פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        השקת המדים הרשמיים: מה המסר מאחורי החולצה של ברק אברמוב

        מצד אחד יש בה משהו אותנטי, נטול פוזה, כמו בני יהודה של פעם, מצד שני היא משדרת חוסר מחויבות, חוסר רצינות ומעלה הרבה חששות: מה אפשר ללמוד מהחולצה שלבש השבוע ברק אברמוב במעמד החתימה?

        השקת המדים הרשמיים: מה המסר מאחורי החולצה של ברק אברמוב
        צילום: לילך וייס

        האם השורות הבאות יהוו ניתוח מוגזם ומופרז על מה שהיא בסך הכל בחירה אופנתית של אדם? כנראה שכן, ועדיין, קשה היה להתעלם השבוע מהחולצה של ברק אברמוב בעת הצגתו של מוחמד גדיר בבני יהודה, ומהתחושות שהיא מעוררת. תאמרו שזה שולי, התעסקות בתפל, וכנראה מדובר בסך הכל בעניין של טעם וריח ושאר סוגיות שעליהן אין מה להתווכח. יותר מזה, גם בנוגע לרמת המכובדות של החולצה קשה להעיר או לבקר, הרי מה שלאדם אחד נראה כמו לבוש סולידי לאחר ייראה פרובוקטיבי, ולהפך.

        ועם זאת, בכל זאת, אי אפשר היה להתעלם מהחולצה הזו, שפשוט תפסה את העין, ולא שחררה. מסוג החולצות שאדם תוהה לא רק היכן בדיוק קונים אותן - אלא מי האנשים שמכל המבחר בחנות בוחרים דווקא אותן. מעבר לזה, כל האאוטפיט נראה יוצא דופן, או לא עומד בסטנדרטים, כשמדובר בבעלים של קבוצה בליגת העל שזה עתה מכריז באופן רשמי על השלמת עסקה ששוויה הכולל מאות אלפי דולרים. המכנסיים הקצרים (או שמא במקרה הזה יש לומר מכנס?), נעלי הסניקרס נטולי הגרביים, כשכל זה מצטרף לשרשרת השחורה ההדוקה ולעגילים, העניקו לאברמוב מראה שאומנם מאפיין אותו, אבל ספק אם הוא הולם. אומנם קשה לומר שזה "לוק עממי", מאחר שניכר, ואף אפשר להניח, שכל פריט נרכש במיטב כספו של אדם אמיד, אבל כך או כך, מדובר במראה שמעורר תהיות, בעיקר לנוכח המעמד: ראוי או לא ראוי? מייצג נאמנה את הכדורגל הישראלי, או שמא דווקא החולצות המכופתרות של מנספורד ובן דב במשרדיהם הממוזגים הן אלה שנתפסות כיום כנורמה ואידיאל?

        עוד בנושא

        מוחמד גדיר חתם בבני יהודה לשנתיים: "כיף להצטרף למועדון גדול"
        איציק עזוז עבר ניתוח בברכו ויחמיץ את פתיחת העונה של בני יהודה
        יאניק וילדסחוט חתם במכבי חיפה לשנתיים עם אופציה לעונה נוספת
        אחרי עוד עיכוב בחתימה: מכבי נתניה מציבה דדליין לחן עזרא

        מוחמד גדיר בני יהודה עם דודו דהאן ברק אברמוב (אתר רשמי)
        קשה לומר שזה ״לוק עממי״, מאחר שניכר, ואף אפשר להניח, שכל פריט נרכש במיטב כספו של אדם אמיד, אבל כך או כך, מדובר במראה שמעורר תהיות. אברמוב (מימין) והחולצה (צילום: מתוך האתר הרשמי של בני יהודה)

