אל תחשבו יותר מדי: המסר מאחורי הספתח המוצלח של שרי במכבי חיפה

טור חדש לימי ראשון - נסכם את מחזור שבת באמצעות שלושה חלקים, שלוש מכסות מילים: בקטע המרכזי אסור לנו לעבור 500 מילה, בקטע המשני יש הגבלה של 100 מילים, והקטע האחרון-חביב: 10 מילים לרפואה. חרגנו? דווחו עלינו. 2019, אין לכם כוח לקרוא ארוך, לכאורה כמובן, אז אנחנו מנסים לעזור.

אחת ההמלצות הכי טובות שקיבלתי בחיי ושאותה אני ממעט ליישם: אל תחשוב יותר מדי. אוברת'ינק, מה קוראים את זה. כל עוד הראש במקום הנכון, יש מקרים בהם הכי טוב זה ללכת עם הבטן. ואתמול, כשבפעם הראשונה הרכבתי קבוצה בליגת החלומות, פנטזי של כדורגל ישראלי, היה ברור לי - זה ניקיטה רוקאביציה ועוד עשרה.

לפני פתיחת העונה הימרתי שרוקאביציה יהיה מלך השערים. מה לעשות, האוקראיני-אוסטרלי-ישראלי מסתדר כאן. 51 גולים ב-4 עונות, והעונה יש לו מוסרים טובים - אתם יודעים מי מוסר ממש טוב? צ'ארון שרי. בקיצור, עם כזה הימור ובמחיר הגיוני, רוקאביציה חייב להיות בהרכב.

ואז הגיעה ההסתבכות. עמדות, מחירים, נקודות, הגבלות, אתה מתחיל לשחק עם זה. אתה מתחיל לחשוב יותר מדי. מפה לשם בכחצי שעה היו בהרכב בערך 50 שחקנים שונים, וזה כל כך גרוע, כי מרגע זה הראש שלך לא משחק עם ה-11 הסופיים שלך אלא גם עם ה-39 שניפית. "מה אם זה יכבוש, ודווקא זה יבשל?", אתה הורג את עצמך. כמו בפוקר, כשאתה צריך לשים 500 צ'יפים כדי לחכות ליהלום, ואז אתה בטוח שאם תשים, הוא לא יבוא, והוא יבוא אם לא תשים, כי הרי מבחינת אלי הקלפים והפנטזי רק אתה קיים בעולם. בקיצור, כמה ברור - כמה דקות לפני נעילת ההרכב הוצאתי את רוקאביציה. חשבתי יותר מדי. אוברת'ינק.

כבר שמונה שנים שמכבי חיפה חושבת יותר מדי. כסף ותנאים ומתקן ואוהדים ומסורת יש, אליפויות אין, והאנשים שהגיעו למכבי חיפה כבר שכחו שמכבי חיפה זו לא קבוצה ששורדת, זו קבוצה שדוהרת. ואז אתה נגד רעננה ואתה פרד רוטן וב-0:1 בדקה 87 אתה מוציא קשר, אזולאי, ומכניס בלם, חבשי, ואתה חוטף את ה-1:1 ומשם טורנדו מחוץ לשער 4 וחודש אחר כך זהו, ההולנדים הביתה.

ואתמול, משחק ראשון, עונה חדשה, שוב עתיד ורוד, שוב הרכב אפור, כשלצד ירדן שועה ישב אחד הזרים הכי מוחמאים שנחתו כאן ובהגנה שני בלמים משלימים ואחד שלא אמור להיות כאן. ואם שועה זה עניין משמעתי, מה עניינו של שרי? המלומדים יספקו הסברים: חתם לפני 12 ימים, התאמן שבוע, סבבה. במצבה של מכבי חיפה הנוכחית, זו ההגדרה המושלמת לאוברת'ינק. שרי, לפי תכונותיו, נתוניו וממליציו, טוב מדי מכדי לחכות לצ'אנס. ההתקפה הרי לא סתם צריכה להיות טובה, היא צריכה להיות טובה יותר משההגנה גרועה. הבחור בצפי לסיים את העונה כמלך האיומים לשער, כנראה גם בצמרת הגבוהה של מלכי המבשלים. מאסט הרכב.

למזלו של בלבול, הגורל מעריץ גדול שלו. אז הגורל יצא מגדרו - הוא גרם לסאן מנחם לנחות על הצוואר, אלוהים שישמור, והכניס את רז מאיר, שלא התאקלם ולא כיסה את אור דסה בשער השני, וזהו, נפל הפור, חובה להתפרע, אין מה להפסיד - דוס סנטוס שלא מצא את עצמו מצא את הספסל, ונכנס צ'ארון. ההגבהות, הדיוק, שני הבישולים, התכלס - אין בישראל תכונה חשובה יותר מתכלס. ומכבי חיפה, ב-4-4-2 של 'אין ברירה' ששם דגש על חלקיה החזקים - התקפה - רשמה 27 איומים, פי 2 מהממוצע בעונה שעברה. ורוקאביציה כבש שניים ובישל אחד וזכה בים של נקודות. עבור מי שהשתמש בו.

עד שיבוא הבלם הזר במכבי חיפה ימשיכו לדאוג מההגנה, אבל מה שבטוח, בשבוע הבא רוקאביציה יפתח אצלי בליגת החלומות ושרי יפתח אצל מרקו בדרבי. חלאס, מפסיקים לחשוב יותר מדי.

אה, ומרקו - אם אתה מספסל את ניקיטה, אתה ואני גמרנו.

הרזומה של שלומי אזולאי נראה כמו גרף שנראה כמו מניה אגרסיבית מדי שהחלה לרדת בדיוק כשכולם הצטרפו אליה - איך זה הגיוני? בשוק הכדורגל אזולאי הגיע משומקום, או ראשון לציון, אל בית"ר. ומשם דרך אימוני הנבחרת למכבי תל אביב, רק כדי להיות מושאל לקרית שמונה, מועבר למכבי חיפה, מושאל להפועל חיפה והקיץ באשדוד. ארבע שנות צניחה. הקיץ - שער מול הפועל תל אביב בטוטו, ואז שלושה רצופים - שניים בבעיטות חופשיות נהדרות והאחרון בסיפתח האשדודי לעונה. תלכיד מסקרן של כוכבים שלא נצצו זמן רב נבנה בעיר הנמל. אולי דווקא בפלורידה של ההבטחות הישראליות, תחנה אחרונה לפני המוות, שלומי אזולאי חוזר לחיים.

דור מיכה התחפש לאלירן עטר? דן גלזר התחפש לדור מיכה.