פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        גבירתי הנפה: על הזכייה של ליברפול בגמר ליגת האלופות

        זה היה גמר משמים ממנו נזכור בעיקר פריצה למגרש וריקוד-גביע של הנדרסון, אבל אחת העונות הכי טובות של קבוצה - אי פעם - הסתיימה כמו שצריך. יוסיפוביץ על הדיוק של קלופ, ועל זכייה מוצדקת של ליברפול במשחק שאפיין את השינוי בה - קצת פחות מרגשת, הרבה יותר יעילה

        גבירתי הנפה: על הזכייה של ליברפול בגמר ליגת האלופות

        1. לפעמים דבר לא צריך להיות מוכח סטטיסטית כדי להיות "נכון". לפעמים, אתה פשוט צריך שזה יקרה לך פעם או פעמיים וזהו - זה ירגיש כמו מציאות. והמציאות היא שמי שלפעמים מאחר בהעברת ערוץ בטלוויזיה, מפסיד גולים של ליברפול. יכול להיות שסטטיסטית יש טובות ממנה בנתון הזה, אבל לי אישית זה קרה כבר כמה פעמים - זפזופ מאוחר שגרם להפסד גול של האדומים. רק בשנתיים האחרונות הם עשו את זה מול מאריבור (4), סביליה (2), ספרטק מוסקבה (4), ווסט ברומיץ' בגביע (5), טוטנהאם (3), ווטפורד (3), ווסט ברומיץ' שוב (4), לסטר העונה (3), ברבע גמר הצ'מפיונס מול פורטו (5), מול האדרספילד (1). ואלו רק הגולים הכי בזק, חמש דקות ובום - בתקופה הזו היו להם 20 הרשתות בתוך 10 הדקות הראשונות.

        בקיצור - כשליברפול משחקים, הכוויה הזכירה, צופים מהרגע הראשון. כרגיל, פחדים לחוד ומסקנות לחוד, ואתמול נרשם איחור מצדי. אבל תודה לאלילי הדיליי של חברה מסוימת בישראל - לא חשוב שמות - ואפילו האיחור האופנתי לא מנע צפייה ב"לייב" בפנדל של מוחמד סלאח. למעשה, היחיד בכל העולם שפספס היה סיסוקו. סלאח בעצמו כבש.

        שם גם נגמר המשחק.

        כל התגובות והניתוחים אחרי גמר ליגת האלופות:

        ליברפול גברה 0:2 על טוטנהאם וזכתה בליגת האלופות
        ליברפול חגגה אל תוך הלילה, קלופ השתולל, הנדרסון ריגש
        גמר לא ראוי, אלופה ראויה: יוכין על הגמר הכי חלש של קלופ
        זמן מסך ששווה 4 מיליון דולר: הפורצת למגרש שוחררה ממעצר

        מוחמד סלאח שחקן ליברפול עם ג'ורדן הנדרסון (רויטרס)
        תודה לאלילי הדיליי. מוחמד סלאח (צילום: רויטרס)

        2. נכון, היה גם אוריגי - כמובן, מי אם לא הוא, איזה סיפור, שלושה גולים משלושה מצבים בחצי גמר/גמר - אבל עצם זה ששני הדברים המעניינים ביותר בערב הזה היו הפריצה של האוהדת וההנפה של הנדרסון, די מסכם את הסיפור של 90 הדקות במדריד. זה היה גמר מהחלשים בתולדות המפעל, משמים, חסר השראה, דל באירועים (עד המאמץ המלחמתי האחרון של טוטנהאם), אפסי מבחינת התעלות של כוכבים.

        זה היה הכי לא ליברפול והכי לא קלופ, לכאורה, אבל למעשה זה הכי כן. זו היתה ליברפול שקלופ וכל אוהדיה השבורים רצו לראות שנים - מהסקסית שכמעט מדהימה את העולם ליעילה שכובשת אותו. מעונה של 16:41 בשערים בצ'מפיונס והפסד בגמר ל-12:24, רק חמש ספיגות בנוקאאוט (3 באותו ערב בקמפ נואו), וגביע עם אוזניים גדולות. בליגה זה לא הספיק, אבל אין מה לעשות, גם הקבוצה הכי טובה באירופה מפסידה לקבוצה הכי טובה בעולם.

        יורגן קלופ, מאמן ליברפול, חוגג זכייה בליגת האלופות (רויטרס)
        מהסקסית שכמעט מדהימה את העולם ליעילה שכובשת אותו. יורגן קלופ (צילום: רויטרס)

        3. מצטייני המשחק והעונה של ליברפול הם החלקים שהיו חסרים בפאזל, ושהפכו לפאזל עצמו. בלי ואן דייק לא היינו דנים בשאלה המקצועית-פילוסופית "קיין או לוקאס מורה?", ובכלל - איזה שחקן רושם נתון כזה, "לא עברו אותי כל העונה בצ'מפיונס"? זה חוקי? זה אמיתי? זה חולני; בלי אליסון לא צריך אפילו לדמיין מה היה קורה - ראינו את זה קורה בקייב בשנה שעברה.

        ההולנדי והברזילאי היו כל כך חשובים עבור ליברפול, כשלמעשה היה עדיף לוותר על כל התשיעייה שסביבם ולא עליהם. כאילו כדי לפגוע במה שעשתה ליברפול העונה - או יותר נכון, במה שעשה קלופ לליברפול - הדיבור הוא על כסף, על השוער השני הכי היקר בעולם ועל הבלם היקר בעולם. אבל לא צריך לדבר על מאני אלא על ואליו-פור-מאני, ובקטגוריה זו ליברפול לא סתם חברה בטופ - היא ראשונה.