        בתור התחלה, באופן אישי, אילו הייתי אוהד בני יהודה ייתכן שדווקא הייתי מחבב את התמונה, את החולצה ואת מה שהיא מייצגת, כי עם כל הסלידה מהמונח, יש בה איזושהי "אותנטיות". משהו שונה, מרענן, מאוד קליל, לא רשמי, לא מאומץ. לא ביג דיל. זה מה שהוא לבש באותו היום, ועם זה הוא הצטלם. לא היה שם אף יועץ תקשורת שהעיר לו ("בחיאת ברק, אנחנו מציגים פה שחקן לתקשורת, מה נהיה?"), אין ניסיון לשדר תדמית מפונפנת, וכמובן שגם לו זה לא הפריע, לא עלה בדעתו שמישהו יקדיש לזה ולו שנייה של מחשבה. בתור מועדון שמייצג את שכונת התקווה, בתור אוהדים שמתגעגעים לתמימות של האחים סולמי וקהל שנוטה להתענג על נוסטלגיה ולפאר את ה"כדורגל של פעם" - יש משהו מאוד סימפטי בלבוש הנ"ל של בעלי הקבוצה, ובפשטות הלא מחייבת שלו.

        במקביל, ייתכן גם שיש משהו מדאיג בהופעה הזו של אברמוב, במיוחד כשהיא מוצגת על רקע ההתנהלות המקצועית של הקבוצה במהלך הקיץ הנוכחי. בני יהודה מוכרת את כל נכסיה בזה אחר זה, משחררת את כל הכוכבים שלה בזה אחר זה, עולים עוד ועוד סימני שאלה בנוגע ליכולת של אבוקסיס לשחזר את העונה המופלאה, האוהדים בלחץ - ואילו אברמוב מסתובב לו עם החולצה הזאת, כאילו אין דאגות בעולם! קם לו בבוקר, לובש את החולצה הקצרה הכתומה, פורם כמה כפתורים, מוסיף מכנסי ג'ינס קצרצרים ויוצא לדרך, כאילו כלום.

        או במילים אחרות, מה שעשוי לעורר חשש מבחינת אוהדי בני יהודה, זה שמשהו בחולצה של אברמוב זועק "לא רואה ממטר". לא שומע את הקולות. לא מעוניין לעמוד בסטנדרטים שלכם, לא מבין בכלל על מה אתם מדברים. אין לי שום יומרות למכובדות או לעניינים תדמיתיים של מותג וכו', עושה את מה שנראה לי. אברמוב מבהיר שהוא בז לענייני פוזה, בז לשיקולים של נראות חיצונית, בז לכללי הטקס, בז לקודים ההיררכיים - ולכן טבעי שיעלה גם חשש שהוא בז למנהל תקין, או לדברים מהותיים יותר, כמו קהל, מסורת, המשכיות, זהות וכו'.

        ברק אברמוב בעלי בני יהודה עם דולב חזיזה (קובי אליהו)
        בז לעניני פוזה, בז לכללי הטקס, ולכן טבעי שיעלה גם חשש שהוא בז למנהל תקין. אברמוב (צילום: קובי אליהו)

        אולי כי הוא מרגיש שהוא כבר עלה על הפטנט. שעם כל הכבוד לפוזה של הקבוצות הגדולות ומחלקות המדיה המתוקתקות, הוא כבר מזמן הבין שכדי לנצח לא צריך חליפות, אלא שכל ישר. היכרות עם השוק. מה זה משנה מה הוא לובש, העיקר שגדיר חתם. האמת, לא נראה שגדיר וסוכנו נרתעים. כמו הלוזונים בשיאם, כמו אלי טביב במיטבו, אברמוב והאאוטפיט שלו שולפים אצבע משולשת לקבוצות הגדולות, מנופחות התקציבים, ומהווים תזכורת איך הוא ניצח אותן: בחולצת כפתורים פסיכדלית וג'ינס קצרצר, כן כן, אין יור פייס.

        ייתכן גם שיש דרך פשטנית יותר להביט בתמונה ובחולצה, ולצאת מנקודת הנחה שדברים נעשים בלי מחשבה מוקדמת. בלי לשלוח מסר, בלי יומרות אותנטיות, בלי ניסיון להתריס, סתם חולצה. ולאוהדי בני יהודה נותר רק לבהות בה, ולתהות מה לעזאזל קורה פה.

        מיטש גולדהאר עם בן מנספורד, ג'ק אנגלידיס (קובי אליהו)
        אין יור פייס, מתנשאים. גולדהאר, אנגלידיס ומנספורד (צילום: יוסי ציפקיס)