1.
זר - לא יווני - שהיה נקלע במקרה ליד אליהו, אמש בסביבות השעה 23:20, עלול היה לחשוב בטעות שהגיע לפיסרב פורום במילווקי. הגיבור הראשי בזכייתה של מכבי תל אביב באליפות הונף על כתפי האוהדים, הניף את הצלחת מול היציע, והקהל שאג בהתלהבות "יאניס, יאניס!". ההיכל הזה, שהמליך מלכים נוטפי כישרון בכדורסל, מטל ברודי ומיקי ברקוביץ' עד שרונאס יאסיקביצ'יוס ואנתוני פארקר, מאוהב במאמן שרק אתמול זכה בתואר הראשון שלו במועדון.
לראשונה זה שש שנים, הצהובים נכנסים לקיץ בידיעה ברורה ובהירה מי יהיה מאמנם לעונה הבאה; לא בגלל שהם כבולים אליו בחוזה, ולא בגלל שלו אין ברירה. שני הצדדים מצאו את שחיפשו, ואם תוכניותיו של היווני יתממשו - בעוד מספר חודשים יתברר שהרבע האחרון של העונה החולפת היה הפרומו למה שתציג קבוצתו בעונה הבאה.
מכבי ראשון לציון שוב הצליחה לשרוט ולהציק. למעט דריל מונרו (וכמה דקות טובות של אלכס המילטון), אף אחד משחקניה לא שיחזר את היכולת הפנומנלית שלו מחצי הגמר מול הפועל ירושלים. ועדיין, בכל פעם שהייתה על סף שבירה - היא מצאה את המימד הנוסף והבלתי צפוי, וביצעה את הפעולה הקטנה שתחזיר אותה למשחק ותמנע ממנה להישבר. אלא שלקו הסיום היא הגיעה כשלא נותר אוויר בריאותיה. 21 דקות הספיקו לדיאנדרה קיין כדי לקבל יותר זמן פרקט מכל שחקן אחר בצהוב בשלושת הרבעים הראשונים, ובאותה עת היו ארבעה כתומים שכבר בילו על המגרש 25 או 26 דקות. זה היה בעוכריהם.
לרבע הרביעי עלתה מכבי תל אביב בטירוף, כשספרופולוס חוזה במדויק באיזה מצב יגיעו יריביו לישורת האחרונה. האלופה שבדרך התבייתה על שחקני ראשון לציון ועטה עליהם בפיזיות ובאינטנסיביות שלא מוכרת למי שאינו משחק ביורוליג; בתוך שתי דקות וחצי היא כבר הגיעה לחמש עבירות קבוצתיות, אבל הנזק היה מינורי. היריב כבר הוטל על הזירה כשהוא נושם בכבדות, מדמם ולא מצליח להתרומם. במשך שש דקות וחצי, ברגע החשוב ביותר של העונה, ספגו הצהובים סל שדה בודד, מלייאפ מקרי של דיימון סימפסון; מרשימה לא פחות היא העובדה שבמהלך 390 השניות הללו, היא איפשרה ליריבה לזרוק רק ארבע פעמים מהשדה. לוח התוצאות הורה על 66:82, וכל הספקות הוסרו. לראשונה מאז 2012, אלופת ישראל מצליחה להגן על תוארה.
עוד בנושא
שמעון מזרחי בכה: "זה התפרץ". קיין: "ספרופולוס שינה את העונה שלנו"
המאמן: "ארצה לשמור על הסגל". זוסמן: "בעונה הבאה אשחק במכבי או ב-NBA"
גיא גודס יודע: זו הייתה עונה אדירה ומרגשת למכבי ראשון לציון
2.
1 מ-4 מהשדה ליריבה בשש דקות וחצי - כך בדיוק רואה המאמן היווני בעיני רוחו את הכדורסל שלו, ואין זה מקרי שהוא מטיל את כובד משקלו כדי להשאיר דווקא את קיין. על פניו, מדובר בצעד מוזר, אפילו מעט תמוה, שבוודאי לא יתקבל בקלות אצל חלק נכבד מרוכשי המנויים; קיין הוא אחד השחקנים הזולים בסגל, והעובדה שהוביל את מכבי תל אביב בדקות (לא רק אתמול, אלא במהלך עונת היורוליג כולה) ממחישה את הבינוניות שלה. אלא שהוא בדיוק הטייפקאסט האהוב על ספרופולוס.
