פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נוסעים ללא בלמים: הבעיה ההיסטורית של נבחרת ישראל

        מבניון, ברקוביץ' ורביבו, דרך רפאלוב ונאתכו ועד סולומון ודאבור. הכדורגל הישראלי ייצר שחקנים שהצליחו באירופה, אבל אף אחד מהם לא היה בלם. היום גוטליב הפצוע וכחילה שיושב על הספסל, הם הלגיונרים היחידים בעמדה הזו וגם הרצוג מבין את גודל הצרה

        נוסעים ללא בלמים: הבעיה ההיסטורית של נבחרת ישראל
        באדיבות כאן 11

        אנדי הרצוג הגיע לישראל מוכן באוגוסט 2018. בין מסיבת עיתונאים אחת לאחרת, הוא רמז על כך שקיימת בעיה עם איכות הבלמים. בשיחות סגורות הוא היה הרבה יותר נחרץ. והוא לא טעה.

        הרצוג כבר הוכיח שהוא מאוד מאמין בשחקנים שמשחקים באירופה - ובצדק. רמת האימונים, המתקנים, המקצוענות, היריבות - זה עולם אחר. אבל בלמים אין כאלה וזו בעיה היסטורית. לישראל אין שחקני מרכז הגנה ברמה גבוהה ואם אירופה היא המדד - והיא אכן כזו - הרי שלמאמני הנבחרת לדורותיהם היו מעט מאוד כאלו לאורך ההיסטוריה.

        שחקן נבחרת ישראל לואי טהא מקבל כרטיס צהוב (AP)
        אין כאן סיבות נסתרות או מסובכות: בישראל פשוט אין בלמים ברמה אירופית. טהא (צילום: AP)

        אריק בנאדו ואמיר שלח מדורגים בטופ 5 במספר הופעות בנבחרת ישראל, אבל מעולם לא יצאו מליגת העל. אלון חרזי וניר קלינגר שיחקו תקופות ארוכות כבלמים, אבל גם הם העבירו קריירה ארוכה (ומפוארת) רק בישראל.

        וואליד באדיר הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית ולשחק בווימבלדון מהפרמיירליג, אבל הוא עשה זאת כשחקן קישור. בלמים ישראלים שחוו כמה עונות של פיק אדיר, דוגמת גדי ברומר ושמעון גרשון, הוזכרו כמועמדים לעבור לחו"ל מפעם לפעם, אבל זה מעולם לא קרה. גם כשהולכים אחורה, לשחקנים כמו חיים בר, שייע שווגר, צביקה רוזן ודוד פרימו, לא מוצאים בלם שעשה קריירה אירופית.

        יש כמה יוצאים מן הכלל. אבי כהן ז"ל לבש את מדי ליברפול, טל בן חיים שיחק כ-10 שנים באנגליה ורמי גרשון חווה כמה עונות טובות בבלגיה. אבל אף אחד מהם כבר לא שם ולישראל אין בלמים באירופה (חאתם עבד אלחמיד משחק בסלטיק כמגן ולא כבלם). אין כאן סיבות נסתרות או מסובכות: בישראל פשוט אין בלמים ברמה אירופית.

        שחקני נבחרת ישראל ב-1999, אמיר שלח, אריק בנאדו, מול איביצה ואסטיץ', שחקן נבחרת אוסטריה (AP)
        גם הטובים והוותיקים לא יצאו לאירופה. שלח ובנאדו (צילום: AP)

        רוב השחקנים שהותירו חותם בקריירה האירופית שלהם, היו שחקני התקפה. פעם אלו היו רוני רוזנטל ואלי אוחנה ואחר כך איל ברקוביץ' וחיים רביבו. היום נושאי הדגל הם מונס דאבור ומנור סולומון - שחקני התקפה מובהקים. תומר חמד ובירם כיאל חווים קריירה אירופית מעוררת קנאה ושון וייסמן עושה חיל בליגה האוסטרית, אבל אף אחד מהם הוא לא בלם. אפילו לא שחקן הגנה.

        אליניב ברדה וליאור רפאלוב הפכו לכוכבים בבלגיה, אלמוג כהן שיחק שנים ארוכות בגרמניה, ביברס נאתכו הוא כדורגלן אירופי לכל דבר, טל בנין היה שחקן מן המניין בסרייה A, וגם עידן טל וגל אלברמן העבירו שנים סבירות בליגות טובות.

        ישראל יודעת לייצא שחקנים, אבל לא עושה את זה טוב כשמדובר בבלמים, ולא מדובר רק ברמות הגבוהות. ניסו קפילוטו קרטע בליגה השוויצרית ודודי תירם רשם משחק אחד רע בליגה הרומנית (למרות שכבש בו) וחזר לישראל במהירות הבזק.

        שחקן הפועל תל אביב, אדי גוטליב (אדריאן הרבשטיין)
        בלם ליגיונר נדיר. גוטליב (צילום: אימג'בנק GettyImages)

        היום יש שני בלמים ישראלים באירופה (לא כולל אלחמיד שכאמור מתופקד בסלטיק כמגן): הראשון הוא אדי גוטליב שמשחק באורנבורג הרוסית, אבל נפצע וייעדר תקופה ארוכה. השני הוא טל כחילה, שעושה זאת באטרומיטוס היוונית. כחילה שותף בארבעת המשחקים במוקדמות הליגה האירופית, אבל מאז שהליגה יצאה לדרך, הוא לא רשם אפילו דקת משחק אחת.

        אירופה היא מדד לאיכות ולישראל אין כזו במרכז ההגנה. אוראל דגני, לואי טהא ועאיד חבשי הם בלמי ליגה מצטיינים, אבל אף אחד מהם לא יכול להתמודד על מקום בהרכב של קבוצה מליגה אירופית טובה. גם איתן טיבי ושיר צדק, כשהם היו בשיאם, נשארו בליגת העל.

        משחק ההגנה הוא קבוצתי. זו קלישאה והיא נכונה, אבל בסופו של דבר, כדי לעמוד מול נבחרות אירופיות - אפילו כאלו בינונית - צריך בלמים אירופים. ולישראל אין כאלו.