* הבהרה: מדובר ביציר הדמיון של הכותב
סת: ראיתי שאמרת עליי אחרי המשחק "הוא הוכיח שהוא שייך לרמות האלה", "אני בטוח שזו רק
ההתחלה עבורו", כל מיני כאלה...
סטף: לא זוכר מה בדיוק אמרתי... אבל נשמע סביר, לא? היית מעולה בסדרה. הוכחת שאתה...
סת: אני חייב להודות שמצאתי את המשפט הזה די מתנשא.
סטף: אני לא מבין מה הבעיה.
סת: ברור שלא הבנת מה הבעיה, הרי בסך הכל הרשית לעצמך לדבר עליי בפטרונות כזאת, לעיני כל המדינה, כמו שעשית כל החיים.
סטף: בסך הכל אמרתי...
סת: אתה חושב ששוב החלקת את זה, אה? ששוב יצאת הסוויטהארט של אמריקה? עם החיוך המלוטש הזה, עם מגן השיניים מחוץ לפה, עם הדיבור-מלמול הנונשלאנטי שלך, משחק אותה קול ואח אוהב, אבל כולם ראו אותך מלגלג על אחיך הקטן, מקטין אותו שנייה אחרי שניצחת אותו 0:4. אני לא צריך שתגיד שעוד אתקדם ואגיע רחוק, תדאג לעצמך.
סטף: מה הייתי אמור לעשות? מה הייתי אמור להגיד?
סת: היית פשוט צריך לסתום את הפה. פעם אחת בחיים שלך, פשוט לסתום.
סטף: אתה אולי לא מכיר את הביזנס, אבל ככה זה, חייבים להגיד משהו.
סת: הנה, הכל יוצא, נראה לך שאני לא מכיר את הביזנס, אה? רק אתה מכיר, נכון?
סטף: עזוב, איתך אף פעם אי אפשר לצאת בסדר.
סת: חשבת אולי שהבעיה היא בך, לא בי?
סטף: אל תיתמם. לא ראיתי שאתה מתנהג כמו האח המושלם על המגרש. בחיים לא ראיתי אותך שומר ככה. חוטף לי כדורים? משתולל על הקווים? צועק לשופטים שעשיתי צעדים? מנסה לנחס אותי על קו העונשין? נראה לך הגיוני? עזוב, אל תוציא עליי את כל התסכולים שלך. אני לא אשם בבעיות שלך.
סת: אתה לא אשם בבעיות שלי, אבל תמיד שם כדי להבליט אותן, נכון אח יקר?
סטף: די סת, צא מזה. לא בגללי נפצעת, לא בגללי החמצת שנתיים בליגה הזאת, לא בגללי עברת שש קבוצות, כמה אפשר להאשים את כולם בחוסר המזל שלך?
סת: לא לא חמוד, זה לא אני חסר מזל, זה אתה בר מזל. עוד לא ראיתי שחקן כזה פוקסיונר, בנאדם שכל הקלפים מסתדרים לו ככה, שפתאום מוצא את עצמו מוקף בשחקנים גדולים ומאמן גדול ולוקח אליפות, ואז עוד מוסיף את הנקניקייה הארוכה הזאת KD. כל אחד היה לוקח אליפות שם.
סטף: די, תירגע, שלא תגיד דברים שאחר כך תתחרט עליהם.
סת: אתה זוכר היטב שגם אבא הודה שאני יותר כישרוני ממך.
סטף: הוא אמר את זה פעם אחת, כשהייתי בן 8! צא מזה!
סת: למה שאצא מזה? אם כבר, בוא צא עכשיו החוצה לחצר, לאחד על אחד, כמו פעם, בלי מצלמות, בלי שופטים שיעזרו לך, בוא יא שחיף, תהיה גבר פעם בחיים.
סטף: אתה יודע שאני לא יכול, אני באמצע פלייאוף, לא יכול לסכן את עצמי, למה סתם להקניט?
סת: אה, לא בכבוד של מר 30 מיליון דולר לעונה לשחק עם אח שלו?
סטף: זה יותר, אבל לא משנה...
(אמא נכנסת לחדר)
סוניה: מה קורה פה?
סטף: כלום אמא, הכל בסדר.
סוניה: אל תשקר לי סטפן.
סטף: את יודעת שאני שונא שאת קוראת לי סטפן.