        ובכלל, המהות היא שקלופ גרם לאנשי ליברפול להבין ששווה להוציא את הכסף הזה, שיש על מה ויש למה, ועל הדרך גם פגע בינגו בשתי הנקודות שהיו חסרות כדי לעשות את המסע הזה. נכון, לא קשה לפגוע עם שני שחקנים כאלה, אבל ממש לא קל להבין ב-ד-י-ו-ק מה חסר לך, ובעיקר מה לא. קלופ הבין בדיוק מה חסר לו, בדיוק כמו שהבוסים של ליברפול הבינו בדיוק מה חסר להם: קלופ.

        אליסון שוער ליברפול עם וירג'יל ואן דייק (GettyImages)
        היה עדיף לוותר על כל התשיעייה שסביבם ולא עליהם. ואן דייק עם אליסון (צילום: GettyImages)

        4. הרוק הכבד של קלופ לא נוגן במדריד, וגם לא צפינו בנרטיב המרגש של משחקי הגמר של ליברפול: ארבע הזכיות האחרונות של המרסיסיידרס במפעל הגיעו לאחר 0:1 במחצית השנייה מול ברוז', 0:1 בדקה ה-82 מול ריאל ב-1981, פנדלים מול רומא ואם-כל-הקאמבקים באיסטנבול לפני 14 שנה. לכו תספרו את זה לקלופ, שסופר כדורגל "מרגש" ושישה גמרים מופסדים. רגע לפני שתווית הלוזר מתחברת אליו באופן שהיה קשה להסיר, הוא ניצח את זה עם כדורגל אחר. עם ליברפול קצת פחות מרגשת, הרבה יותר יעילה.

        מותר לו, לאור הרזומה. מותר לו, לאור העונה הזו של הקבוצה שלו. מותר לו, לאור הדרך שעשה עמה מאז שהגיעה. מותר לו, לאור הרקורד החולני שלו בשלבי נוקאאוט - בפעם האחרונה שהפסיד בנוקאאוט אירופי מוחמד עלי עוד היה בחיים. מותר לו, לאור הגישה שלו למשחק ולבידור שמחוץ לו. מותר לו, בעיקר, בגלל שעלה לגמר בזכות קרן ממזרית של אלכסנדר ארנולד לאוריגי, 0:4 על ברצלונה במשחק בלי סלאח ופירמינו. "אם לא אזכה בתואר בתוך ארבע שנים אלך לאמן בשווייץ", איים בהגליה-עצמית ב-2019. אחחח, את הפלי, באסה לשווייצריה.

        קפטן ליברפול ג'ורדן הנדרסון מניף את גביע האלופות (AP)
        הנפה שהיה בה הכל. ג'ורדן הנדרסון (צילום: AP)

        5. וכן, נהיה חייבים להתעסק בשתי הנקודות הבאמת חשובות של הערב:

        ‏א. כבר לא רואים הרבה הנפות טובות בימינו, בטח בענפים האמריקאים בהם היאנקים מתעקשים לתת את הגביע לבוס מיליארדר שנראה הכי לא קשור לקבוצה (יוצא מן הכלל כמובן מארק קיובן). גם באירופה, בכדורגל, יש יותר מדי פספוסים. הנפות בתוך קהל, נוף מחורבן, מניף שמתעקש להביא חבר והורס את התיאום, הרמת גביע לא מתואמת עם המוסיקה. בהנפה של ג'ורדן הנדרסון היה הכול. ריקוד, נשיקה, השהיה, קצב - בעידן של יותר מדי הנפות רעות, מספר 14 הזכיר נשכחות.

        ב. זה אולי לא הכי נעים ואולי אפילו יעצבן כמה קוראים (כנראה שקוראות), אבל אתמול הוכח באופן סופי וחד משמעי שלפורצים גברים אין מה לחפש במגרשים. כשגבר פורץ למגרש כולנו נגעלים ותוהים מדוע המצלמה לא הסתלקה משם מהר יותר, ומתעצבנים עוד יותר במקרה ששמו מתפרסם. "עושים ממנו גיבור", נתלונן. אתמול פרצה גברת, ובתוך שלוש דקות אנחנו עוקבים אחריה באינסטגרם ומחפשים תמונות שלה בלבוש מינימלי על פיל מקסימלי. את שמה אנחנו יודעים, ברור, לאתר ה"מושון שלנו של הפורנו" (קרדיט לחבר ע. סגל) כולנו כבר נכנסנו ובידיעת הפריצה המיידית נרשמו פי 6-7 גולשים מאשר בידיעת המשחק. כמה דקות לאחר החשיפה היו לגברת וולנסקי כ-200 אלף עוקבים באינסטגרם. בבוקר שלמחרת יש כבר מעל שני מיליון. יו נבר ווק אלון.

        קינסי וולנסקי (GettyImages)
        ההוכחה שלפורצים גברים אין מה לחפש במגרשים. קינסי וולנסקי (צילום: GettyImages)

        6 זכייה שישית של ליברפול. אין מגיע בכדורגל, אבל לה הכי הגיע. זו אחת העונות הכי טובות של קבוצה, אי פעם, והיא הרוויחה ביושר את הגמר הזה. גם המפעל. אחרי עונה שעלתה על גדותיה, הטובה והדרמטית בתולדות הביזנס, תסריטאי אופ"א היו רשאים להוריד הילוך ולכתוב לנו גמר כזה. לא נכעס, לא ניקח ללב. כשהארוחה באמת-באמת טובה, הקינוח הוא בונוס. פייר, אכלנו העונה יותר מדי.

        orenjos@walla.co.il

        פודקאסט "הפודיום" מסכם את גמר האלופות