נבחרת העתודה הנוכחית של ישראל שונה מקודמתה, אף שהגיעה להישג דומה: הפעם היא הייתה פחות מוכשרת, והתמודדה עם חיסרון גדול בעמודת הסנטימטרים ובכישורים האתלטיים מול יריבותיה. אבל היא עשתה זאת, והמחישה איזה דור נפלא של שחקנים צומח במדינה הזו; מדינה עם מסורת כדורסל ארוכה ומרשימה.
הנבחרת הזו הרבה יותר קבוצתית. יש לה כוכב אחד גדול, דני אבדיה, שאליו עוד נגיע, וסביבו עשה המאמן אריאל בית הלחמי עבודה גדולה וחיבר שחקנים עם כלים פחות מרשימים משהיו לו אשתקד. בראש ובראשונה היו לו גארדים נמוכים, בסגנון של פעם, שקולעים היטב מבחוץ.
יש משהו טריקי באליפויות אירופה עד גיל 20: שחקנים שנראים כמו כוכבים מבטיחים, מתקשים אחר כך לתרגם את הציפיות למעשים. לכן, על אף שעידן אלבר וים מדר הפגינו יכולת פנטסטית בטורניר, איני משוכנע שנראה אותם מתפתחים לרמות הגבוהות ביותר. כך היה לפני שנתיים עם תמיר בלאט, שהיה אחד השחקנים באליפות שנערכה בכרתים והביא את ישראל לגמר, תוך שהוא נהנה מזרקור מיוחד, אבל היום הוא לא נחשב שחקן לגיטימי ליורוליג.
עוד בנושא:
הקיץ של אבדיה: לא צריך לחשוש מהכתרתו ללוקה דונצ'יץ' הישראלי
"רק תאמינו בילדים האלה": המונולוג של פיני גרשון על עתיד הכדורסל הישראלי
הקוסם, הווינר והשגריר: צפו בנבחרת העתודה חוגגת אל תוך הלילה
תאודוסיץ', מירוטיץ', זוסמן, אבדיה: זוכי העבר בתואר ה-MVP של הטורניר
אבדיה הוא לא רק אול אראונד פלייר, שיכול לעשות המון דברים על המגרש. יש לו איכויות של כוכב, ויש בו משהו מיוחד. אם ימשיך לעבוד ולשפר את מבנה גופו, הוא יגיע רחוק מאוד. אני חושב שתחת אימונו של יאניס ספרופולוס הוא ישתפר מאוד בעונה הקרובה במכבי תל אביב בעיקר בתחום המנטלי. המאמן היווני יודע להכין כישרונות גדולים ולהפוך אותם לשחקנים רציניים. את נתוני הפתיחה המרשימים כבר יש לאבדיה, ועכשיו הוא יצטרך לעבוד על הבגרות והבשלות שלו.
זה לא מובן מאליו לרוץ לשישה ניצחונות רצופים אחרי ההפסד לסרביה במשחק הפתיחה. הפער, 14 נקודות בממוצע למשחק, ממחיש כמה דומיננטית הייתה הנבחרת שלכם. עבורנו, היוונים, הטורניר הסתיים באכזבה במקום התשיעי. שלשה מטורפת אחת של ליטא בהארכה, עוד בשלב הבתים, קבעה את הטון ושלחה אותנו להתמודד עם גרמניה החזקה בשמינית הגמר. לתחושתי, יוון הייתה שווה מקום בין חמש הראשונות בטורניר.
מכאן, באתונה, נראה כי הארגון הישראלי של הטורניר היה מושלם. הקהל המקומי הפך לפקטור משמעותי, והזכיר לי את הדברים הטובים שיש באוהדים היוונים: לא האלימות, אלא העידוד הבלתי פוסק והאנרגיה העצומה שהוא מנחיל לשחקנים.