פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אבדיה הצטיין, מדר נצץ, אדם הפתיע: ציוני נבחרת העתודה

        הכוכב של מכבי תל אביב הוכיח שכל מה שאומרים עליו נכון, הגארד של האדומים הדהים את הסקאוטים, והגארד של נתניה נשך את היריבות. וכמה קיבל המאמן הלאומי? מסכמים קמפיין אליפות אירופה חלומי

        דני אבדיה - 9

        דני אבדיה לא היה צריך את אליפות אירופה הנוכחית כדי להשאר בטופ 10 של הדראפט הבא. הוא היה יכול למצוא תירוצים כמו שחקנים רבים בעולם, ולא לסכן את המעמד שלו בטורניר שכזה, אבל אבדיה הוא לא אחד שמפחד מתחרות ומאתגר, והוא הופיע לטורניר הזה כמו ששחקן גדול מופיע. אז נכון שזה לא היה מרשים מאוד בכל משחק, ולא כל הזריקות נכנסו, למעשה רק פעם אחת קלע ב-50 אחוזים מהשדה, אבל במאני טיים אבדיה היה שם בגדול. אם זה בסיומי משחקים, או בתצוגת השיא נגד צרפת שכללה 26 נקודות, 11 ריבאונדים, 5 חטיפות ו-3 חסימות, ששלחה כמעט לבד את הנבחרת לגמר. בקיץ הבא, כשנבחרת העתודה תשחק באליפות אירופה בליטא, אבדיה יהיה במקום אחר לגמרי בקריירה שלו, ולפחות זכינו להינות ממנו בטורניר הזה בארץ.

        ים מדר - 9

        לפני הטורניר הנוכחי, חובבי הכדורסל הישראלי ידעו שלים מדר יש את זה, אבל גם האופטימיים הגדולים לא האמינו איזו קפיצת מדרגה יעשה הגארד של הפועל תל אביב. הוא הפך בבת אחת לשחקן שהסקאוטים מדברים עליהם לא פחות מכל כוכב אחר באליפות הזאת, והחלו לדבר עליו במונחים של דראפט NBA, וזה לילד שבשנה שעברה היה בקצה הרוטציה של הפועל תל אביב. מדר לקח את הנבחרת על עצמו בשלב הבתים ובמשחק נגד מונטנגרו, כשהוא רושם 17.5 נקודות ו-8.2 אסיסטים למשחק באותם משחקים, ולאחר מכן קצת דעך. בגמר הוא חזר לעצמו, ושוב היה דומיננטי מאוד בפתיחה. את האליפות הזאת הוא מסיים במקום אחר לגמרי, ובקיץ הבא הוא כבר אמור להיות זה שכל העיניים יהיו מכוונות אליו באליפות בליטא.

        ים מדר דני אבדיה (דני מרון)
        הכוכבים הבלתי מעורערים של הנבחרת הזו. מדר ואבדיה (צילום: ברני ארדוב)

        רז אדם 7

        בקיץ שעבר הוא קפץ לבריכה במים הרדודים, ושיחק דקות ספורות בשלבי ההכרעה רק הודות לגארבג' טיים שכפתה ישראל על יריבותיה, אבל העונה הוא היה אחראי ישיר ליצירת כמה וכמה משחקי גארבג' טיימ בעצמו. הדינמיט האולטימטיבי עלה מהספסל, הציק ליריבים, ירה שלשות בלי הכרה וסיים את הטורניר עם ממוצעים של שחקן בכיר: 8.2 נקודות, 41% לשלוש ו-3.8 ריבאונדים.

        יאיר קרביץ 7

        הוא לא השחקן הכי נוצץ וגם לא הכי מוכשר, אבל בדיוק מאלה שמאמנים אוהבים להתאהב בהם. סיים טורניר פנומנלי, עם משחק הגנה מצוין, וחלק מהיריבים יסחבו איתם מחר הביתה את השריטות מהמפגשים עימו. לא כפה את עצמו על השטף ההתקפי, הבין את מקומו והותיר את הבמה לאחרים, אבל בזכות האנרגיה ידע לפלס את דרכו גם במישור הזה - אם כי סבל מירידה בשלבי הגמר. 9.7 נקודות, 4.5 ריבאונדים ובעיקר 25.5 דקות מוכיחים את חשיבותו.

        עידן אלבר 6.5

        אבדיה ומדר הם כוכבי הנבחרת הבלתי מעורערים, אבל אלבר הוא הפנים שלה. לא קל להיות גארד בסגל לצד שניים כאלה, והחוסן המנטלי שלו הותיר טעם של עוד לקראת השנה הבאה, שבה יידרש לתת עוד יותר. הנתונים שממחישים את הנסיקה שלו: 4.7 נקודות, אסיסט ואפס שלשות בארבעת המשחקים הראשונים, 18 נקודות, 3.5 אסיסטים ואפס איבודים ברבע ובחצי הגמר.