סוניה: אני מתראיינת ומספרת בכל מקום בטלוויזיה על המשפחה הנהדרת שלי וכמה אני גאה בכם, ופתאום מגלה שאתם רבים כמו ילדים?
סת (ממלמל): כן, ברור, זה אנחנו אשמים...
סוניה: אמרת משהו?
סת: נמאס לי מההצגה הזאת.
סוניה: הצגה?
סת: כן, כל הקטע שלך ושל אבא עם הטלת המטבע, לקבוע מי מכם ילבש איזו חולצה. עזבי אמא, עדיף היה שפשוט הייתם מגיעים עם חולצה של גולדן סטייט וזהו. לא צריך להעמיד פנים. הטאבו הזה של "כל הילדים שווים" נשבר מזמן.
סוניה: מה אתה מנסה להגיד סת?
סטף: אם לא הבנת אמא, סת שוב טוען שהוא הילד המקופח, מה חדש?
סוניה: אתה יודע מה עבר עליי שם, סת? אתה מסוגל לתאר, או שאתה שוב חושב רק על עצמך? תאמין לי, מהר מאוד הבנתי שהברכה הזו היא בעצם קללה. ידעתי שלא אוכל לשמוח עבור המנצח, אלא רק לבכות עבור המפסיד. מבחוץ חייכתי, מבפנים נקרעתי. מה שהיה אמור להיות רגע שיא בחיים שלי הפך לסיוט. אבל הייתי חייבת להישאר חזקה. בשבילך, בשביל אבא. לא ידעתי מה לעשות שם ביציע. איך להגיב, מה להרגיש. והמצלמות המזורגגות האלה, לא יורדות ממני, לא מרפות... ואז אני צריכה לשמוע ממך את החרא הזה? שהייתי בעד סטף? כמה כפיות טובה סת קרי, כמה כפיות טובה, מאחלת לך שהילדים שלך יתנהגו אליך אחרת.
סטף: אמא את לא צריכה להיתמם, אאישה ישבה לידכם ביציע, היא סיפרה לי בדיוק מה היה שם, שעל כל נקודה של סת את ואבא השתוללתם משמחה, וכשאני תופר שלשות בקושי מחאתם כפיים... אבל זה בסדר אמא, כבר התרגלתי לזה שאני האח הבכור, ואני צריך להיות האחראי, והבוגר, ולספוג הכל, ולהבין את כולם, וכל הזמן רק לקבל את המצב המורכב במשפחה הזאת, רק להתחשב בכולכם חוץ מבעצמי.
סת: אוי מסכני, אני מקווה שלא קשה לך מדי. אתה בסדר?
סוניה: איזה כפויי טובה, אלוהים ישמור. סיידל, האחות הקטנה: אתם חושבים שאתם מרכז העולם, אה? אתם יודעים ששבועיים לא התייחסו אליי? ששכחו מקיומי?
(אבא נכנס לחדר)
דל: לא רציתי להתערב בזה סטף...
סטף: ברור שלא רצית...
דל: ... אבל אם פותחים את זה, רק שתדע שאני אמרתי לאמא שכלפי חוץ אנחנו חייבים להראות שוויוניות, אבל עמוק בפנים הרגשתי שהיא חייבת ללבוש את החולצה של פורטלנד, פשוט חייבת, כי מגיע לסת. זו האמת, מצטער. מגיע לו לזכות בקצת נחת אחרי מה שהוא עבר בחיים.
סטף: למה אבא, למה? למה תמיד חושבים רק עליו? מה איתי? איפה אני?
דל: אתה יודע, לא קל להיות האח הפחות מוצלח של סטף קרי.
סת: פחות מוצלח? אני יכול לפרק לו את התחת בכל יום נתון אבא, ואתה יודע את זה, זוכר שאמרת שאני יותר כישרוני ממנו?
דל: היית בן 6. די.
סטף: למה אמא הייתה צריכה להיות בעדו? למה היא תמיד בעדו?
דל: כי זה מה שאימהות צריכות לעשות, להגן על הבן החלש שלהן. לתמוך באנדרדוג. לחזק אותו, לחבק אותו. די סטף, זכית במספיק טבעות. אתה חזק מזה.
סטף: יש דברים שגם אלף טבעות לא יעלימו.