פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מהירה מדי נגד רעבה מדי: אורן יוסיפוביץ על משחק סכום אפס בין בית"ר לבאר שבע

        בית"ר ירושלים כאילו תוכנתה שלא לנצח את באר שבע והמתפרצות שלה הרגישו כמו ריצות 100 מטר עם כדור שמפריע. היריבה כאילו התעקשה לסנדל את עצמה, העיקר לא להבקיע. אורן יוסיפוביץ על קבוצות-אחיות, משחק סכום אפס ותוצאה שעושה חשק לצפות באיש ההרס

        מהירה מדי נגד רעבה מדי: אורן יוסיפוביץ על משחק סכום אפס בין בית"ר לבאר שבע
        צילום ועריכה: יוסי ציפקיס

        בווידאו: התגובות מה-0:0 בין בית"ר ירושלים להפועל באר שבע

        קצת אחרי הדקה ה-70, כשליוואי גרסיה הנהדר רק הניף את הרגל כדי לשגר עוד אחת לעבר שטקוס, הרמקולים הלוהטים של טדי סבלו מכריזה מוקדמת וצעקו "גול!". זה הרגיש כאילו משהו מקולקל, כאילו אני צופה במשחק בדיליי, ורק העובדה שישבתי ביציע גרמה לי לחשוב אחרת. אבל הבאג האמיתי לא היה אצלנו - התקלה כנראה היתה מובנית בתוך בית"ר ירושלים.

        עם עליית השחקנים לכר הדשא של טדי אוהדי בית"ר ירושלים הציגו לראווה כרזה ובה דמותו של רוקי בלבואה, אבל ברשותם, ואין בכך כדי להעליב את היצירתיות, המשחק של הקבוצה שלהם נראה כמו סרט אחר של סטאלון. ב"איש ההרס" הוא היה שוטר שהוקפא כדי להיות מופשר בעתיד ולהילחם ברוצח מוכשר, מהיר, חזק ואכזרי (כבוד, ווסלי סנייפס). סנייפס, בסרט קראו לו סיימון פיניקס, הערים גופות על גבי גופות אבל כשרץ לעבר ראש העיר קוקטאו וניסה לרצוח אותו, פספס.

        איש ההרס (יח"צ)
        פחות "רוקי", יותר "איש ההרס"

        "אל תדאג, אוריד אותך בירייה הבאה", אמר.

        "אני לא חושב", אמר ראש העיר בביטחון של אחד שיודע משהו.

        ואכן, סנייפס, אקדח שלוף, אפילו לא הצליח ללחוץ על ההדק. כמו שתוכנת להרוג את כולם, כך תוכנת לא להרוג את ראש העיר, המאסטר ששלט בו.

        אחרי משחק הליגה ה-21 ברציפות בו לא ניצחה בית"ר את באר שבע, אולי באמת יש פה כבר משהו מעבר לכדורגל. בטח כשמדובר בשתי קבוצות כמעט אחיות; כשהבעלים של האחת הוא אוהד של השנייה, היה ספונסר שלה, למד מהבוסית שלה; כששני הסגלים נראים כמו גילוי עריות, ולמען השלמת האקט שתיהן השאירו את החלוץ הכי מסוכן על הספסל. הדדיות נפלאה, כך שאפשר לטעון ששני הצדדים סבלו מאימפוטנציה מכוונת, אבל הדבר יחמיא לבאר שבע, שהיתה הרבה פחות קרובה לכיבוש.

        שחקן הפועל באר שבע בן שהר (דני מרון)
        איך הוא לא פותח? שהר (צילום: דני מרון)