        שחקן נבחרת העתודה של ישראל יותם חנוכי (ברני ארדוב)
        עוגן בצבע וקלע שלשות מצטיין. יותם חנוכי (צילום: ברני ארדוב)

        נועם אביבי 6.5

        אף שפתח באופן קבוע בחמישייה, הוא הגיע לאליפות הזו בידיעה שאין לו עבירות לשמור למחר. פתח את הטורניר בסערה מבחינה התקפית (12.4 נקודות עד שמינית הגמר), אחר כך קצת נחלש, אבל היה ונותר עוגן בצבע הדליל של ישראל.

        יותם חנוכי 6

        בהיעדרו של גבי צאצאשווילי, יותם מצא עצמו נאלץ להיות זה שמתמודד עם הסנטימטרים (והקילוגרמים) העודפים של גבוהי היריבות. זאת לאחר שבעצמו התגבר העונה על פציעה קשה, כזו שאיימה להותיר אותו מחוץ לסגל. הוא התעלה ברגעים החשובים מול איטליה וליטא (16 ו-11 נקודות), וסיפק לבית הלחמי את אופציית הקליעה מבחוץ מעמדות הפנים.

        תומר פורת - 6

        למשחק הראשון נגד סרביה הוא הגיע כשחקן חמישייה וקלע 10 נקודות ב-30 דקות. אלא שהפצועים חזרו לעצמם והמעמד של פורת קצת פחת, ובמשחקים שהוא שיחק, הוא נתן הרבה מלחמה, אבל מעט בהתקפה. בגמר הוא חזר לעצמו והפתיע לטובה. הוא מסיים את הטורניר עם תחושה טובה, ויקווה להמשיך ולהתקדם בעונה הבאה ברעננה.

        עמית זיס 5.5

        בעידן שבו הכדורסלן המקומי הוא בעיקר איש למשימות הגנתיות, זיס הוא הטייפקאסט שימצא חן בעיני מאמני הליגה. סבל מעליות וירידות במהלך האליפות, אבל תמיד היה שם כדי להילחם ולאמלל את שחקני הכנף שמולו.

        מאמן נבחרת העתודה של ישראל אריאל בית הלחמי (ברני ארדוב)
        הימור שהשתלם. בית הלחמי (צילום: ברני ארדוב)

        אופק מלכה - ללא ציון

        במהלך ההכנה היה הגארד ששיחק אשתקד בהוד השרון הפתעה נעימה ושינה לא מעט משחקים עם הקליעה שלו מבחוץ. בתחילת האליפות בית הלחמי עוד שילב אותו, אבל הדומיננטיות של הגארדים האחרים מנעה ממנו לפרוח. הוא מסיים טורניר כטבילת אש לקראת האליפות בשנה הבאה בה אמור להיות משמעותי יותר.

        תומר לוינסון - ללא ציון

        אחרי כמה קיצים כשחקן דומיננטי, המעמד של לוינסון באליפות הנוכחית היה שונה. במשחק הראשון נגד סרביה הוא היה שותף לדקות לא טובות של הנבחרת, ולאחר מכן מיעט לקבל דקות, עד הגמר, כשיותם חנוכי ונועם אביבי משחקים על חשבונו בעמדות הפנים. באליפות אירופה הבאה, במעמד אחר, לוינסון כבר יהיה במקום אחר בקריירה שלו.

        שחר עמיר - ללא ציון

        הגארד שגדל בהפועל תל אביב ושיחק אשתקד ברמת גן/גבעתיים קנה את מקומו בסגל עם הרבה לחימה בהכנה, אבל מראש היה ידוע שאם יקבל דקות משחק יהיה זה לזמן מוגבל. ינסה לקחת את החוויה ולהמשיך להתפתח בעונה הבאה בליגה הלאומית.

        אריאל בית הלחמי - 9

        הקמפיין הנוכחי של אריאל בית הלחמי היה נחשב להימור לא פשוט. אחרי ההצלחה הנהדרת בשנה שעברה עם הזכייה במדליית הזהב, ולפני שהוא הולך לדרך חדשה בקריירה בליגת העל עם אימון הפועל תל אביב, המאמן בחר להמשיך לקמפיין נוסף באליפות לחוצה מאוד בתל אביב, מעמד שאף מאמן בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי לא הצליח בו. ואם זה לא הספיק, אז אחד משחקני המפתח של בית הלחמי נפצע ערב האליפות. אלא שהמאמן הנחיל לנבחרת את השיטה שעבדה בשנתיים הקודמות, הרבה ריצה, המון לחץ, והציג עוד נבחרת מאומנת ומלהיבה שכבשה את לב הקהל. הוא נשאר צנוע וסירב להתייחס לאורך כל הטורניר לשחקנים כאינדיוידואלים, וידע לחלק את הדקות כך שלא יווצרו בעיות. הוא קוצר את המחמאות שנה שנייה ברציפות ומקומו בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי מובטח.