"אני מגיע לגביע העולם בלי קבוצה, וזה לא במקרה. אם לא נזכה בכרטיס לאולימפיאדה, אין לי כוונה להמשיך לשחק. אחרי הטורניר אחשוב, ואולי עוד אשנה את דעתי, אבל בכל מקרה אני לא מתחייב כרגע לאף אחד. ההחלטה שלי תושפע ממה שיקרה בסין: מה יהיו התוצאות, איך ילך לנו, כיצד ארגיש, האם אהיה טוב או רע".
לואיס סקולה נשא את הדברים הללו בראיון למגזין "קלארין" בארגנטינה בחודש שעבר, ימים ספורים לפני שיצא עם נבחרת ארצו למונדובאסקט, ואם יש דבר אחד טוב ומשמעותי שכבר יצא מהטורניר הזה - הרי זו העובדה שהקריירה המופלאה של "לואיפה" זכתה כבר להארכה של שנה נוספת, הודות להצלחתו בסין. האלביסלסטה, שיופיעו היום (שישי, 15:00, ספורט 5) בחצי הגמר נגד צרפת, הבטיחו כבר את מקומם במשחקים האולימפיים. סקולה מנפץ שיאים בזה אחר זה, ונראה כמי שבלע קפסולת זמן. למעט שערות השיבה המבצבצות מראשו, שום עובדה אחרת לא תוכל להסגיר את העובדה שהוא יהיה בן 40 בעוד כחצי שנה.
שחקן אחד, שלושה עשורים
התצוגה ההרואית מול סרביה ברבע הגמר הפכה לציון דרך משמעותי בחייו של סקולה: היה זה ניצחונו ה-31 במשחקי טורניר הגמר של גביע העולם, ובכך הוא הפך לשיאן כל הזמנים כשעקף את דראז'ן דליפאגיץ' היוגוסלבי ואובריטאן פריירה הברזילאי. ניצחון נוסף יקנה לו את המדליה ה-16 ב-17 שנות שירות בנבחרת הלאומית, ואם הכול יעבוד כמתוכנן והוא יופיע בטוקיו בשנה הבאה, מספר 4 יחזיק בעוד רצף דמיוני - וישחק במדי ארגנטינה בשלושה עשורים שונים.
רגע לפני היציאה מהמלון בדונגגוואן לרבע הגמר, הקרינו אנשי הצוות המקצועי בנבחרת קליפ מלא מוטיבציה, ובו הציגו בפני השחקנים את מיטב ביצועיהם בקבוצות השונות. הם לא הסתפקו רק בהעלאת רמת האדרנלין בגוף, אלא פנו לליבם. "הם אמרו שאין מצב שרמת סגל שכזו תחזור על עצמה", "הם אומרים שאנחנו לא נהיה גיבורים של מעשים גדולים", "הם אמרו שההגעה למשחקים האולימפיים הבאים רחוקה מאוד מאיתנו", "תמיד ידענו שהדרך היא הקובעת", "עכשיו הם אומרים שזה לא מספיק כדי להיות בחצי הגמר", "הם לא מכירים אותנו", היו הכתוביות במהלך הסרטון.
כשנדמה היה שארגנטינה עומדת לאבד את העשתונות ולמצוא עצמה בפיגור, דווקא בדקות הקריטיות של הרבע הרביעי, סקולה התעורר לחיים. מי שהפך בשבוע האחרון למלך הריבאונדים של גביע העולם לדורותיו, ולסגנו של אוסקר שמידט בטבלת מלך הסלים ההיסטורית, היה שם במלוא תפארתו ברגע החשוב ביותר; הוא קלע 10 מ-20 נקודותיו ברבע הרביעי, ועמד על הפרקט כמעט 31 דקות, יותר מכל שחקן אחר בנבחרתו. זו הייתה סגירת מעגל יותר מסמלית עבור סקולה: הופעתו הראשונה במונדובאסקט, לפני 17 שנים, הסתיימה בשברון לב אחרי הפסד בגמר ליוגוסלביה.
20 אלף ק"מ בדרך למוקדמות
אף שהמהמרים ברחבי העולם ראו בארצות הברית וסרביה פייבוריטיות לזכור בתואר העולמי, וכלל לא ספרו את ארגנטינה, סקולה עצמו אינו מופתע מההצלחה. "לפני שנה, אחרי אחד המשחקים או האימונים, אני לא זוכר בדיוק מתי, לואיס אמר לי 'אנחנו יכולים להגיע לחצי הגמר'", סיפר השבוע מאמן הנבחרת, סרחיו הרננדס. "שאלתי אותו אם הוא בטוח, אז הוא ענה 'ברור שכן'".