יסודות התקפיים בכדורסל הם דבר מהותי וחשוב, אבל היווני אוהב יותר את הדיאנדרה קיינ'ז של העולם: מבחינתו, עדיף שתהיה קודם כל השחקן שמאמלל כל כוכב יריב, מפגין ווקאליות בחדר ההלבשה, וכן, גם זה שמוכן להתלכלך במהלכים שנויים במחלוקת. למשל, "לביים" שבר בשורש כף היד כדי שמייקל רול יזרוק עונשין במקומך ברגע קריטי. זה לא הכי אלגנטי, לא הכי נקי ולא הכי יפה לצפייה (בלשון המעטה), אבל זה הרוע שמאמנים מסוגו של ספרופולוס מחפשים בקבוצות שלהם.
3.
"נכון עשינו כאשר המאמן היווני הוחתם מראש גם לעונה הבאה, ויהיה זה הוא אשר יקבע את זהות השחקנים לעונת 2019/20", התחייב שמעון מזרחי בכתב, באיגרת ששיגר לפני חודשיים לאוהדי הקבוצה. כעת יצטרכו הוא ושותפיו לעמוד במילתם, ולבטח לא יהיה להם קל.
שלוש נקודות מבחן יספקו את התשובה לשאלה הנצחית בדבר זהותו של הבנאי ביד אליהו. אם קיין יישאר, ג'וני אובריאנט יעזוב ואמארה סטודמאייר לא יגיע, זו תהיה אינדיקציה די ברורה לכך שמילתו של ספרופולוס חזקה, איתנה וקובעת. Stay tuned.
4.
על אף החגיגיות והשמחה שהופגנה באופן טבעי במחנה הצהוב, העונה הזו הייתה רחוקה מלהיות מושלמת ביד אליהו. בשורה התחתונה, מכבי תל אביב עשתה עוד צעד אחד קטן כדי לעצור את המפולת מהשנים האחרונות, אבל לא הצליחה לקפוץ קדימה. ההתעוררות שהביא איתו המאמן החדש הצליחה להפוך אותה מקבוצת תחתית ביורוליג לכזו שנגעה בכרטיס הנכסף לפלייאוף, אולם היא הצליחה לבעוט בדלי במו רגליה ולרוקן אותו מתוכן.
מכבי תל אביב הייתה רחוקה רק החלטה אחת מלעשות את הצעד המשמעותי לעבר השמינייה המובילה ביורוליג. הבאתו של ספרופולוס בשלב מוקדם יותר, לדוגמה; התעקשות על החתמת סמול פורוורד מוביל אחרי מותו המצער של טיילר האניקאט בקיץ; או, כמה פשוט, ויתור על ההמתנה הממושכת (והמיותרת) לג'רמי פארגו.
הרכז האמריקאי, שלהט בפלייאוף של העונה שעברה עם 12.5 נקודות ושמונה אסיסטים למשחק, ובמו ידיו החזיר את האליפות לתל אביב, סיים את הפלייאוף הנוכחי עם ארבע דקות, אפס נקודות ואפס אסיסטים. לחגיגות המסורתיות הוא אפילו לא טרח להופיע, וההיעדרות שלו הייתה אקט סימבולי למה שחרק העונה במועדון. לצד שאלת ההישארות של טאריק בלאק, תעלומת זהות מחליפו של פארגו - בתור הגארד המוביל שלצדו של סקוטי ווילבקין - טומנת בתוכה את אחד המפתחות הקריטיים לעונה הבאה.
5.
ייתכן שאתמול נפרדה ליגת העל מנוכחותו של החוק הרוסי. אפשר לנהל פולמוסים שלמים על מידת נחיצותו ולהתווכח כמה הוא עזר לכדורסלן הישראלי להתפתח (הוא לא נחוץ, ולא עזר לכדורסלן הישראלי להתפתח), אבל לדבר אחד כולנו בוודאי נתגעגע: לחילופים הכפולים. אין עוד ליגה שבה מאמן בוחר להוציא שחקן אחד ולהכניס אחר במקומו, וכמעט תמיד יקים יחד איתו שחקן נוסף מהספסל - סתם, כי צריך.
טוב, בעצם, לא באמת נתגעגע לזה.