        אם כבר, בנגב תכנתו את עצמם שלא להתקרב. אמנם לכל שחקן זר צריך לתת זמן התאקלמות, חודשים של משחק לפני שיפוט אמיתי, אבל יכולתו של קאריו עד כה ובמיוחד אמש - אפס איומים, הכי מעט מסירות על הדשא - גורמת לחשוב שבן שהר הוא מנודה שעבר עדכון גרסה. במקום שירוץ מסביב לתחומי המגרש כשכולם מתאמנים, העונש שלו, לכאורה, הוא לראות את הספרדי עולה לפניו בהרכב. להגנתו של ברק בכר אפשר לומר שהעונה שני החלוצים שלו כבשו אותה כמות של גולים, אבל בזמן הקצר של שהר על הדשא אפשר לפחות היה לראות פעולות של חלוץ ושל כדורגל ואפילו שני כמעטים. ובזמן הארוך של שהר - זו עונתו החמישית בבירת הנגב - אפשר לראות שמאז שהגיע, אף חלוץ בישראל לא כבש יותר ממנו. תוסיפו לכך את ספסולו של קלטינס (עייפות/חשש מהתרגשות יתר?), את העובדה שזריהן - רובוט אנטי-בית"רי אמיתי - הורחק בטמטום במשחק הקודם בין השתיים, ובמיוחד את העובדה שבכר הגדיר את התוצאה כ"טובה", והרי לכם הסבר מדוע צד אחד סיים את המשחק על האפס.

        ובגלל שאין ויכוח לגבי מי היתה מסוכנת יותר, ובגלל שביריבות הזו האדומים רשמו משחק מספר 21 ברציפות בלי הפסד, ברור שבמשחק התפקידים הזה באר שבע היא ראש העיר קוקטאו ובית"ר היא סנייפס - קבוצה שמלאה ברוצחים מוכשרים, מהירים ואכזרים שכבשו בכל חמשת משחקיהם העונה. כמו סנייפס, כך גרסיה, פלומה, קינדה, מוחמד, אזולאי ווארן דהרו אל השטחים המתים, אך כשהשער התקרב לא הצליחו ללחוץ על ההדק. וכשהצליחו, נעצרו בשטקוס - השוער הטוב בארץ, שחתם בבית"ר ירושלים רק כדי לחתום בהפועל באר שבע. תכנות או לא תכנות? וכך השלימה בית"ר, "ההתקפה הטובה בארץ" לפי בכר, את משחקה הראשון העונה ללא כיבוש. דווקא מול קבוצה שבליל חמישי עוד ליקקה את פצעיה ברוטרדם, ואחרי בקושי אימון אחד של הכנה עלתה לירושלים ושיחקה במוד עייף מאוד, בפעם השישית בשלושה שבועות.

        שחקן בית"ר ירושלים ליוואי גרסיה (דני מרון)
        אבל מה עם הכדור? גרסיה (צילום: דני מרון)

        עם כל הכבוד לדימוי, כמובן שבקבוצה מהבירה יכולים לבוא בטענות לעצמם - בטח כשזה נוגע למחלקת הסיומת. שאלתי את רוני לוי לגבי הסילוניות של שחקניו שלעתים נראו מהירים מדי אפילו לעצמם. הבית"ריסטים יצאו לכמה מתפרצות שנראו כמו ריצות 100 מטר באולימפיאדה, רק שבניגוד לאטו בולדון, חברו לטרינידד וטובגו ליוואי גרסיה צריך לקחת בחשבון שבריצה שלו יש גם כדור. ועם כמה שמהירות היא מצרך נדיר בארצנו, ובית"ר הזו היא אולי הקבוצה המהירה ביותר שאי פעם שיחקה כאן, לוי הודה: עם שחקנים כאלה מהירים, לפעמים הדהירה מוגזמת ואין סבלנות להנעת כדור. והכי חשוב, ליוואי הבטיח: במשחק הבא זה ייכנס. תהמרו על זה.

        בסופו של דבר בית"ר צריכה לצאת מהמשחק הזה מעודדת יותר. אם רוני לוי יצליח לביית את האתלטיות המתפרצת, יש לו הרבה עם מה לעבוד. בבאר שבע של העונה כבר אפשר להסיק שבעיות השובע נפתרו עם רכישות מדויקות, אבל מרוב רעב, עד כה, אין כוח אפילו לבעוט למסגרת.

        אחרי שלא הצליח ללחוץ על ההדק שמע הרוצח סנייפס מראש העיר קוקטאו, "נו, אין לך מישהו להרוג?". בקיצור, אחרי ערב שכולו מעצור, גם אצל בית"ר וגם אצל באר שבע, רחמים על יריבות הליגה הבאות של שתיהן, רעננה וחדרה. ואת סוף הסרט לא נגלה, חבל על הספוילר, צפו באיש ההרס. לא הכי איכותי אבל אקשן שיעביר לכם את הטעם של ה-0-0.