"מה שאני רואה עכשיו בנבחרת מזכיר לי את הימים הראשונים של 'דור הזהב'", סיפר סקולה עצמו לפני תשעה חודשים בראיון עיתונאי, והדהים את ארגנטינה. ומי כמוהו, השריד האחרון מאותה נבחרת מיתולוגית, יכול להעיד. סוד ההצלחה של האלביסלסטה לאורך השנים היה טמון בכך שכוכביה, ובראשם מאנו ג'ינובילי, הקפידו להופיע תמיד לכל הטורנירים הגדולים, גם אחרי עונות מפרכות ומתישות ב-NBA. סקולה לקח את המחויבות צעד קדימה: הוא לא דילג אפילו על טורנירים זניחים, והתייצב גם לאליפויות דרום אמריקה ואף למוקדמות הגביע העולמי בשנה שעברה, כשבכל פעם גמא כ-20 אלף קילומטרים וטס למשחקים במשך יותר מ-24 שעות משגנחאי, שבשורותיה הופיע בליגה הסינית.
"אני לא יכול להשוות את הנבחרת של אז לנבחרת של היום במונחי כדורסל, כי המשחק השתנה לחלוטין עם השנים, אבל יש נקודות דמיון רבות מבחינתי", ביאר שחקן הפנים את כוונתו באותו ראיון. "כשטסנו למונדובאסקט ב-2002 באינדיאנפוליס, ציפינו להגיע לרבע הגמר ולתפוס את המקום החמישי. זה היה היעד שלנו, בדיוק כמו עכשיו. ואני זוכר איך אז, כשעלינו לרבע, אמרתי 'או.קיי, אנחנו יכולים להגיע למקום החמישי, אבל...', ובאמת הגענו עד מדליית הכסף".
אף שרוב חבריו לסגל היו ילדים קטנים כשהוא החל את הקריירה, סקולה מוליך את ארגנטינה בטורניר הנוכחי בדקות (28), בנקודות (17.8) ובריבאונדים (7.3), תוך שהוא מדייק ב-40 אחוזים לשלוש וב-83.3 אחוזים מהעונשין. אז כדורסל עדיין יש לו, יכולת מנהיגות תמיד הייתה בו, ומתברר שגם הכישורים הנבואיים לא פסחו עליו. "כולם מדברים כל הזמן על הגיל שלי, אבל המוח שלי לא חושב באופן הזה", ניסה להסביר אחרי המשחק האחרון.
"אני לא מספיק צעיר בשביל באסקוניה"
מי שעוקבים מרחוק ומתרפקים בגעגוע על הימים המשותפים איתו הם אוהדי באסקוניה, אי שם בוויטוריה שבספרד. אף שחלפו כבר 12 שנים מאז עזב את המועדון, כשבאמתחתו שלוש העפלות רצופות לפיינל פור של היורוליג, סקולה עדיין נתפס כסמל בפרננדו בואסה ארינה - עד כדי כך שהרשתות החברתיות הוצפו בימים האחרונים בתחינות של הקהל להנהלה שתנסה בפעם האחרונה להחזירו, בעיקר לאחר שהקבוצה איבדה בקיץ את ונסן פוארייה ויוהאנס פוגטמן.
רבים הודו כי גם אם ארגנטינה תפגוש את ספרד בגמר, הם יתקשו לעודד את הנבחרת ממדינתם - בגלל המורכבות הפוליטית של תושבי חבל הבאסקים, ובעיקר בשל ההזדהות עם האקס המיתולוגי (ועם שחקני באסקוניה כיום, פטריסיו גארינו ולוקה וילדוזה).
האם לקאמבק רומנטי שכזה יש היתכנות? לפני שנתיים, כשחתם את פרק ה-NBA בחייו בתום עשור, נפגש סקולה עם נשיא באסקוניה, חוסיאן קרחטה, שהציע לו לחזור. "אני לא מרגיש מספיק צעיר", הצטנע הארגנטינאי, דחה את הפנייה בנימוס ובחר בחיי הנוחות בליגה הסינית נטולת ההגנה ועתירת המזומנים. היום הוא בוודאי לא צעיר יותר, ואת הקריירה הוא כנראה מתכוון לסיים בווליום גבוה על המגרש האולימפי; ספק אם ירצה להתחייב למסגרת תובענית כמו זו שמצפה העונה לקבוצה בה עלה לגדולה, אבל אולי הוא שוב יוכיח שאצל סקולה כמו אצל סקולה, אין דבר כזה שאין דבר כזה.
