומאס, פטריק מקו, סטנלי ג'ונסון, סרג' איבקה, רונדה הוליס ג'פרסון, מלקולם מילר, דוואן הרננדז, אושיי בריסט, כריס בוצ'ר, סאגאבה קונאטה.

מאמן: ניק נרס, עונה שנייה כמאמן ראשי, עונה שנייה בראפטורס, מאזן קריירה 24:58

הכוכב: "במקום להיות האיש שמשלים את ה-שחקן, הוא צריך להיות ה-שחקן", הצהיר ניק נרס לאחרונה בנוגע לפסקל סיאקם, ובכך הפקיד את המפתחות בידיו עוד לפני שהאימונים החלו. גם אחרי עונת פריצה מופלאה שזיכתה אותו בפרס השחקן המשתפר של העונה עדיין לא ברור אם סיאקם מסוגל להיות ה-שחקן: מצד אחד הוא קלע בעונה שעברה 0.97 נקודות למשחק במהלכי בידוד - שווה ערך לנתונים של לברון ג'יימס ובלייק גריפין, ומצד שני השימוש שטורונטו עשתה בו תאם לשחקן משלים (אחוז ה-USG שלו עמד על 20.8% בלבד, השני הכי נמוך מבין כל השחקנים בליגה שקלעו 16 נקודות ומעלה). לפאוור פורוורד החתולי אין עדיין את הקליעה, השליטה בכדור או האינסטינקטים של גו-טו-גאי. מה שכן יש לו זה מוסר עבודה יוצא דופן שעזר לו להפוך לשחקן NBA משובח למרות שפגש בכדור הכתום לראשונה בגיל 16 בלבד, וקור רוח ששמור לכוכבים אמיתיים, כפי שהוכח בכמה רגעים קריטיים בסדרת הגמר. יהיה מעניין לראות אם יש לו עוד מדרגה לעלות כדי להפוך לשחקן מרכזי יעיל, או שמא טיפס כבר מספיק מדרגות עד שהגיע לתקרת הזכוכית.

האקס פקטור: ההימנעות של טורונטו מהחתמת מחליף פר-אקסלנס לקוואי לאונרד נבעה בין היתר מהאמונה שהאחרון דרך בעונה החולפת על האצבעות של כישרון עולה אחר, או ג'י אנונובי. הפורוורד בן ה-23 הוא עוד אחת מהמציאות שיוג'ירי איתר מתחת לרדאר, ולמרות ש-2018/19 תיזכר כעונה אבודה בקריירה שלו במהלכה אף הפסיד את רוב הפלייאוף ההיסטורי בשל ניתוח תוספתן (בגמר כבר היה כשיר, אולם לא שותף), בעונה שקדמה לכך הוא נראה כמו הבטחה גדולה. מלבד הגנה מעולה על שחקנים בשלל עמדות, נראו פה ושם גם ניצוצות של יד טובה (אם כי לא יציבה) מבחוץ ושל איכויות התקפיות מעניינות אחרות, שיוכלו לבוא לידי ביטוי העונה, כשאין בסגל אף סקורר דומיננטי.

תחזית נועזת: קייל לאורי יסיים את העונה בקבוצה אחרת. הסיטואציה החוזית של הראפטורס מחייבת את יוג'ירי להניע את גלגלי הבנייה מחדש: לאורי, גאסול, ואנווליט ואיבקה מסיימים חוזה בסוף העונה, רק שני שחקנים מהרוטציה הבכירה (אנונובי ונורמן פאוול) חתומים ליותר משנתיים, וממילא חלק מהכוכבים (לאורי, גאסול) כבר נמצאים בצד היורד של הקריירה. ליוג'ירי יש שם של מנהל אקטיבי וחסר סנטימנטים שלא אוהב לתת לגורל להחליט בשבילו, וכמו בשנים קודמות הוא כמעט בוודאות יעשה מהלך או שניים לקראת הדדליין. אם הוא רוצה להרוויח משהו לעתיד, לאורי הוא החשוד המיידי - הוא עדיין נהנה מהטייטל "אולסטאר", וסביר להניח שיהיו קונטנדריות שישמחו לספק עבור שועל קרבות ותיק וקשוח שכמוהו תמורה ראויה לקראת הפלייאוף.

גזר הדין: גם בלי קוואי אפשר לספור על יד אחת את הקבוצות המוכשרות יותר על הנייר במזרח. הם שוב יהיו קבוצת עונה רגילה טובה, אבל בפלייאוף המחסור בסטאר-פאוור וכלים התקפיים יכריעו. 35:47, מקום חמישי במזרח, והדחה בסיבוב הראשון או השני בפלייאוף.